מה יכול עודד שריג ללמוד משמואל האוזר?

מעטים הם המקרים שבהם חקיקה צרכנית חדשה משפיעה באופן כה חד ומהיר על התנהלות של הגופים הכפופים לה לרווחתם של הצרכנים. בשבועות האחרונים החלו רוב בתי ההשקעות לשגר שני דיווחים מקבילים לאתר הבורסה - בדיווח הראשון הם מציינים כי הם מעלים דמי ניהול בכל הקרנות שתחת ניהולן בשיעור של כ־0.02%. לכאורה בשורה רעה ללקוחות, אלא שבתוך כך בדיווח השני הם דיווחו כי החל משנה הבאה הם יספגו את עמלות הקנייה והמכירה של הקרנות שעד כה גולגלו על הלקוחות כתשלום נוסף מעבר לדמי הניהול.

עמלות אינסופיות

עמלות הקנייה והמכירה הן עמלות שמשולמות לחבר בורסה עבור רכישה ומכירה של ניירות ערך. העמלות משולמות עם רכישת יחידות בקרן על ידי הלקוח כאשר מנהל הקרן רוכש עבורו ני"ע במזומן שהפקיד בידיו. בנוסף, כאשר מנהל הקרן נדרש למכור ני"ע כדי להחזיר ללקוח מזומן, הלקוח משלם עמלת מכירה, ולמעשה, בכל תקופת ההחזקה בקרן כאשר מנהל הקרן רוכש וקונה ני"ע תוך כדי הניהול השוטף שלה, הלקוח משלם את העמלות. עד כה, ברוב המקרים הלקוחות ספגו את העלויות הללו, אך החל מהשנה מי שישלם אותן יהיו מנהלי הקרנות.

מנהלי הקרנות אינם גופים פילנתרופיים, וההחלטה לספוג את עמלות הקנייה והמכירה לא הגיעה סתם כך בשל נדיבותם. למעשה, מי שעומד מאחורי השינוי הוא לא אחר מאשר דודו לביא, מנהל מחלקת ההשקעות של רשות ני"ע שהוביל מהלך חקיקתי ודרש לראשונה מחברות הקרנות להוציא למכרז את שירותי הברוקראז' שהן מקבלות, באופן שמנהלי הקרנות יידרשו לעבוד רק עם הברוקר שהציע להם את העמלות הנמוכות ביותר. הרקע למהלך הוא התופעה שהשתרשה בקרב בתי ההשקעות, כאשר קרנות הנאמנות השתמשו עד כה בעיקר בשירותי הברוקראז' של הבית - ללא מיקוח אמיתי על העלויות לשם השגת התנאים הטובים ביותר עבור הלקוחות ותוך השאת רווחים לחברות הברוקראז' של הבית.

מאחורי הקלעים הלכה והשתרשה תופעה בחלק מבתי ההשקעות שהחזיקו בחברות ברוקראז' של שימוש בסוכן ראשי וסוכן משני. התהליך היה כזה - חברת הברוקראז' של בית ההשקעות גבתה עמלות קנייה ומכירה גבוהות יחסית מחברת הקרנות עבור רכישה וקנייה של ני"ע אלא שחברת הברוקראז' לא ביצעה את הרכישות והמכירות בעצמה אלא התקשרה בהסכם לחלוקה בעמלות עם בנק שביצע בפועל את פעולות הרכישה והמכירה.

במילים אחרות, חברת הברוקראז' גבתה עמלות גבוהות מחברת הקרנות שגלגלה את העלויות על העמיתים, אך בפועל שילמה עמלות נמוכות הרבה יותר באמצעות שימוש בברוקר משנה - הבנק, ואת הפער שלשלה לכיסה.

הטריק יפסיק לעבוד

לחברת הקרנות לא היה אינטרס להפחית עלויות כיוון שממילא העלות גולגלה על הלקוח, ובמקביל, בית ההשקעות שמחזיק גם בחברת הברוקראז' הרוויח. ברגע שהרשות הורתה לחברות הקרנות לבצע מכרז ולבחור את הברוקר הזול ביותר, בתי ההשקעות הבינו שהבנקים יציעו עמלות נמוכות פי כמה מאלו שגובה חברת הברוקראז' של בית ההשקעות והם ייאלצו לעבוד אך ורק עם הבנקים ללא יכולת להשתמש ב"טריק" של סוכן ראשי ומשני. משכך, הם העדיפו לחסוך בכאב הראש של יציאה במכרז, לספוג את העלויות בעצמם ולהתקשר באופן עצמאי עם הבנקים כברוקרים שלהם במקום הברוקראז' של הבית.

ואמנם, רוב בתי ההשקעות צפויים לחדול בקרוב להשתמש בשירותי הברוקראז' של הבית לאחר שחתמו על הסכמים אטרקטיביים עם הבנקים שהציעו עמלות נמוכות, והעלות היחידה שתושת על הלקוחות כעת בתמורה לספיגת העמלות על ידי חברות הקרנות היא ייקור שולי בדמי הניהול בשיעור של 0.02%–0.05%. כך, תעשיית הקרנות הפכה לשקופה יותר ואפשרה ללקוחות להשוות בצורה אמיתית בין העלויות של קרן אחת לקרן מתחרה.

