חופשה עולמית
תחילת שנה היא הזדמנות להתחיל לתכנן את הבריחה הבאה. "כלכליסט" מציע יעדים מיוחדים בעולם - מנופש אופנתי בדרום צרפת ועד אי קטן ומבודד בברזיל
סן טרופה, הרביירה הצרפתית. העונה לנופש: מאי - אוגוסט
סן טרופה, עיירת הנופש בדרום צרפת, מזכירה מיד את השיק של בריז'יט בארדו המהלכת על החוף בסרט "ואלוהים ברא את האשה", את הפריזאים העשירים הנופשים בקיץ, את האמנים, הבוהמיינים, המסיבות על היאכטות, מירוצי סירות המפרש, בקיצור - חלום. אבל אין צורך לפחד, זהו חלום שאפשר, וכדאי, להגשים בקלות.
אוכל. מחיר ארוחה מלאה כ־35 יורו לאדם, והשמים הם הגבול. כמעט כל המסעדות טובות, כיוון שלתיירים כאן יש סטנדרטים גבוהים ורק מסעדות ובתי קפה טובים שורדים. במסעדת Leï Mouscardins שבקצה הנמל מוגשות מנות צרפתיות מסורתיות, כמו מולים מרינייר, ושלל מנות דגים יצירתיות, שמחירן 28–115 יורו. Canastel Restaurant-Pizzeria נמצאת בסמטה צדדית, ומציעה פיצה וקפה מצוינים. מחיר פיצה אישית: 10–15 יורו. למי שפוקדים את גאסין, מומלץ להישאר לארוחת ערב באחת המסעדות המשקיפות על המפרץ ולנסות את הבויאבז המקומי (תבשיל דגים).
שיט. בכניסה לעיירה אפשר לפנות ישר לחניון הנמל ולשכור יאכטה, שמסיפונה נהנים מהנוף הציורי. המחיר כמובן גבוה, ונע בין 1,600 יורו ליום ועד 50 אלף יורו ויותר לשבוע. את רוב היאכטות הגדולות אפשר לשכור לפי לוח זמנים גמיש: לעונה, ליום, ואפילו רק למסיבה בערב. נשמע מוגזם? אפשר ליהנות מאווירת יורדי הים בצורה צנועה יותר: בתקופת המירוצים העיירה הופכת להפנינג גדול, יאכטות הענק מפנות את מקומן בנמל לסירות המפרש הספורטיביות, ואם אין חבר שיזמין אתכם לסירה, אפשר לטייל על המזח בין הסירות העוגנות.
כדאי להגיע מוקדם ולתפוס מקום טוב לצפייה במירוץ, על המזח או באחד מבתי הקפה על חופי פאמפלון. אירועי יאכטות וסירות מתקיימים כל השנה, אך המפורסם שבהם, המירוץ של La Société Nautique, מתקיים בשבוע האחרון של ספטמבר, וכדאי להתחיל להתכונן אליו כבר מעכשיו.
אופנה. בסן טרופה סגנון לבוש אופייני: הגברים בחולצת פולו, במכנסי ברמודה ובמוקסינים. אם נושבת רוח קלילה, סריג זרוק ברישול על כתפיהם. הנשים בבדים רכים מתנפנפים, בחצאיות מקסי ובחולצות כותנה קלילות, ולרגליהן סנדלי עור טרופהיינים, אביזר חובה המיוצר במקום בעבודת יד, ועליו מקבלים אחריות לכל החיים. אפשר לרכוש אותם בחנויות K-Jaques או Rondini, ומחירם החל ב־120 יורו. מלבד אלה אפשר למצוא בעיירה תיקי קש, כובעי פנמה, בגדים מפשתן רך וכן פריטי וינטג' בשוק המפורסם ב־Place des Lisses, שפתוח בימי שלישי ושבת (8:00–13:00). Blue היא חנות קטנה בסמטה צדדית, שמוכרת שילובים מדהימים של בדים ותכשיטים מרג'סטאן, עם טוויסט מקומי.
