וולברין תעשה לי ילד: על הקשר שבין מוטנטים למסים

כל מי שקרא בחייו ולו חוברת קומיקס אחת של אקס מן שמפרסמת חברת מארוול, יודע כי הקונפליקט המרכזי בעלילה דן במאבקם של המוטנטים להשגת הכרה בעולם בני האדם ששונאים ופוחדים מהם.

מאז יציאתו של הקומיקס לאור נושא זכויות המוטנטים עמדו במרכז הסיפור, ולעיתים קרובות שיקף את המאבקים ההיסטוריים של קבוצות מיעוט להשגת שיוויון זכויות. כעת מתברר כי גם הממשל האמריקאי נאלץ לבחון האם המוטנטים של מארוול נחשבים בני אדם בחיים האמיתיים, והכל בגלל מסים.

חוקי המיסוי האמריקאיים מסווגים צעצועים בשתי קטגוריות שונות: בובות, כלומר פריטים המייצגים בני אדם או צעצועים, שמכסה את כל שאר הפריטים לילדים. זו אולי נראית כמו הבחנה דקה, אך למעשה מס הייבוא על בובות גבוה פי 2 מאשר על צעצועים.

טוי ביז, חטיבת הצעצועים של מארוול הרוויחה לא מעט בשנות ה-90 ממכירת הדמויות של אקס מן, אך הבעיה היא שהם אינם מבוססים על בני אדם, חמושים בטענה הזו עורכות הדין לענייני מסחר שרי זינגר ואינדיה סינג פנו למשרדי המכס. כתוצאה מכך נפתח משפט שנמשך ארבע שנים והזכיר לא פעם את המאבק של המוטנטים בקומיקס עצמו.

דמויות שאינן נראות אנושיות כמו ביסט (Beast), נשפטו על פי המראה שלהן, לעומת זאת בית המשפט פסק כי אין ביכולתו לקבוע האם וולברין מייצג התפתחות עתידית עבור בני האדם. בסופו של דבר, בית המשפט קבע כי המוטנטים אינם בני אדם. לשמחתה של מארוול, שכתוצאה מכך חוסכת עשרות אלפי דולרים במסי ייבוא.