בלעדי ל"כלכליסט": בצרפת ההשקעה בהורים צעירים כפולה מזו שבישראל

מאות מחקרים של מומחים לחינוך, עשרות פרוטוקולים מדיוני ועדות ודו"ח אחד של ועדת טרכטנברג. עכשיו מתווסף לרשימת המסמכים הקוראים להגדלת ההשקעה של הממשלה בהורים לילדים בגיל הרך גם מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, גם הוא כנראה בדרך להתעלמות מצד ממשלת ישראל.

המסמך, שחובר לבקשת ח"כ עינת וילף (עצמאות), מוצא כי ההשקעה של ישראל בילדיה קטנה ממרבית מדינות ה־OECD. כדי לבטא את אפקט ההשקעה הציבורית על כל משפחה מוצגים הנתונים במונחי הכנסה חציונית של משק בית, ההכנסה שמחצית מהאוכלוסייה מרוויחה יותר ממנה ומחצית פחות. במחקר נמצא כי ההשקעה הציבורית בילדים בני 5-0 שוות ערך לחמישית מההכנסה החציונית במשק, בעוד שרבות ממדינות ה־OECD משקיעות בנושא בהיקף השווה ליותר מ־30% מההכנסה החציונית של משק בית.

ח"כ עינת וילף | צילום: עמית שאבי

ההשקעה - בעיקר באמצעות חינוך ציבורי - בהורים ובילדיהם היא ההשקעה האפקטיבית ביותר בדרך לצמצום הפערים החברתיים. הדבר נכון לא רק מבחינת שוויון ההזדמנויות של הילדים, אלא גם מבחינת הורדת הנטל על הורים צעירים. ח"כ וילף מתכוונת לבקש מאחת מוועדות הכנסת לקיים דיון בנושא הדו"ח, אך ספק אם דיון אחד יבלום את ההתפוררות של פרק החינוך בדו"ח טרכטנברג, ואת המרכזית שבהמלצותיו - הרחבת חוק חינוך חובה חינם מגיל 4 כיום לגיל 3 (על ההבטחה והדרך לקיומה - ראו מסגרת).

בעוד מנסחי נאומיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ממשיכים להדגיש את יישום המלצת טרכטנברג להוספת נקודת זיכוי להורים לילדים עד גיל 3, ההשקעה האמיתית נשכחת בצד. הממשלה והעומד בראשה לא מצליחים לייצר סדר עדיפויות חדש, וההמלצה להרחבת חוק חינוך חינם נתלית בתנאי שהביטחון יקוצץ.

נתוני הדו"ח של הכנסת מתבססים אמנם על השנים 2007־2008, אבל למעשה שום דבר מהותי של ממש לא השתנה מאז בתחום הגיל הרך בישראל, מלבד הגדלה מסוימת של ההשקעה במעונות יום, שבעיקר נועדה לעודד נשים לצאת לעבוד. בשורה התחתונה, עולה מהדו"ח כי שיעור ההוצאה הציבורית על ילדים בני 0-5 בישראל כחלק מההכנסה החציונית של משקי הבית הנו מהנמוכים במדינות הארגון – כ־21%. קרי, התרומה הממוצעת של המדינה למאמץ של משפחה לילד עד גיל 6 שוות ערך לחמישית מהשכר החציוני של משק בית בישראל. בבריטניה, נורבגיה וצרפת נמצא שיעור השקעה כפול - השווה ערך לכ־40% מההכנסה החציונית במדינה. בצ'כיה הוא מתקרב ל־50% מההכנסה החציונית, ובהונגריה ההשקעה הממשלתית בחינוך הגיל הרך שווה לכ־70% מההכנסה החציונית במדינה.

מחכים לממשלה חינוך חינם לבני 3 - אולי מספטמבר ראש הממשלה צריך להכריע מתי יעלה פרק החינוך מדו"ח טרכטנברג לאישור הממשלה. מימון יישומו אמור להתאפשר באמצעות קיצוץ בתקציב מערכת הביטחון תומר אביטל, תגובה אחתלכתבה המלאה

בהשוואה לתוצר, ישראל מתמקמת במקום טוב יותר למראית עין. היקף ההוצאה הציבורית לסיוע למשפחות עם ילדים קטנים בישראל עומד על 2.36% מהתמ"ג לעומת 2.19% בממוצע במדינות ה־OECD. עם זאת, חשוב לציין כי בישראל שיעור האוכלוסיה מתחת לגיל 18 הוא 33%, הגבוה הרבה יותר מכל המדינות החברות בארגון, מלבד מקסיקו וטורקיה. "על אף שנראה שהמדינה מוציאה כסף רב יחסית לשאר מדינות הארגון על סיוע למשפחות, הרי שהחלק היחסי של כל משפחה בעוגת הסיוע הנו קטן יותר", כותבת מחברת הדו"ח אורלי אלמגור־לוטן.

מה שחשוב זה לא רק היקף ההשקעה בחינוך הגיל הרך, אלא ההרכב שלה. ממשלות ישראל מעדיפות לצמצם שירותים (כמו חינוך ציבורי) לטובת העברת כספים (כמו הטבות מס וקצבאות). ישראל לא נדירה במקרה הזה: בחלוקה

בין השקעה בדמות שירותים להשקעה בדמות תשלומים ישראל ממוקמת בדיוק באמצע, במקום ה־17 מתוך 34 מדינות ה־OECD.

בהשוואה ניתן לראות היטב איך נורמות תרבותיות באות לידי ביטוי בסדרי עדיפויות תקציביים: מדינות צפון־מערב אירופה כמו צרפת, בריטניה, דנמרק, נורבגיה והולנד מקדישות חלק גדול מהסיוע לשירותים לגיל הרך, כמו הקמת מעונות יום; ואילו מדינות עם מורשת פחות סוציאליסטית, כמו צ'ילה, מקסיקו וארצות הברית, משקיעות חלק גדול יותר בתשלומים כמו הטבות מס וקצבאות.