אמנות. מתחילת המאה ה־20, ובעיקר בשנות החמישים והשישים, משכה סן טרופה אמנים. פיקאסו, בונאר, מאטיס, פיקאביה ועוד התאהבו באווירה הים־תיכונית ובשיק. האזור הוא גן עדן לפרפרים נדירים, גדולים וצבעוניים, וכשהמיסטראל (הרוח של פרובאנס) נושבת, היא מעוררת את חוש היצירה. כדאי לבקר במוזיאון de L’annonciade שבו אוסף יפהפה של אמנות פוסט־אימפרסיוניסטית. מעט מאוד השתנה באזור מאז שצוירו הציורים, ואפשר בקלות לזהות ביצירות את הרחובות הקטנים, את הנמל ואת הכיכרות. המוזיאון, הנמצא מול הנמל, פתוח בימים רביעי עד שני. בכפר גאסין הסמוך לסן טרופה נמצאת Galerie deï Barri, הגלריה הוותיקה באזור, ושוק אמנים מקומיים מתקיים בכפר בימי ראשון.
רומנטיקה. לא רק ביאנקה ומיק ג'אגר יכולים להתחתן בסן טרופה, ואפילו לא חייבים להתחתן כדי ליהנות מהרומנטיקה. אווירת החתונות באביב ובקיץ שורה על המקום, כששיירות חתונה של כלות נרגשות ושושבינות בשמלות תואמות חולפות בדרכן לטקס החתונה, שאחריו קוקטייל ברחבה של חצר דיור או שאנל. למי שמתעקש, ממש בכניסה לעיר מצד ימין ישנו בית כנסת של לובביץ'.
כמיטב המסורת, מסיבת החתונה נערכת לקראת ערב באחד המועדונים שעל רצועת החוף פאמפלון. מובן שבכדי להתחתן בסן טרופה צריך לא רק נפש רומנטית אלא גם אמצעים מסוימים, אבל אף אחד לא יעצור בעדכם מלשבת על החוף, פנים אל הים, השמש בגב, בידכם כוס גדולה של מוחיטו, ולהאזין ללהקות האיכותיות שמנגנות במסיבות.
לינה. La Ponche הוא מלון ארבעה כוכבים בחלק העתיק של העיר, ולו חוף פרטי. בעלת המלון, בת של אחת המשפחות הוותיקות בסן טרופה, זוכרת ומספרת על הבר בעל אותו השם, שהיה בבעלות אמה ושימש מקום מפגש לאמנים, ביניהם פיקאסו. המחירים בבר שהפך למלון בוטיק נעים בין 185 ל־655 יורו ללילה.
חסכוני יותר לישון בסן מקסים הצמודה, עשר דקות נסיעה מסן טרופה, הרחק מהמולת התיירים. Lle Mas Des Oliviers, מלון שלושה כוכבים נעים, צופה למפרץ סן טרופה. יש בו חדרים עם נוף לים או לפארק, ב־72–82 יורו ללילה (בשיא העונה המחיר עולה).
העיירה רמתואל (Ramatuelle), הבנויה על צלע ההר, מפורסמת כמקום שהעניק השראה לציירים. אפשר לשכור בה וילה לשבוע, מספיק רחוק כדי להתנתק מהתיירים בסן טרופה, ומספיק קרוב כדי להישאר בעניינים. המחירים מתחילים בכ־700 יורו לשבוע, תלוי בגודל ובעונה. פתרון מצוין לנסיעה משפחתית או עם חברים.
טבע. רצועת החוף המפורסמת של סן טרופה היא פאמפלון, החוף האיקוני שאפשר לראות בו לא מעט כוכבים הוליוודים בחודשי הקיץ. אבל אם אתם באמת מחפשים חוויה מקומית, אז חוף הנודיסטים Les Tout-Nues הוא המקום בשבילכם. על אף האמונה שהצרפתים תמיד משתזפים בעירום, מעטים הם החופים שבהם מותר עירום מוחלט. זו חוויה טבעית מאוד, חול לבן, מים כחולים, יאכטות ברקע, ואף אחד לא יעיף מבט לכיוונכם, אם אתם לבושים או עירומים. זהו כנראה החלק היחיד בפאמפלון שבו אפשר לפרוש שמיכה וליהנות כל היום, בלי שתצטרכו לשלם לפחות 20 יורו למיטת שיזוף או תחויבו להזמין מהמסעדה.
קרנית אהרוני
האיים המלדיביים. העונה: דצמבר–מאי
האיים המלדיביים הם פיסת ארץ קסומה של 1,200 איים זעירים בלב האוקיינוס ההודי, שרק כ־200 מהם מיושבים. הם מוקפים במי טורקיז ומבטיחים איכות וסטנדרטים גבוהים בשירות ובעיצוב, ולכן בשנים האחרונות הם היו לאתר נופש מהיוקרתיים בעולם. האיים מספקים לתייר מגוון אטרקציות ואפשרויות נופש, וכמובן שלווה אינסופית. "כלכליסט" מדווח על חופשה מפנקת במלדיביים.