רק כדי להמחיש כיצד בתי ההשקעות גבו עמלות גבוהות מדי מלקוחות הקרנות נציג את הדוגמאות הבאות של שתי קרנות - אקסלנס אג"ח כללי ומיטב ת"א־100. הלקוחות של הקרן המנייתית של מיטב שילמו ב־2010 עמלות קנייה ומכירה בשיעור של 0.41% (עבור רכישות ומכירות במהלך תקופת ההחזקה בקרן) ועוד 0.11% (עבור המרת המזומן של הלקוח בני"ע שמחזיקה הקרן בעת הרכישה והמרת ני"ע למזומן בעת המכירה) - כלומר עלות של 0.52% בשנה. בקרן האג"ח של אקסלנס עמלות הקנייה והמכירה שגולגלו ללקוחות עמדו על 0.16% ועוד 0.08% - כלומר 0.24%. כעת, כאמור, הוסיפו בתי ההשקעות לדמי הניהול שלהם בעבור הספיגה של העלויות שיעור זניח של 0.02%–0.05%, כלומר כעשירית מהעלויות שספגו הלקוחות עד כה. מה שמעיד כי בתי ההשקעות שיספגו מעתה את העמלות בעצמם, הצליחו בקלות רבה להתקשר בהסכמים מעולים מול הבנקים עם שיעורי עמלות נמוכים במיוחד, שחושפים כי העלויות שגלגלו ללקוחות היו בהכרח גבוהות מדי ולא תחרותיות.

שקיפות של העלות ללקוח

ללא ספק מדובר במהלך מבריק של רשות ני"ע, מהלך שעלול להיכשל רק אם הבנקים ישתלטו על שוק הברוקראז', יחסלו את בתי ההשקעות הפרטיים וייקרו עלויות. המהלך מייצר שקיפות ללקוח שיודע כעת שדמי הניהול שהוא משלם כוללים בתוכם את כל העלויות שהוא סופג.

המהלך של הרשות יכול לתת קריאת כיוון גם למי שמפקח על כספי החיסכון הפנסיוני שלנו - המפקח על הביטוח במשרד האוצר, עודד שריג. לכאורה, כאשר הלקוחות משווים את עלויות החיסכון הפנסיוני שלהם, הם בודקים פרמטר אחד - זה של דמי ניהול. אלא שבדומה לקרנות הנאמנות, הרגולטור מאפשר למנהלי החיסכון הפנסיוני לגבות מאיתנו עלויות נוספות בגין שירותי ברוקראז', עמלות קסטודיאן (שירות שמירת ניירות ערך עבור משקיע), עמלות עבור רכישת קרנות נאמנות לתיקי החיסכון ועוד. רק כדי לסבר את האוזן, קופת הגמל של אקסלנס, אקסלנס תגמולים כללי, גבתה ב־2010 דמי ניהול ממוצעים של 1.33% - אלא שלצד עלות זאת שילם הלקוח עלות נוספת של 0.32% מהיקף נכסיו עבור אותן הוצאות נוספות.

ניגוד עניינים פוטנציאלי

העלות ששילמו עמיתי קופת אקסלנס תגמולים עבור עמלות קנייה ומכירה עמדה, למשל, ב־2010 על 0.11%. עמיתי קופת הראל עוצמה לשם השוואה שילמו עמלות ברוקראז' נמוכות בהרבה באותה שנה, של 0.02%, ואילו עמיתי דש גמל כללי שילמו עבור עמלות הקנייה והמכירה 0.04% ב־2010.

אמנם מדובר בעלויות נמוכות יחסית לדוגמה שהוצגה לעיל ביחס לעמלות הקנייה והמכירה ששולמו בקרן אקסלנס אג"ח ובקרן מיטב ת"א־100, אך יש להזכיר שחיסכון פנסיוני מאופיין בפחות תזוזות בתיק לעומת קרן נאמנות, כלומר ההשקעה לאורך זמן גורמת לפחות רכישות וקניות של ני"ע.

יש לציין כי אגף הפיקוח על שוק ההון חייב כבר מזמן את הגופים המוסדיים להוציא למכרז את כל נושא עמלות הברוקראז', אלא שבניגוד לרשות ני"ע שקבעה פרמטר של מחיר כפרמטר קובע, באוצר אפשרו לגופי החיסכון הפנסיוני לבחור בברוקר שמציע את השירות האיכותי ביותר. אחת השאלות שיכולה לעלות, אפרופו הצלחת המהלך של הרשות, היא מדוע אגף שוק ההון באוצר לא מחייב את מנהלי החיסכון הפנסיוני לצאת למכרז ברוקראז' על בסיס פרמטר של מחיר בלבד באופן שימנע לחלוטין ניגוד עניינים פוטנציאלי בין הרצון של בית ההשקעות להרוויח מהשימוש בחברת הקרנות בשירותי הברוקראז' הלא זולים של הבית לבין טובת הלקוח.

סביר להניח שנראה אז מהלכים דומים בקרב הגופים הפנסיוניים שיספגו את העלויות הללו.