על המדינה להיכנס בעובי הקורה

מדינת ישראל שגתה פעם אחר פעם כאשר ביססה את ענף הבנייה שלה במשך עשרות שנים על כוח אדם זול. בכך מנעה את המוטיבציה לקידום טכנולוגי, ונשארה "תקועה", במידה רבה, עם הבנייה הקונבנציונאלית שהיא עתירת עבודה, אטית, מסוכנת ומיושנת. אי אפשר למחוק את התוצאות באחת, אלא צריך ליצור תנאים המעודדים את תיעוש הבנייה, על ידי צמצום המכשולים, ועל ידי תמרוץ ישיר ועקיף תוך שימוש חכם בחוק לעידוד השקעות הון, שהרי תיעוש הבנייה משמש גם תחליף ליבוא של עובדים זרים. כך ישתנה בהדרגה התמהיל בין סוגי הבנייה השונים וייטה יותר לעבר התיעוש.

ענף הבנייה בעולם עובר תמורות טכנולוגיות, רובן הדרגתיות ואטיות, וכתוצאה מכך סטנדרט הבנייה כיום משופר לאין ערוך לעומת מה שהיה מקובל לפני עשרות שנים. ענף הבנייה בישראל עשה גם כן כברת דרך משמעותית בשיפור רמתו - המקצועית, הטכנולוגית, הניהולית והארגונית. אולם למרות ההתקדמות הגדולה הוא רחוק עדיין מלנצל את הפוטנציאל הטכנולוגי שיכול לעמוד לרשותו.

כמה מאפיינים בולטים של ענף הבנייה מאטים את התקדמותו הטכנולוגית ואת תיעושו, ובהם: ארגון ארעי של הבנייה, לעומת ייצור סידרתי ברוב התעשיות האחרות; ביזור של הייזום, התכנון והביצוע של כל פרויקט בנייה בין עשרות גורמים; הסתמכות נוחה לטווח הקצר על כוח אדם זול; היעדר השקעות ראויות במחקר ובפיתוח; ושוק בנייה לא יציב, המעמיד בספק את ההחזר על ההון שהיזם צריך להשקיע מראש - בציוד, במתקנים ובידע הנחוצים לתיעוש ברמה גבוהה.

סיבות אלו ואחרות גורמות לכלל העוסקים בבנייה בארץ להעדיף את הדרכים המוכרות, ולהירתע משימוש בשיטות ובחומרים פחות מוכרים.

פועל בסיבוס-רימון | צילום: צפריר אביוב

בנסיבות מיוחדות, כמו גלי עלייה גדולים, אשר דרשו לייצר במהירות פתרונות של דיור ושל תשתיות אחרות לאוכלוסייה המתרבה בפתאומיות, ניתנו תמריצים לבנייה מהירה, ונחלש כוחם של הגורמים המעכבים הללו, ואז פנינו, בדרך כלל בחיפזון, ל"פתרונות המגירה" של תיעוש הבנייה. בארץ היתה פריחה של הבנייה המתועשת רק בתקופות של גלי עלייה גדולים. אך גלי הבנייה הגדולים בתקופות של לחץ הוצאו לפועל ללא ידע הנדסי ותמיכה מקצועית ברמה נאותה, ללא בקרה ופיקוח נאותים וללא ניסיון מספק של אנשי מקצוע מיומנים באותן שיטות מתועשות. בכל גל נוצרה אנדרלמוסיה שהותירה שכונות שלמות בבנייה מתועשת, חלקן ברמה נמוכה, לדיראון עולם. מבחינת הפוטנציאל, יכולה הבנייה המתועשת להציע יתרונות מרחיקי לכת בכמה תחומים:

שיפור איכות הבנייה, קיצור משך הבנייה, חיסכון בכוח אדם (בכלל, ובעבודות קשות, מסוכנות ומלוכלכות - בפרט), הבטחת תפקוד טוב יותר של הבניינים, ולזמן ארוך יותר והקטנת עלויות מחזור החיים של הבניינים. מכל היתרונות האלה ייהנה בעיקר הציבור הרחב, ועל כן תיעוש הבנייה הוא בראש ובראשונה אינטרס ממלכתי שהמדינה צריכה לתמרץ אותו, למשל באמצעות החוק לעידוד השקעות הון. בין היתר, חוסך תיעוש הבנייה יבוא של עובדים זרים, בריחת מטבע חוץ ובעיות חברתיות־כלכליות נלוות.

הבנייה העתידית של בניינים גדולים תתבצע, כנראה, לפי התסריט הבא: ייצור של רכיבים ומכלולים שלמים במפעלים; שינוע והרכבה באתר בעזרת מתקני הרמה ייעודיים; השלמת קיבועים, יציקות בטון ועבודות גימור פנימיות וחיצוניות תוך הסתייעות ברובוטים ובכלי-עזר מתקדמים; אכלוס חלקי של בניינים גדולים כבר תוך כדי מהלך הבנייה; הקטנה דרסטית בכמויות של פסולת בניין ובהפרעות סביבתיות; וקיצור משמעותי של משך הבנייה.

לשם כך דרושה פעולה משולבת של כל הגורמים הרלבנטיים, והתהליך צריך להיות מלווה במחקר שיטתי, בחינוך של הקהילייה המקצועית ושל הציבור הרחב ובפעולות אפקטיביות לשינוי אמיתי של העיסוק בבנייה. בין היתר, צריך להכשיר בצורה מסודרת דור חדש של טכנאי בניין מקצועיים ישראלים לבנייה מתועשת, עם שכר ועם תנאי עבודה הולמים ועם אופק של קריירה לטווח ארוך, המכבדת את בעליה כמקצוע לחיים.

הכותב הוא ראש המחלקה לניהול הבנייה בפקולטה להנדסה אזרחית בטכניון