ריזורט. כפר הנופש הקטן Huvafen Fushi ממוקם בין צמחייה ירוקה ופראית לגלים רכים, ומציע נוחות ויוקרה. המלון משתייך ל־Per Aquum, חברה המתמחה באתרי יוקרה, והוא חלומם של זוגות בירח דבש ורומנטיקנים בכל גיל. את הריזורט, ובו 43 בקתות בלבד, בנו אמנים בעלי זיקה לתרבות המקומית, שיצרו מראה טהור וטבעי, תוך שימוש במה שיש לטבע המקומי להציע. במקום מספר אפשרויות לינה: בקתות המרוחקות רק מטרים מקו המים, בקתות הבנויות מעל מי הלגונה הרדודים או וילת אוקיינוס מפוארת, שבזכותה התפרסמו המלדיביים. הבקתות מעוצבת בקפידה, ויש בהן חדר שינה, חדר אורחים ודק שמש פרטי ליד בריכה או ג'קוזי, התלויים מעל האוקיינוס.
האירוח על בסיס לינה וארוחת בוקר, ואת הארוחות אוכלים במסעדות או בברים שעל החוף, המגישים בעיקר דגים ופירות ים, ולקינוח פירות טריים. עוד אפשר להזמין ארוחת שף זוגית לאחת מנקודות התצפית על האי. בחלק מהערבים יגישו לובסטרים, אם אלה עלו ברשת, והם יוצגו לראווה בסיר גדול של קרח ולימון וטעמם ערב לחך. תודעת השירות בריזורט הזה, ובמלדיביים בכלל, היא מהגבוהה בעולם. פרטים: 850 דולר לזוג בווילת חוף,1,250 דולר לווילה על הלגונה, 1,650 דולר לווילה על האוקיינוס (המחירים למאי). כל הווילות עם בריכה אישית; 180 דולר לאדם לארוחה שף זוגית (בלי אלכוהול), huvafenfushi.peraquum.com.
ספא תת־מימי. ה־Lime Spa של ה־Huvafen Fushi ממוקם מתחת לפני הים. קירות חדרי הטיפולים והרצפה עשויים זכוכית שמאפשרת תצפית לשונית ולעולם החי והצומח שבה. בספא שישה חדרי טיפולים, צוות הספא מתאים את העיסוי למטופל ולרצונותיו, וכן עובד עם שמנים וקרמים מקומיים, המיוצרים מאגוזי קוקוס, מינרלים וליים. הספא מציע טיפולי יופי, ומקיים שיעורי יוגה פרטיים ואימוני כושר על הדק מעל המים. פרטים: 60 דולר לשיעור יוגה בן 90 דקות, 460 דולר לעיסוי הדגל (ליים מסז'), שנמשך שעתיים וחצי.
שנורקלינג. האיים המלדיביים מציעים לחובבי צלילה ספארי ימי עשיר ומיוחד. שוניות האלמוגים שבהם יוצרות לגונות רבות, מהעשירות והנדירות בעולם. הריזורטים באיים משכירים ציוד לשנורקלינג ומוציאים לטיולי צלילה. הנופשים הפחות הרפתקנים יכולים להתרשם מהעושר התת־ימי ממש קרוב לחדר שלהם, במימיה הנעימים של הלגונה. בצלילות הללו ייחשף החובבן ללהקות דגים מרשימות, אלמוגים אקזוטיים וחיים ימיים שוקקים. צוללנים הרפתקנים יותר יעדיפו לצאת על יאכטה שתיקח אותם לטיול שנורקלינג בעומק הים. זהו טיול ליום שלם שמיועד לבעלי עצבים חזקים, שכן בכל רגע נתון יש סיכוי להיתקל בכרישים, צלופחים, צבי ים ומדוזות כחולות וגדולות. מומלץ להצטייד במצלמה תת־מימית. פרטים: 55 דולר להשכרת שנורקל וסנפירים לשבוע, 25 דולר לטיול שנורקלינג ליום שלם.
