אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
הזוכים הגדולים של 2011 צילום: אי פי אי

הזוכים הגדולים של 2011

האנשים שהובילו בתחומי המוזיקה, האוכל, האמנות והטלוויזיה. "כלכליסט" מסכם שנה בעולם

27.12.2011, 10:04 | כתבי כלכליסט

טלוויזיה

הזוכה: "משפחה מודרנית" | הפרס: אמי

פרסי האמי, המוענקים על ידי האקדמיה לטלוויזיה האמריקאית, הם הפרס היחיד שניתן רק לתוכניות טלוויזיה. בשל הקטגוריות הרבות בו נחלק הטקס לכמה טקסי משנה, בהם טקס הפרה־פריים, לתוכניות שמשודרות בשעות היום, והאמי אינטרנשיונל. הפרסים הכי חשובים מוענקים לתוכניות הפריים טיים כמובן, וזהו גם הטקס המסוקר ביותר. בטקס האמי האחרון, ה־63 במספר שנערך בלוס אנג'לס בספטמבר, זכתה הקומדיה "משפחה מודרנית" בחמישה פרסים, בהם הסדרה הקומית הטובה ביותר והפרסים לשחקן ושחקנית המשנה הטובים ביותר (טיי בורל וג'ולי בוון).

כבר ב־2009, אחרי עונה משודרת אחת בלבד, בחר מגזין הוליווד ריפורטר ב"משפחה מודרנית" לאחת מסדרות העשור, לצד סדרות מצליחות וותיקות כמו "הבית הלבן", "הסופרנוס" ו"אבודים".

‏‏שלוש המשפחות שמרכיבות את הסדרה הן דמותה של אמריקה המודרנית: המקשיש האמריקאי שמתחתן עם המהגרת הצעירה והסקסית, זוג ההומואים וכמובן - עקרת הבית, האבא הכי מגניב בשכבה ושלושת ילדיהם.

הרעיון הוצע לשלוש רשתות גדולות, סיפר כריס לויד, יוצר הסדרה לצדו של סטיב לויטן. CBS התעניינו, כיוון שלא היתה להם קומדיה, אבל התמהמהו לתת תשובה סופית; NBC התלהבו, אבל שידרו באותו זמן את "המשרד", גם היא קומדיה מוקומנטרית, ורק ל־ABC הספיקה מצגת פאואר פוינט, שאחריה הכל היסטוריה. כשנשאל איך מתבצעת העבודה עם לויטן סיפר לויד שהם משלימים זה את זה: "סטיב יותר אימפולסיבי ויותר חושב מחוץ לקופסה. הוא מביא את הרעיון, ואז אני חושב איך נגיע לשם ומפרק את הסצנות. השיטות שלנו שונות, אני יותר מחויב לתהליך".

את פסלון האמי קיבל לויטן בשם השניים, ועל הבמה הודה לאשתו, שמספקת לו השראה. בראיון שנתן לבלוג הקומדיות קנדי הוא סיפר שלויד אינו אוהב את הזרקורים, ולכן נחשף פחות. כיוון שהתוכנית מבוססת במידה מסוימת על חוויותיהם כבעלי משפחות הוא נשאל מיהו מקור ההשראה לדמויות, והשיב כי הוא עצמו דומה לפיל (טיי בורל), וכריס הוא כמו ג'יי (שמגלם בסדרה אד אוניל).

"משפחה מודרנית". חמישה פרסים בטקס האמי האחרון "משפחה מודרנית". חמישה פרסים בטקס האמי האחרון "משפחה מודרנית". חמישה פרסים בטקס האמי האחרון

הזוכה: "גלי" | הפרס: גלובוס הזהב

גלובוס הזהב מוענק מאז 1944 לסרטי קולנוע על ידי תא העיתונאים הזרים בהוליווד. מאז 1965 מחולקים בו גם פרסים לתוכניות טלוויזיה. הטקס מתקיים בינואר והעיתונאים הזרים, השמרנים פחות מהקולגות האמריקאים, מעמידים לבחירה גם תוכניות טלוויזיה חדשות, כבר בעונת השידור הראשונה שלהם.

