צילום: אי פי אי אבי אוחיון לע"מ
Play סוגר את 2011: השנה שבה ביבי פגש את רבקה בלאק
ילדה זייפנית, חתול עם קשת וראש ממשלת ישראל נכנסים לאינטרנט - ואת התוצאות כולנו רואים. המדור מסכם את השנה שגרמה גם לדודה שלכם להיחשף לתופעות רשת ולסרטונים ויראליים
ממים, ממים, ממים. קשה לנו להאמין שהשנה רבים מהקוראים הצליחו לא לשמוע את המילה הזאת. אותם דברים חמקמקים שאנחנו חייבים לשתף, להעביר הלאה, לדבר עליהם, ליצור אותם, לקבל מהם השראה ולנתח למוות. אחרי שנים של שימוש מאסיבי ע"י אומת האינטרנט, המם חצה את גבולות המדיה ולפעמים גם את גבולות הטעם הטוב, והתנחל בשפה של אנשים ישרים מן היישוב.
אמא שלכם שמעה משהו על רבקה בלאק? דודה שלכם התפוצצה מצחוק כשהיא ראתה את ביבי בכל תמונה? אתם לא היחידים. לפתע הכל הסתדר - השיתופיות של פייסבוק, הפשטות של טאמבלר, המיידיות של טוויטר - ויצר משהו שיצא מתחומי הרשת. זו היתה שנה שבה ממים לא רק הגיעו לכל פינה, אלא גם השפיעו במידה מסוימת על המציאות, וחלקם גם עשו לא מעט כסף (אנחנו מסתכלים עליך, רבקה בלאק). אפילו הרשת הישראלית כבר הגיבה כמו שצריך לאירועים שמסביבה, בהפגנות שמחות של יצירתיות בריאה.
בפסקאות הבאות נציג חמש קטגוריות של ממים, שמייצגות את מה שעברנו השנה ברשת. היה מצחיק, מעניין, מביך, לפעמים צורם באוזניים. ובעיקר - היה לנו כיף.
ביבי בכל מקום
נתחיל דווקא מישראל: בסיכום השנה שעברה התלוננו על תרבות הרשת בארץ. הגולשים הישראלים סיפקו אז בקושי מם אחד, שעסק בחיילת עדן "התקופה הכי יפה בחיי" אברג'יל. אבל השנה, סוף סוף, הרשת העברית הצליחה לחולל מהפך מבחינת תופעות רשת. מה לא היה לנו? המחאה החברתית, מירי רגב, הביביבום, משולש האתגרים... אנחנו לא יודעים מאיפה להתחיל. טוב, בעצם אנחנו כן. מירי, הבמה שלך:
ובכלל, לא היו חסרים חומרים מקוונים מוצלחים בימי ההפגנות החמים. המחאה היתה, בכל זאת, מאוד פוטוגנית.
אי אפשר לסכם את 2011 באינטרנט הישראלי בלי להזכיר את נוי אלוש, כוכב הרשת הגדול ביותר שיצא מכאן. אלוש הספיק השנה להפוך את נאום ה"זנגה זנגה" של קדאפי לתופעת רשת בינלאומית, שהצליחה לבלבל גם את אהוד יערי מערוץ 2 ולגרום לו לחשוב שמדובר בסרטון לובי מחתרתי.
ואחרי ההצלחה הזאת, התפנה אלוש לטפל גם בראש הממשלה שלנו.
ובכלל, ראש ממשלתנו האהוב היה הראשון שזיהה את הפוטנציאל של תרבות הרשת בארץ. אחרי התמונה המפורסמת ומעוררת המחלוקת עם גלעד ונועם שליט, נתניהו הפך לפורסט גאמפ לרגע - והושתל בשלל תמונות ומצבים היסטוריים.
נתניהו עצמו הצטרף לבדיחה בשלב מסוים, מה שלא מנע ממנו להפוך שוב למטרה כשהוא החליט לצייר משולש נחמד. הו ביבי, אם תהיה ראש הממשלה שלנו גם בעוד שנה, אנחנו בטוחים שגם ב-2012 נוכל להציג סיכום כל כך עמוס.
יום שישי, את יודעת
יש בעולמנו הקטן אישה אחת שהיתה פעם אלמונית לחלוטין, עשתה השנה הכי הרבה כסף משיר בודד, סובבה את האינטרנט על האצבע הקטנה שלה, פיצחה את השיטה - והאישה הזאת היא ילדה בת 14. רבקה בלאק לא חלמה, סביר להניח, שהשיר שהוריה שילמו על הקלטתו יהפוך לאחד הלהיטים הכי גדולים של 2011, ולקליפ הפופולרי ביותר ביוטיוב. אה, ומבקרי המוזיקה מכנים אותו "השיר הגרוע בהיסטוריה", אבל מה אכפת לה?
כמה טקסטים נהדרים נכתבו על הסרטון הזה, כמה מילים נזרקו על פיסת הפופ הכי חשובה של השנה החולפת, ובעיקר - כמה סרטונים נוצרו בעקבות אותן שלוש דקות וארבעים ושמונה שניות. היא פגשה את חתול הקלידים, את קולדפליי, ואת... ברק אובמה?!
כדי לפנות לקהל בוגר יותר, אפילו בוב דילן שר לה שיר.
בלאק גם קיבלה טיפול יסודי מ-Bad Lip Reader, שפיענח מה היא באמת רצתה לומר.
ואז הגיעה חתימת הטראש הסופית, שהוכיחה ש-Friday הוא ה-להיט של השנה: קאבר ב"גלי".
אל תדאגו לרבקה בלאק, היא כבר פצחה בקריירה. תדאגו בעיקר לנו.
האינטרנט נוצר בשביל חתולים
ניין ניין ניין ניין ניין ניין ניין ניין ניין ניין ניין ניין ניין ניין!
חתול הניין, שעליו כבר כתבנו בהרחבה במאי האחרון, זכה השנה לאינספור גרסאות, והפך לתופעה המשונה והממכרת של 2011. תודה לך, חתול יקר, רק תישאר על המסך ואל תצא משם.
נופ!
אם רבקה בלאק סיפקה את השיר הכי רע בהיסטוריה, צ'אק טסטה עשה את הפרסומת הכי טובה בהיסטוריה. אתם לא מכירים את צ'אק טסטה? בטח חשבתם שהצבי הזה חי.
מה צ'אק לא עשה השנה? בתור התחלה, הוא פגש את אם סי האמר.
בהמשך הוא הגיע ל-Half Life.
ובין לבין ראו אותו כמה ילדים מבועתים.
אל תחשבו שצ'אק לא מודע לסטטוס החדש שלו. אולי הוא אפילו מודע מדי.
אימפריות נופלות ברשת (אבל ממש לא רק)
התחלנו במחאה בארץ, ונסיים במחאות בעולם: ניסו להדביק לאביב הערבי את השם "מהפכת הפייסבוק". נכון שהאינטרנט עזר להניע מהלכים במידה מסוימת, אבל זו לא היתה מהפכת הפייסבוק במצרים וגם לא בתוניסיה. אפילו צוקרברג יודע את זה.
ובכל זאת, אי אפשר היה לפתוח השנה את הדפדפן בלי לראות מישהו מניף שלט נגד משהו, מסוריה ועד ניו יורק. הרגשנו את זה גם במצרים, כשהרשת היתה חסומה ועל מנת לדעת מה קורה התעדכנו דרך חשבונות טוויטר של פעילים בשטח. ראינו את הכרזות מימי נפילתו של מובארק לצד הסטטוסים והציוצים, וניסינו לחגוג עם הרגע המאושר של המצרים.
כשהאמריקאים החלו עם המחאה שלהם, שקיבלה את הכינוי Occupy Wall Street, לא לקחו יותר מדי ברצינות את הילדים שישנו באוהלים וצעקו "אנחנו ה-99 אחוז". אבל הילדים האלה היו עקשניים, מרדנים, וחכמים במיוחד. הם ניצלו את הרשת כדי להפיץ מסרים, לעקוף את המדיה הממסדית, ולהגיע למקומות שאף אחד לא חלם שהם יגיעו אליהם באמריקה - שעדיין מאוהבת בקפיטליזם.
כך, למשל, הם מתעדים את "בדיקת המיקרופון", הכינוי שלהם להפרעה בנאומים של פוליטיקאים.
...והם לקחו את השיטה הזאת רחוק.
ואז המשטרה הפעילה נגד המפגינים כוח מופרז וחסר היגיון, כששוטר אחד משתמש בתרסיס פלפל נגד מפגינים לא אלימים. אין שום דבר מצחיק בסרטון הבא.
אבל הפעילים ניצלו את המדיה החברתית כדי להפיץ את התמונות, ובמקום להסתפק בכעס - הם לעגו לאותו שוטר, והפכו אותו לסמל של אלימות ורוע. רבקה בלאק, צ'אק טסטה, ניין קאט - כולכם מאוד נחמדים, אבל בשביל דברים כאלה יש רשת.
שתהיה לכולנו 2012 מוצלחת. שנלמד הרבה, נצחק הרבה, ובעיקר - לא נבזבז את הזמן שלנו יותר מדי.
תגובה אחת לכתיבת תגובה