גלישת גלים. בזכות הים החלק, הגלים שגובהם מגיע לעתים עד שמונה מטרים והמים הצלולים חוויית הגלישה במלדיביים היא עונג צרוף. מעת לעת אפשר להבחין בדולפינים ובכרישים. גולשי גלים יכולים לצאת לספארי גלישה על יאכטה, או להתמקד באחד מהריזורטים שמתמחים בגלישה - המוצלח שבהם הוא חוף הגלישה ב־Hudhuran Fushi. זהו ריזורט שמיועד בעיקר לגולשים, משום שהצד הדרומי שלו עשיר בגלים גבוהים ועקביים. הירידה למים נוחה, וההגעה אליה היא מבר הגולשים, Surf Bar. זהו בר הממוקם מעל למים, וממנו יש תצפית טובה לעבר הגולשים. הריזורט ממוקם במרחק של כ־30 דקות ממאלה – האי המרכזי במלדיביים – ומומלץ להגיע אליו בסירת מירוץ.
עונת הגלישה במלדיביים היא בין אפריל לאוקטובר, והשיא הוא בחודשים יולי–אוגוסט. מדי שנה מתקיים אירוע גלישה מיוחד, שמושך חובבי גלישה מהעולם. פרטים: 75 דולר להשכרת גלשן לשבוע.
אין מישראל טיסה ישירה למלדיביים, ולכן מומלץ להגיע בטיסה מקולומבו, סרי לנקה. טיסה מקולומבו למאלה, האי המרכזי במלדיביים, עולה כ־350 דולר ונמשכת כשלוש שעות וחצי.
המעבר ממאלה לריזורט שהוזמן נעשה בסירת מירוץ או במטוס מים קל, תלוי במיקומו של האי. הפלגה לאיים הקרובים נמשכת חצי שעה עד שעה, ועולה בערך 200 דולר לאדם. הגעה לאיים המרוחקים מחייבת טיסה, שלפעמים נמשכת עד שעתיים ועולה כ־400 דולר לאדם. הטיסה במטוס הקל היא חוויה בפני עצמה, שכן זו הזדמנות חד־פעמית לראות את האיים ואת שוניות האלמוגים מן האוויר, בגובה לא רב של כ־4,000 רגל. הנחיתה על המים גם היא חוויה ייחודית.
שירן פינס
בויפבה מוררה, ברזיל. העונה: ינואר - מרץ
רק במקרה הגענו, אשתי הטרייה ואני, לחופשה המושלמת. חופשה באי קטן בברזיל, שאנשים חיים בו כאילו הם במאה ה־16, והוא עונה בדיוק להגדרה "גן עדן עלי אדמות". שמענו עליו בהוסטל בארגנטינה, בשיחה אקראית עם חבורה עולצת במיוחד של צעירים מברזיל. "יש לכם המלצה על מקום טוב בברזיל?", שאלתי בניסיון לקבל איזה טיפ. התשובה התקבלה מיד: בויפבה מוררה. הממליצים נשמעו כה נחושים, עד שמיד הזמנו מקום במלון אליזה (Alizées Moreré), שמנהלת משפחה שמוצאה מצרפת.
כדי להגיע לאי, הנמצא באזור באהיה על קו החוף בצפון מזרח ברזיל, צריך לטוס לסלבדור, לנסוע באוטובוס ולשוט עד ליעד בסירה קטנה. האי מחולק לשניים: בויפבה ומוררה. הסירה הביאה אותנו לבויפבה, והדרך היחידה להגיע לצד השני היתה על גבי טרקטור.
במוררה שתי רצועות חוף רחבות, וביום ממוצע לא פגשנו בהן יותר מארבעה אנשים. בכל רצועה יש מקום אחד שנקרא "מסעדה", והוא למעשה צריף ובו דייג שמציע את מה שעלה ברשתו באותו בוקר. באחד מהימים הגענו רעבים לצריף, וביקשנו מהדייג להכין לנו לובסטר. כעבור שעה חזרנו, וגילינו לתדהמתנו שהוא פשוט הלך ללכוד את ההזמנה על פי בקשתנו.
קשה לתאר את המקום במילים. האוכלוסייה, כ־100 איש בלבד, לא מעוניינת למכור דבר, לא רוצה לשווק דבר ואין לה צורך באינטראקציה עם הנופשים. מי שמעוניין להגיע לאי כבר ימצא את דרכו.
מומלץ לבקר באי בחודשים ינואר–מרץ. עשו זאת מהר, כי סביר שאם תחכו לפנסיה, היזמים כבר ישנו אותו. בינתיים, מלבד חמש־שש משפחות אירופיות שפתחו כאן בתי מלון קטנים, אין בו דבר. מלון האליזה מומלץ, כי במקום שאין בו אינטרנט, טלוויזיה, או כל קשר אחר עם המציאות, כדאי לשהות במלון מפנק, עם ארוחות מדהימות, צימרים מושקעים וג'קוזי מיוחד על פסגת הגבעה הכי גבוהה באזור.