הזוכה הגדולה של 2011 היתה הסדרה המוזיקלית "Glee", שזכתה בשלושה פרסים, לעומת שניים (חשובים מאוד) שקיבלה "אימפריית הפשע". היא ניצחה את "משפחה מודרנית" בפרס הקומדיה שנה שנייה ברציפות, וקטפה גם את פרסי שחקן ושחקנית המשנה לג'יין לינץ' וכריס קולפר.

השיבוץ של "גלי" בפריים טיים לא היה מובן מאליו. הצלחתה של חבורת התיכוניסטים הלא־מקובלים ומלחמתם במאמנת קבוצת המעודדות טמונה בפורמט מרענן ובקאברים מוצלחים. הקאברים של חברי מקהלת "גלי" משכו גם משתתפים אורחים כמו גווינת' פלטרו, בריטני ספירס וניל פטריק האריס.

ראיין מרפי, יוצר התוכנית, הופתע אז מהזכייה ואמר כי הוא אסיר תודה. למגזין "הוליווד ריפורט" אמר שכדי להשביח את התוכנית הוא מפתח את הדמויות הקיימות, אבל מוסיף גם דמויות חדשות לקאסט.

בטקס הבא, ל"גלי" אין הרבה סיכויים מול הסדרות המתמודדות מולה. העונה השלישית היתה חלשה - הן בגזרת התוכן והן באחוזי הצפייה - אבל הטוויסט בעלילה קרב: מרפי (שעסוק עכשיו בהצלחה של "American Horror Story") אמר שחברי המקהלה לא ימשיכו לעונה נוספת, אלא יוחלפו בבני נוער מזמרים חדשים, "כי אי אפשר למרוח את התיכון שמונה שנים". בכלל, למרפי אין סנטימנטים לשחקניו, והיחס לשחקנים הוא אחד הדברים שעובדים לרעתו והוא בעוכרי הסדרה. לדברי השחקנים, הם עובדים שעות ארוכות מדי עבור שכר נמוך מדי, ולא פעם נודע על מריבות בין מרפי לצוות.

תמר וילרפורט

 

צוות "גלי". לשחקנים הקבועים מצטרפים אורחים כמו גווינת צוות "גלי". לשחקנים הקבועים מצטרפים אורחים כמו גווינת' פלטרו ובריטני ספירס | צילום: Twentieth Century Fox Film Corporation צוות "גלי". לשחקנים הקבועים מצטרפים אורחים כמו גווינת

אמנות

הזוכה: מרטין בויס | הפרס: טרנר לאמנות עכשווית

פרס טרנר הוא הפרס היוקרתי ביותר בעולם האמנות המודרנית, אך הוא מוענק לאמנים בריטים בלבד. בעולם האמנות מתייחסים לפרס זה כמעורר מחלוקת, בעיקר לאחר זכייתו של דמיאן הירסט בשנת 1995, שהציג מיצג של כריש בפורמלין. הפרס, על שם הצייר ג'וזף מאלורד וויליאם טרנר, ושוויו 25 אלף ליש"ט (לזוכה במקום הראשון).

מרטין בויס, שנולד ב־1967 בגלאזגו, סקוטלנד, חי ועובד בעיר הולדתו עד היום. ישנם אמנים שמרגישים מוכנים ומזומנים לקבל את פרס טרנר", הוא אמר בראיון ל"גרדיאן" הבריטי כמה ימים לאחר הזכייה, "אני לא אחד מהם".

בויס עובד עם דימויים של עצים ועלים ויוצר מהם מיצבים פיסוליים שמתכתבים עם האדריכלות האורבנית המודרנית. רוב עבודותיו משנת 2005 ואילך מושפעות מעיצוב עצי הבטון של האמנים הצרפתים ז'אן וגו'אל מרטל מ־1925. תוך כדי הסתכלותו על העצים הוא מצא בחומר תבנית מסוימת וממנה פיתח טיפוגרפיה מיוחדת שבנויה מאותיות האלפבית, שבה הוא משתמש בחלק מיצירותיו. במסגרת התערוכה שזיכתה אותו בפרס השנה, הפך את חלל הגלריה לעץ גדול, עם עלים לבנים תלויים מהתקרה ועלי שלכת חומים מפוזרים על הרצפה.

את דרכו החל בבית הספר לאמנות בגלאזגו, אחרי שהצליח להתקבל רק בפעם השנייה שבה הגיש את מועמדותו, והיה חלק מדור מאוד מסוים של אמנים שהתנסו לראשונה בקורס שנקרא "אמנות סביבתית". הוא היה המצטיין בכיתתו בציור, "אני תמיד הייתי זה שממנו ביקשו לקום ולצייר את המפות על לוח הכיתה", הוא סיפר. אבל האקט של ההסתכלות הוא בעיקר מה שמשך אותו ללימודי האמנות. כשהיה נער גנב עטיפת תקליט של ג'וי דיוויז'ן מחנות התקליטים רק בכדי ללמוד מעיצובה הגרפי. את האלבום, אגב, שמע לראשונה רק בשנה שעברה.

בויס מדבר על היצירה שלו כעל שלוחת הדחף של גיל ההתבגרות לשלוט על הסביבה שלנו, ובעיקר, בגיל הזה – על חדר השינה שלנו. "נהייתי טוב בלארגן דברים", הוא מספר. "זה עדיין מה שאני עושה – אני בוחר דברים ומארגן אותם בכדי ליצור משמעות חדשה".

בראיון מצולם ל"טלגרף" אומר בויס במבטאו הסקוטי הכבד: "כשאתה עובד בסטודיו, אתה חושב על דברים, מדמיין דימויים ויזואליים ומפתח את הדברים תוך כדי. קשה לדעת מתי יצירה מתחילה ומתי היא נגמרת".

בויס. מיצבים פיסוליים מדימויים של עצים ועלים המתכתבים עם אדריכות אורבנית, צילום: MCT בויס. מיצבים פיסוליים מדימויים של עצים ועלים המתכתבים עם אדריכות אורבנית | צילום: MCT בויס. מיצבים פיסוליים מדימויים של עצים ועלים המתכתבים עם אדריכות אורבנית, צילום: MCT

 

הזוכה: לוטי דיוויס | הפרס: ארטה לגונה לאמן בינלאומי

פרס ארטה לגונה מוענק זו השנה השישית באיטליה לאמנים בינלאומיים בתחומי הציור, הפיסול, הצילום, הווידיאו־ארט והמיצג, וכל זוכה מקבל פרס בסכום של 5,000 יורו.

הצלמת לוטי דיוויס נולדה בבריטניה ב־1971. את צעדיה הראשונים בצילום עשתה בגיל 14 אחרי שאביה קנה מצלמה לה ולאחיה, וכמי שמגדירה את עצמה כ"תחרותית מאוד", היתה חייבת ללמוד לצלם טוב לפחות כמוהו.

אבל לימודי צילום מקצועיים לא היו הבחירה הראשונה שלה. בתחילה פנתה ללימודי פילוסופיה בסקוטלנד. "נהניתי מאד מהלימודים", היא מספרת בראיון לאתר בריטי שמוקדש לנשים וצילום, "אבל הגעתי למסקנה כי קריירה של פילוסופית מקצועית – אינה בשבילי... לכן, חזרתי לבריטניה ללמוד את מקצוע הצילום, בהתחלה כעוזרת של צלם מקצועי". דיוויס נשארה בלונדון מאז, שם ביססה את עצמה כצלמת עצמאית בעלת סגנון ייחודי.

בצילומיה משתמשת דיוויס בכל מיני תכנים הלקוחים בין השאר מעמודי החדשות בעיתונים, ממגזיני הלייף סטייל, מספרים וגם מעולם הפרסום.

"ההשראה שלי מגיעה ממקומות שונים", היא מספרת, "ולאט לאט התחלתי לשים לב שאני אוספת את סיפורי החיים של האנשים שאני מצלמת, ומשתמשת בהם בעבודות שלי".

דיוויס משתמשת לא פעם גם בדימויים הלקוחים מציורים או מסרטים קלאסיים. בסדרת העבודות שלה "זיכרונות וסיוטים", למשל, אפשר לזהות מוטיבים המושפעים מתקופות שונות ומציירים קלאסיים ואימפרסיוניסטים כמו מאנה, מונה ורנואר, וכן סצנות פנים־ביתיות שמתכתבות עם יצירות גדולות של ורמיר, רמברנדט ואחרים.

בין עבודותיה במהלך השנים גם סדרות שהוקדשו לצילומים מגואטמלה, מסוריה, מגבול תאילנד־בורמה ועוד. במקומות השונים בעולם שבהם שהתה צילמה דיוויס את התושבים וראיינה אותם, והתוצאות הובאו ביצירותיה.

