קריאה טרומית: האם נמצאה השיטה להוזלת מחירי הדיור

בשנות התשעים עמדה מדינת ישראל מול משימה כמעט בלתי אפשרית: כמיליון עולים הגיעו ארצה בגלים בלתי פוסקים ודרשו פתרונות דיור מסיביים ומיידיים. שר השיכון דאז אריאל שרון הבין כי לא ניתן להסתמך על פועלי הבניין בלבד וכך הגיעה ארצה השיטה הטרומית, אחת משיטות הבנייה המתועשות המאפשרת לבנות קירות ואלמנטים נוספים בבניין במפעל, ולשנע אותם בצורתם המוגמרת לאתר הבנייה. באמצעותה הצליח ענף הבנייה לעמוד באתגר הגדול שהוצב בפניו בתקופה ההיא.

דעה להיכנס בעובי הקורה תיעוש הבנייה הוא אינטרס ממלכתי שהמדינה צריכה לתמרץ. הכשרת טכנאי בניין מקצועיים ישראלים תחסוך יבוא של עובדים זרים פרופ' יחיאל רוזנפלד, תגובה אחתלכתבה המלאה

20 שנה לאחר מכן שוב עומד ענף הבנייה מול אתגר לא פשוט. תוכנית הוד"לים של ראש הממשלה הציבה כמטרה אישור של כ־113 אלף יחידות דיור בוועדות התכנון והבנייה עד לשנת 2013. אם הכל ילך כשורה, בעוד כשנתיים ישראל תימצא בעיצומה של תנופת בנייה שתכלול עשרות שכונות ענק. בממשלה עדיין עסוקים במתן פתרונות לבעיות התכנון, הרישוי וההסדרה החוקית של הבנייה להשכרה או הדיור בר־ההשגה, אבל הבעיות הבאות, כמו קצב הבנייה האטי והמחסור בידיים עובדות, כבר ממתינות מעבר לפינה. בינתיים חתם האוצר על הסכם עם טורקיה להבאת כ־800 עובדים טורקים והשבוע אף נחתם הסכם דומה מול ממשלת בולגריה. עם זאת, בכירים בשוק הנדל"ן מסכימים כי אין בכך בשורה ויש צורך בפתרון לטווח ארוך.

לאחרונה פנה רונן גינזבורג, מנכ"ל חברת דניה סיבוס, זרוע הבנייה של קבוצת אפריקה ישראל, במכתב לשרי השיכון והאוצר ומשרד ראש הממשלה, שבו ניסה לספק פתרון כזה. במכתב ששלח הוא פירט הצעה שהחברה גיבשה בחודשים האחרונים: להשתמש בשיטה הטרומית לבניית אלפי יחידות דיור בר־השגה. "על רקע המחאה החברתית יש צורך להחזיר לשוק אלפי יחידות דיור ולאפשר קורת גג לזוגות צעירים ואנשים שידם אינה משגת", כותב גינזבורג. לפי המודל ניתן לבנות דירות במבנים בני 9 קומות ובשטח של 75–90 מ"ר בכ־420 אלף שקל לדירה, ואף לעמוד בלוח זמנים של כ־11 חודשים מרגע העלייה על הקרקע. גינזבורג אומר כי מדובר בחיסכון של כ־10% בעלות הבנייה בהשוואה לשיטה הנהוגה בענף הבנייה כיום, המכונה שיטת ברנוביץ'. נוסף על כך מדובר בחיסכון של מחצית מהעובדים באתר הבנייה וכן קיצור משמעותי של לוח הזמנים.

רחובות שלמים לא שרדו את מבחן הזמן

אם מדובר בשיטה עם כל כך הרבה יתרונות, מדוע היא לא הפכה לשיטה השולטת בשוק הבנייה הישראלי? התשובה לשאלה נעוצה ברושם הראשוני שעשתה השיטה עם עלייתה ארצה בשנות התשעים, שהיה רע מאוד. שיטות הבנייה המתקדמות יובאו לארץ מארצות כמו אוסטרליה וצרפת, אבל הן לא היו מהמשוכללות ביותר וגרמו נזקים רבים. רחובות שלמים נבנו למטרת דיור ציבורי מקירות עץ או מחומרים נוספים שלא שרדו את מבחן הזמן. באזורים מסוימים נאלצו לאחר כמה שנים להרוס את הבתים ולבנות אותם מחדש כמה שנים מאוחר יותר; באזורים אחרים הנזקים היו מינוריים אבל דיירים נאלצו להמשיך לחיות עם רטיבות בקירות או בעיות בצנרת. בין הערים שבהן נבנו אלפי יחידות דיור בבנייה טרומית קלה (כאשר החומרים שמהם עשוי הבית הם בעיקר עץ): באר שבע, אופקים וקריית שמונה.

הקונסטרוקטור ישראל דוד מסביר כי את הנזק התדמיתי שנעשה בשנות התשעים קשה למזער. "אנשים בארץ רוצים לקבל מוצר ברמה גבוהה בסטנדרט הכי גבוה. לאמריקאי אתה יכול להביא בית מעץ שייקח יומיים לבנות אותו והוא יסתדר עם חריקות ברצפה ומים שמטפטפים. כאן, אם מישהו שומע רעש מהקומה העליונה יש כבר ארבעה עורכי דין שתובעים אותך. מעמד הביניים לא יסכים שיבנו לו בתים כמו אלה שנבנו בתקופת שרון", הוא מסביר.

לדברי דוד, השיטה השתכללה בשני העשורים האחרונים והותאמה לצרכן הישראלי. הוא מציין את שכונת קריית חתני פרס נובל בראשון לציון, שבה נבנו כ־1,000 יחידות דיור ב־14 בניינים באמצעות המפעלים הטרומיים של סולל בונה ודניה סיבוס. "עשר שנים חלפו מאז ולא הגיעה תלונה אחת מדיירים. מי שיראה את הבניינים מבחוץ לא ישים לב שהם נבנו בצורה שונה, אבל ללקוח הישראלי יש איזו טראומה".

מפעל סיבוס-רימון בלוד. "ניתן לבנות דירות של 90 מ"ר בבניינים בני 9 קומות ב-420 אלף שקל ותוך 11 חודשים" | צילום: צפריר אביוב

"מייצרים קירות כמו טלפון סלולרי"

גינזבורג מתעקש שמדובר בטראומה שכלל אינה מבוססת על המציאות. "אנחנו בונים כאן עכשיו יותר מעשרה פרויקטים במקביל", הוא מסביר בעת דילוג בין קירות בצבעים וסוגים שונים במפעל סיבוס־רימון שבלוד. במפעל נבנים עשרות קירות על גבי "שולחנות" פלדה בשיטה הטרומית. כל קיר עובר בסרט נע משלב יציקת הבטון ועד לשלב חיפוי האבן, ולבסוף לשלב בקרת האיכות שבו עוברים על כל חלק בקיר ומוודאים שהוא בטיחותי לשימוש. "אם המדינה רוצה לבנות שכונות ענק בזמן סביר ובמחיר בר־השגה, היא צריכה לתת רוח גבית לשיטה הזו", אומר גינזבורג.

ומה עם איכות הבנייה?

"היום, אחרי שנים שבהן המפעל הזה פועל, הגענו למצב של בקרת איכות שאי אפשר להגיע אליה בשיטה רגילה", הוא מסביר. "יש תופעה רווחת בתקופה האחרונה של חיפויי אבן שנופלים מהבניין. בבניינים שנבנים פה במפעל זה לא יכול לקרות, כי על כל קיר יש מפקח שבודק שכל סיכה יושבת במקום עם הציוד המתאים לבדיקות של מכון התקנים. צריך למחוק לגמרי מהלקסיקון את מה שמכירים משנות התשעים עם הבנייה הקלה המהירה. האיכות פה זו הרמה הכי גבוהה שיכולה להיות".

נועם ריבק, מנכ"ל חטיבות התעשייה של קבוצת מינרב שהמפעל הטרומי שלה ממוקם בנתיבות, מחזק את דברי גינזבורג. לדבריו, "הבנייה הטרומית היא הדרך היחידה להגיע ל־50 אלף יחידות דיור בשנה, אין אפשרות לעשות את זה אם משתמשים רק בשיטת ברנוביץ'. אנחנו מייצרים קירות כמו שמייצרים פלאפון במפעל עם בקרת איכות. תו התקן בשיטה הזו הוא של בנייה ירוקה. זה אומר שהעבודה הרבה יותר נקייה באתר הבנייה, וזה טוב לדיירים כי אלו קירות כפולים שמצריכים פחות אנרגיה בקירור וחימום הבית", הוא מוסיף.

מפעל סיבוס-רימון בלוד | צילום: צפריר אביוב

לצד יתרונותיה הרבים של השיטה הטרומית, לא ניתן להתעלם מכמה חסרונות: שינוע הקירות לאתר הבנייה הוא עסק יקר והוא כדאי בעיקר בפרויקטים גדולים אשר ממוקמים באזור המרכז. גם בעלי המפעלים מודים כי אין כדאיות כלכלית בשימוש בשיטה זו אם מדובר בפרויקט בבאר שבע או באילת. בנוסף, ישנם גם מרכיבים פסיכולוגיים שמונעים מקבלנים להשתמש בשיטה. מחסום אחד מגיע מצד הלקוח הישראלי, שלרוב מעדיף בית מבלוקים של איטונג והפתיחות שלו לשינויים נמוכה מאוד. קבלנים רבים חוששים כי שימוש בשיטה ירתיע את הלקוחות מהצטרפות לפרויקט. מחסום נוסף נמצא גם בצד של הקבלן, כפי שמסביר המהנדס הבכיר שמואל אנגל. לדבריו, הקבלנים רואים במפעל הטרומי עוד ספק שאין להם שליטה עליו, ולכן חלק מהם יעדיפו להשתמש במנופים ובפועלים שאותם הם יכולים לשנע לאתרי הבנייה לפי צורכיהם, ולא להיות תלויים במפעל שמעניק שירות גם לפרויקטים אחרים בו זמנית.

"לתמרץ פועלים כמו רופאים בפריפריה"

ריבק סבור שבמצב הנוכחי יש גם מקום לתמריצים כלכליים למפעלים מצד הממשלה. "אנחנו מעסיקים רק תושבי ישראל, ואני חושב שזה אינטרס של המדינה שענף הבנייה יהיה מושתת על כוח עבודה ישראלי. הייתי שמח אם המדינה היתה עוזרת לנו בנושא הזה. אנחנו לא מחפשים שייתנו לנו משהו בחינם, אבל למשל שיפנו אלינו עובדים מקצועיים ממרכז הארץ ושייתנו להם תמריצים, ממש כמו שנותנים לרופאים שבאים מהמרכז לפריפריה".

בקרב המהנדסים אין אחדות דעים באשר לתפקידה של הממשלה בדחיפת השיטה קדימה. לדברי המהנדס דני מריאן, יו"ר איגוד המהנדסים, המדינה צריכה להתערב רק ברמת ההגנה על האזרח. "הדבר היחיד שאני מצפה מהממשלה לאחר מה שקרה עם שיטת הפל קל הוא לבדוק שהמוצר בטיחותי", הוא אומר. לדבריו, "המדינה כבר הקימה את המכון הלאומי לחקר הבנייה, וישנה פונקציה של אישור שיטות בנייה חדשות. בכל השאר הממשלה לא צריכה להתערב".