מארק שון
מיניסוטה, ארה"ב. העונה: יולי
שוב האייטיז כאן. ביקור בעיירה שבה גרו בני משפחת אינגלס, שעליהם נכתבה הסדרה "בית קטן בערבה".
פא אינגלס, מא אינגלס, לורה הקטנה ואחיותיה, לא היו רק דמויות מסדרת הטלוויזיה האהובה "בית קטן בערבה", שזכתה לפופולריות רבה בארץ בשנות השמונים. עלילת חייהם האמיתיים, שהוצגה על המסך הקטן, התבססה על סדרת הספרים שכתבה לורה אינגלס־ויילדר בבגרותה. במהלך הסדרה, שארכה כמה שנים, נדדה המשפחה בין מקומות יישוב רבים. העלילה מתרחשת בעיירה וולנאט גרוב שבמיניסוטה, ואולם דה סמט (De Smet) שבדקוטה הדרומית היתה מקום מושבה האחרון של המשפחה והמקום שבו גרה הכי הרבה זמן. למעריצי הסדרה והספרים, ביקור במקום הוא חוויה שאסור לוותר עליה. תושבי העיירה הקטנה הפכו אותה לאטרקציה תיירותית המוקדשת כולה למשפחה האהובה. בין האתרים במקום: שחזור של כיתת בית הספר שבו למדו לורה ואחיותיה, הבית שבו התגוררה משפחת ויילדר (סיור תקופתי בפנים כרוך בתשלום), קבריהם של הוריה של לורה ואחיותיה (לורה קבורה לצד בעלה במיזורי) ועוד. אפשר להגיע למקום כל השנה, אך אם תגיעו ביולי תוכלו ליהנות מדי ערב מהצגה מיוחדת על חייה של משפחת אינגלס, בהשתתפות תושבי העיירה.
עומר כביר
ברוקלין, ניו יורק. העונה: כל השנה
יידרשו לי יותר משתי כפות ידיים כדי לספור כמה פעמים הייתי בניו יורק, ולא שבעתי. בכל פעם העיר הזאת מצליחה להפתיע מחדש. בפעם האחרונה, בספטמבר, זה היה מתחם 5pointz שריגש אותי. מרחוק הוא נראה כמו בניין תעשייתי מוזנח, תקוע בין מסוף אוטובוסים לגשר בטון ברחוב חסר ייחוד כל כך, עד שאפילו PS1 הסמוך, הסניף הברוקליני האופנתי של ה־MoMA, לא מצליח לזרות עליו גלאם. אבל כשמתקרבים למבנה, הגוף מתמלא בהתרגשות וברעב.
5pointz הוא אתר לציירי גרפיטי, וב"ניו יורק טיימס" כינו אותו "מכה של הגרפיטי". זהו בניין בגודל בלוק שלם, שארבע החזיתות שלו, לגובה חמש קומות, והחצר הפנימית (בין המוסכים היפים בעולם, כנראה) מלאות במאות יצירות גרפיטי. הציור אינו ספורדי, ואי אפשר לבוא עם ספריי ולצייר מתי שמתחשק. יזם המתחם, צייר הגרפיטי הוותיק ג'ונתן כהן, שמוכר בסצנה בשם הספריי Meres One, מארגן תור מסודר של יוצרים מהעולם ומקצה להם מטראז'. אחרי זמן מה היצירה נמחקת, וקיר הבטון הופך לקנבס הלבן של יוצר חדש. בשנה אחת מאכלסים את הקירות ציורים של כאלף אמנים, והתוצאה צבעונית, מרתקת ועוצרת נשימה.
הצלחתי לבלות כמעט שעה סביב הבניין, כאילו אני מתעמקת בפיקאסו ולא ברסס ספריי. העושר לא נתפס, הנושאים מגוונים, ומכל פינה מציץ ציור שמזמין מחשבה והנאה. תמהרו: בעל הבניין, שהיה כה נדיב ואפשר את הפעילות של 5pointz בחינם בעשור האחרון, עומד למחוק את המבנה ולבנות במקומו שני מגדלי מגורים. הקיר האחורי, הוא הבטיח, ימשיך לשמש את אמני הגרפיטי. אבל העוצמה תאבד (כדי לטעום ולהתאהב: 5ptz.com).
קרן צוריאל
תגובה אחת לכתיבת תגובה