לאחרונה זכתה דיוויס לכותרות בזכות שיתוף הפעולה שלה עם יוצרי הסרט הבריטי "Dreams of a Life", שיצא בחודש האחרון בבריטניה. היא יצרה סדרה של עבודות בשם "Dreams of Your Life" שכחלק מפרויקט מקוון מלוות את הסרט ועוסקות, כמוהו, בתמות של חברה, בדידות, אושר ואהבה.

רעות ברנע

דיוויס. משתמשת בצילומיה בתכנים הלקוחים מעמודי החדשות וממגזיני לייף סטייל, צילום: אימג דיוויס. משתמשת בצילומיה בתכנים הלקוחים מעמודי החדשות וממגזיני לייף סטייל | צילום: אימג'בנק/ gettyimages דיוויס. משתמשת בצילומיה בתכנים הלקוחים מעמודי החדשות וממגזיני לייף סטייל, צילום: אימג

 

מוזיקה

הזוכה: ניל יאנג | הפרס: גראמי

"זה הגראמי הראשון שקיבלתי על המוזיקה שלי, ואני מעריך זאת מאוד". מי אמר את המשפט הזה בטקס השנה? איזה כוכב חדש, אמן טרי ומבטיח בסצנת הרוק? לא, הציטוט הזה שייך לניל יאנג, רק כ־40 שנה בביזנס.

הגראמי שקיבל יאנג על שיר הרוק של השנה, "Angry World", בטקס פרסי המוזיקה האמריקאי הנחשב ביותר, הוא ממש לא תיקון של עוול, אבל הוא התחלה של פיוס היסטורי. ומה זה עוול? מספיק לומר שיאנג מועמד כמעט מדי שנה לגראמי – 11 מועמדויות רק מאז 2006(!) – וזכה רק פעם אחת עד עכשיו, ב־2010, ולא על מוזיקה, אלא על "עיצוב אמנותי של מארז". כן, בדיוק. המוזיקאי שנחקק מזמן בדפי הזהב של הרוק וגידל ז'אנרים שלמים על ברכיו – הגראנג', למשל - הפך לסוג של סטנלי קובריק של הגראמי – שוב ושוב מועמד, אף פעם לא זוכה.

רק האלבום ה־31 שלו, "Le Noise" המצוין, הביא סוף סוף את ההכרה. אולי מפני שהוא קנדי, אולי מפני שאינו משחק את המשחק הלקקני ש־12 אלף מצביעי הגראמי אוהבים. אני במקום יאנג הייתי מחייך ומצטט להם קטע משיר שלו: "אני לא מרגיש כמו השטן, אבל אני כזה עבורם, אז אני מנסה לשכוח את זה, בכל דרך שאפשר".

יאנג. פיוס היסטורי, צילום: mct יאנג. פיוס היסטורי | צילום: mct יאנג. פיוס היסטורי, צילום: mct

 

הזוכה: אדל | הפרס: מגזין Q

הטקס הנוצץ של הסלבים מטעם מגזין המוזיקה הנחשב עמד באוקטובר השנה בסימן טרגדיה קלה: אדל, שזכתה בשני פרסים (הזמרת הטובה והלהיט "Rolling in The Deep"), הודיעה שלא תגיע ותופיע, כפי שתוכנן. זמן קצר אחרי ההופעה שלא היתה, פורסם על דלקת פוליפים בגרונה שחייבה אותה לבטל את כל סיבוב ההופעות המתוכנן. ואז התרחש אפקט מוזר: כשנודעו נתוני המכירות של אלבומה "21", התברר שאדל היא ההצלחה הכלכלית המוזיקלית הגדולה של 2011, אבל הזמרת לא יכלה לנצל את ההצלחה כדי להופיע ברחבי העולם ולהפוך לכוכבת־על של ממש.

אדל התאשפזה לניתוח חירום בארצות הברית, חזרה החודש למולדתה ופצחה במשטר חדש: לא עוד מגורים בלונדון המעושנת אלא מעבר לחיי כפר, ובמקביל – הנמכת ציפיות דרסטית אצל המעריצים. "לא צפוי אלבום המשך ל'21' בעתיד הקרוב", נמסר מטעמה לפני כשבוע, והכוונה היא לפחות שנתיים־שלוש ללא חומרים חדשים מאדל. הזמרת הבהירה שאינה מעוניינת גם בהופעות, ראיונות לתקשורת, כתבות טלוויזיה או כל צורה של פעילות מאומצת.

אדל, במילים אחרות, מרביצה סוג של "אוהבת להיות בבית", וחוזרת לדמות האנגלייה הביישנית בנעלי הבית שאפיינה אותה לפני ההצלחה. האם זה צעד חכם אחרי אלבום שהפך למגה־להיט? מצד אחד, היא רק בת 23 ויש לה מספיק זמן. מצד שני, הזיכרון של הציבור קצר והכוכב הבא כבר מחכה בתור.

גיא בניוביץ'

 

אדל. דלקת פוליפים, צילום: אי פי אי אדל. דלקת פוליפים | צילום: אי פי אי אדל. דלקת פוליפים, צילום: אי פי אי

 

אוכל

הזוכה: מסעדת בוקוז | הדירוג: מישלן

דירוג מישלן, כנראה דירוג המסעדות הידוע בעולם, נוסד בשנת 1900 כמדריך של חברת הצמיגים הצרפתית, עבור נהגי משאיות הנמצאים בדרכים וזקוקים למידע היכן לסעוד וללון. ב־1911 יצא המדריך לראשונה מגבולות צרפת ודירג גם מסעדות ומלונות באנגליה, וב־1926 החל לדרג בשיטה הנהוגה עד היום - כוכב אחד מציין "מסעדה טובה מאוד ברמתה", שניים מציינים "בישול מצוין, ראוי לעיקוף בדרך" ושלושה מצביעים על מסעדה עם "מטבח יוצא מן הכלל, ראויה לנסיעה מיוחדת".

מקום קטן טוב "אנחנו רק רוצים להמשיך ולשפר" רנה רדזפי, שף מסעדת נומה, מספר ל"כלכליסט" על הזכייה בדירוג הנחשב של סן פלגרינו, ומסביר למה הוא מסרב להרחיב את המסעדה הדנית הקטנה שלו, שמונה 14 שולחנות בלבד. כתבה ראשונה בסדרה המציגה את הזוכים בפרסים החשובים בעולם גלי וולוצקי, 25 תגובותלכתבה המלאה

גם טרגדיות נקשרו במדריך. ב־2003 התאבד השף הצרפתי ברנר לואזו לאחר שמועות שהוא עומד לאבד כוכב. קשה להפריז במידת החשיבות שמייחסים מסעדנים לדירוג: לקיחת כוכב נחשבת השפלה מקצועית, ועיטור בכוכב, ובייחוד בשניים, יכול להעלות את התנועה במסעדה בעשרות אחוזים ולהפוך אותה ללהיט בן לילה.

בוקוז של השף פול בוקוז נחשבת לשיאנית של מישלן - היא מחזיקה בשלושה כוכבים מ־1965 ברציפות. השף, בן יותר מ־80 שנה, ממשיך להגיש את אותו התפריט כל השנים, וידוע בזכות מרק הכמהין שלו, שבישל עבור נשיא צרפת כשהוזמן לקבל את אות לגיון הכבוד ב־1975.

הכניסה מזכירה תפאורה בסגנון לונה פארק. הרבה אורות מנצנצים ופולחן אישיות לא ממש מעודן לשף, אך על איכות הבישול כמעט אין עוררין. מי שמעוניין בטעימה מהמטבח הצרפתי הקלאסי (עם דגש על המטבח האזורי של ליון) ימצא אצל בוקוז את מבוקשו. בתפריט הרגיל נמצאים סטייק רוסיני (פילה בקר עם כבד אווז) ועוף מברס ברוטב פטריות מורל. תפריט הכריסמס של המסעדה, 270 יורו לסועד, מציע בין השאר קוקי סן ז'ק בחמאה לבנה ואת מרק הכמהין המפורסם של השף.

גלי וולצקי

 

בוקוז. שלושה כוכבי מישלן מאז 1965 ברציפות בוקוז. שלושה כוכבי מישלן מאז 1965 ברציפות בוקוז. שלושה כוכבי מישלן מאז 1965 ברציפות

 

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות