אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
האגדה לבית לוזון צילום: טל שחר

האגדה לבית לוזון

הקיסר הכל יכול של ההתאחדות לכדורגל מצפה שהמכשף אלי גוטמן יעשה קסם ויעלה את נבחרת הכדורגל לארץ המובטחת - המונדיאל. וכל זה מבלי לדבר איתו

23.12.2011, 14:10 | גיא קופל

בזמן שהמציאות הקשה בארץ הקודש נוגעת כמעט בכולנו, עולם פנטזיה מאלף נרקם לו מתחת לפני השטח. עולם שפעם התייחס לענף הכדורגל, אולם כיום הפך את הענף לכלי קיבול לשלל תופעות ניהוליות שיכולות להתרחש רק באגדות.

כמו כל ממלכה, גם לזו יש שליט המושל בכיפה – הקיסר אבי לוזון - שנראה שרק מניעים אסטתיים מונעים ממנו להניח על ראשו כתר ולהסתובב עם גלימת ארגמן ברחובות בני ברק. הנה, רק בימים האחרונים הצליח הקיסר לסיים תהליך שבכלל לא התחיל. להציג מוצר סופי למרות היעדרם של חומרי גלם, ובעצם - לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. בלתי אפשרי, אתם אומרים? אז איך תסבירו שמצד אחד הנהלת ההתאחדות רמזה בקולי קולות כי אלי גוטמן הוא המועמד הראשי, המוביל והיחיד לתפקיד מאמן נבחרת ישראל, בעוד שהוד קיסרותו עומד ומודיע שלא נעשתה שום בחירה ובכלל, יש קונצנזוס סביב אותו מועמד שלא רק שלא נבחר, הוא עדיין לא עלה בחכתה של מועצת אבירי השולחן העגול!

מועצה זו, הידועה גם בשמה "ועדת איתור", היא מועצה בעייתית משום שאין שום טעם בשולחן עגול כשמניין האבירים בו עומד על שניים. צריך מקסימום שרפרף או סתם לסגור דברים במעלית. אחרי הכל, צמד האבירים קרוב מאוד זה לזה. אביר אחד, שטרן חלובה שמו, ניחן ביכולת המרשימה לחרב ולהעלים קבוצות כדורגל מאזור חולון, אבל להגיע לרמת סגן יו"ר ההתאחדות - שהיא הרי הממלכה. בעוד שהאביר השני הוא, כמה מפתיע, הקיסר לוזון בעצמו. ביחד הם מהווים את צמד האבירים השישי בטיבו באירופה! ובכל זאת, כעת מוטלת עליהם האחריות להחליט את ההחלטה שהם כבר החליטו אבל רק אחרי שבדקו שזו ההחלטה הנכונה.

אתם יכולים לצחוק עד כמה שאתם רוצים, אבל עבודתם של אבירי השולחן העגול אינה קלה לנוכח העובדה שהאיש מולם, אלי גוטמן, הוא לא פחות ממכשף רב עוצמה - ולכן אין שום מועמד אחר. גוטמן הצליח למקם את עצמו כמועמד היחיד והוודאי אפילו שלא דיבר כלל עם לוזון קיסר ובכלל - לא חשף בפני איש את תוכניותיו האופרטיביות לתפעול הנבחרות! הרי שנים מדברים על כך שמדובר במאמן שמצליח רק כשנותנים לו את הזמן וזאת משום עבודתו המתודית, אז איך הוא יתאים לתפקיד שונה כל כך, כמו מאמן הנבחרת הלאומית? ואיך זה שנתנו לו את התפקיד על אף שאחוזי ההצלחה שלו בליגה החלשה שלנו עומדים על 57%, יש לו בעיות לב ואפילו יש מאמנים ישראלים מוצלחים ממנו? אה, עזבו שטויות. יהיה בסדר.

ניתן למצוא אינספור קווים מקבילים בין דרך המינוי הזו לבין מינוי דרמטי אחר בהיסטוריה של המין האנושי – קליגולה, שהחליט למנות את סוסו הנאמן לתפקיד הקונסול. כך מייצב עצמו הקיסר לוזון בשורה אחת עם אותו קיסר נאור – שניהם עושים מה שהם רוצים, רק שלקליגולה לא היתה עדת מלחכי פנכה יעילה כל כך כמו חברי מזכירות ההתאחדות.

והנה, כאילו שהתהליך עד כה לא הספיק, ישנה סוגיה נוספת שעלתה על הפרק. ובכן, ההוא שאינו מועמד מתלבט עכשיו מי אמור להיות עוזרו. ובכל זאת, הדיון כרגע נע בין ההוא שהיה עוזרו (יוסי אבוקסיס) לבין זה שהפך את הפועל באר שבע לקבוצה שמחה, תוססת ובריאה בכך שהחליט לקחת את הרגליים ולעזוב (ניר קלינגר).

מה שמדהים זו לא ההשוואה שיצרתי בין אלי גוטמן לסוס, אלא העובדה שבעוד שצעדים הזויים כמו אלה שנקט קליגולה הביאו למורת רוח שהביאה להחלפתו, צעדיו של הקיסר לוזון מהווים אות, סימן ודרך לשאר האנשים בכדורגל הישראלי. בעלי בית שצורחים על שחקניהם ומשפילים את מאמניהם, שחקנים אלימים שמתרכזים בבילויים או בניבולי פה בכיוונים של מאמני הקבוצות היריבות וכן הלאה וכן הלאה.

וכך, בזמן שלוזון קיסר דוהר אל עבר השקיעה על גבי סוסו הנאמן "זחיחות" – יושבים אנו, נתיני הממלכה הבאושה הזו, וממתינים. ממתינים לאיזה משיח שיגיע ובאבחת חרב אחת יקרע את האפלה ויאפשר לאור לחדור פנימה.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות