לחלק לחם וסוכר לעניים זה יפה, אבל האם זה יעיל?

בפברואר האחרון הודתה קרן נורת'ווסט ממינסוטה שתוכנית ניסיונית לטיפול בעוני שביצעה במשך עשר שנים הוכתרה ככישלון. איך מגיעים למצב שבו השקעה של 200 מיליון דולר יורדת לטמיון? אם תשאלו אנשי מקצוע מתחום הערכת העמותות, הם יגידו לכם שהתשובה היא היעדר כלי מדידה שיעריכו את תוצאות העמותה לאורך זמן. במילים אחרות: העמותה לא פעלה בצורה אפקטיבית.

"יש הבדל בין יעילות לבין אפקטיביות", מסבירה בשיחה עם "כלכליסט" דברה נתנזון, מנכ"לית "המרכז לְמה שעובד", עמותה חוקרת המייעצת לארגונים פילנתרופיים כיצד להגיע לתוצאות טובות יותר. "למשל, עמותה יכולה להתנהל ביעילות מבחינה פיננסית אך לא להשיג את יעדה; או שהיא יכולה להגיע למספר רב של נזקקים בלי להשפיע עליהם בצורה הראויה - אם בכלל".

לנתנזון לא חסרות דוגמאות: "עבדתי עם ארגונים שמחלקים אוכל לנזקקים. המדד המרכזי שחשוב להם הוא כמה אוכל הם מחלקים, לפי משקל. שאלתי אותם: 'מדוע אתם חוגגים כשמספר הקילוגרמים עולה? הרי אתם צריכים לחגוג כשמספר הקילוגרמים יורד - מכיוון שזהו המדד המעיד על כך שהבעיה שבה אתם מטפלים נמצאת לקראת פתרון".

מובן שהסיפור לא מסתכם בזאת: "האוכל הזול ביותר לקנייה הוא אוכל לא בריא", ממשיכה נתנזון, "לכן, אם המדד הוא רק כמה אוכל חילקה העמותה, התוצאה עלולה להיות עידוד השמנת יתר, סוכרת ומחלות נוספות בקרב אנשים עניים שאין להם אוכל. לעומת זאת, אם מתרכזים באוכל מזין, אפשר להגיע לתוצאות הרבה יותר טובות. לכן חשוב לעצור לרגע ולחשוב מה משמעות המושג הצלחה אצל עמותות לחלוקת מזון".

בית תמחוי | צילום: ערן יופי כהן

"תורת המידות"

נתנזון עוסקת בתחום שהולך וצובר תאוצה ברחבי העולם: מדידת אפקטיביות של עמותות וארגונים ללא כוונת רווח. תפקידה לסייע לקהילות ולעסקים להגדיר מהן המטרות שהיו רוצים להשיג וכיצד לבנות תוכנית להשגת מטרות אלו. "ארגונים פילנתרופיים פונים אלינו כדי שנעזור להם להגדיר תוכנית עבודה וליישמה. זה בדרך כלל קורה כי מישהו - תורם או בעל מניות בעמותה - קם יום אחד ושואל: 'מה הצלחתם להשיג בכסף שנתתי לכם?'".

לפני שבועיים הגיעה נתנזון במיוחד לישראל, כדי להשתתף בטקס הענקת "אותות האפקטיביות" של ארגון "מידות" לשנת 2011. "מידות" הוא ארגון ללא כוונת רווח העורך דירוג אפקטיביות של עמותות וארגונים ללא כוונת רווח. באותו טקס, אגב, זכתה עמותת בית איזי שפירא בתואר "העמותה האפקטיבית ביותר". אבי נאור זכה בתואר "המשקיע החברתי האפקטיבי ביותר" וקבוצת פישמן זכתה בתואר "התאגיד האפקטיבי ביותר".

דובי ארבל, מנכ"ל ארגון "מידות", מספר בשיחה עם "כלכליסט" כי "כיום, רעיון האפקטיביות של עמותות מתחיל לחלחל גם אל המשקיעים החברתיים (ב"מידות" מעדיפים לכנות את התורמים בשם "משקיעים חברתיים" - ל"ב). משקיע חברתי לא רק נותן כסף, אלא חשוב לו גם לדבר בשפה של תוצאות. כשאנחנו עוסקים בדבר הכי חשוב בעולם, להיטיב עם החיים של אנשים במצוקה, יש לנו אחריות אדירה, והדרך היחידה שלנו להבטיח שנביא תוצאות היא לעשות תהליכים של מדידה שבאמצעותם נוכל ללמוד ולהשתפר כל הזמן".

כשארגון "מידות" נדרש להעריך עמותה, הוא פונה תחילה אל העובדים ומבקש מהם לענות על חמש שאלות: 1. מהי הסוגיה החברתית (הבעיה) שאתם מנסים לפתור? 2. מה אתם עושים כדי לפתור או לצמצם אותה? 3. מהם ההישגים שלכם? 4. איך אתם יודעים מה אתם מצליחים להשיג? 5. מה אתם לומדים וכיצד תוכלו להשתפר?

השאלות אמנם נדמות פשוטות, אבל ארגונים רבים לא יודעים להשיב עליהן בבירור. כש"מידות" באים לבחון את מידת האפקטיביות של ארגון, הם בודקים כמה פרמטרים: האם לארגון יש מדדים להצלחתו? האם הארגון פועל על פי תוכנית עבודה שנתית? האם הוא מודד את תפוקותיו? האם הוא בוחן את עצמו מעת לעת ומפגין שיפור לאורך זמן? כמו כן, הוועד המנהל נדרש להפגין פוטנציאל להובלת הארגון ולפיקוח עליו, וכן נדרשות אתיקה ושקיפות. להבדיל מהביקורות הנפוצות שמתמקדות בעיקר בצד הפיננסי, תפיסת העולם של "מידות" היא שפעילותו של כל ארגון מורכבת ואין להסתפק בסוגיות כמו היקף הוצאות המינהל והחוסן הפיננסי.

השאלה המרכזית ש"מידות" מציב לכל ארגון היא זו: האם אתה מצליח להשיג את המטרה שלשמה הוקמת? הארגון יכול להתנהל ביעילות רבה, הוצאות המינהל יכולות להיות צנועות ובכל זאת - דירוג האפקטיביות יהיה נמוך, כי הארגון לא מצליח להשיג את יעדיו.

דובי ארבל | צילום: תומי הרפז

"אל תקנו כריות"

אלא שפעמים רבות, העובדים בארגונים ללא כוונת רווח פועלים מתוך תחושת שליחות וטוב לב, ולא אוהבים שמכניסים להם מושגים כמו "מדידה" ו"אפקטיביות" ללקסיקון. "אנחנו מאתגרים את ההרגלים ואת המטרה המקורית של צדקה ופילנתרופיה" מסבירה נתנזון. "יש צורך לשנות את שיטת החשיבה במגזר זה".

טל כהנא, מעריכה עצמאית העוסקת גם בבניית יכולות הערכה בעמותות, אומרת בשיחה עם "כלכליסט" כי "חלק גדול מהעמותות נוצרו מתוך תחושת שליחות והתחילו לעבוד, אבל לא תמיד הן הגדירו מה צריכות להיות התוצאות ולא תמיד בנו תוכנית עבודה מסודרת". כהנא, שהגיעה לתחום מעולם העסקים, עומדת על אחת הבעיות המאפיינות את פעולות העמותות, מה שהיא מכנה "היעדר תכנון מובנה".

"מכיוון שהאנשים שעובדים בעמותות מגיעים פעמים רבות מתחומים טיפוליים - עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, מדריכים וכדומה - הם פחות רגילים שמודדים אותם, ונוצרת התנגדות. אנשים עובדים מתחושת שליחות אדירה, אבל מכיוון שזה בא ממקום רגשי, קשה להם למדוד את העבודה באופן רציונלי", אומרת כהנא.

טל כהנא | צילום: עמית שעל

גורם נוסף שיכול להכשיל את אפקטיביות העמותה קשור להתערבות של תורמים בכל הנוגע לייעוד הכסף. לא פעם התורמים אינם מבינים כי רכישת פריט או ציוד מסוים שנראים מיותרים יכולה להגדיל מאוד את אפקטיביות העמותה. "מה? תקנו שטיח אדום יקר בכספי התרומות שלי, וגם כריות נוי? השתגעתם?", כך, מספר ארבל, הגיב תורם ל"שנטי במדבר", בית מחסה וטיפול לנערות ולנערים שעברו התעללות או הזנחה הממוקם בנגב.

"התורמים רוצים שהכסף יגיע ישירות לילד ולא לקניית כיסא מהודר", אומר ארבל. "אבל כשמבררים את הדברים לעומקם, מתברר שחלק מהילדים ב'שנטי במדבר' מעולם לא נחשפו למקום מטופח כזה. אחרי שהתורמים מבינים זאת, ההתנגדות שלהם מתמוססת ברגע. מבחינת מריומה בן יוסף, מקימת עמותת "בית השאנטי" (המפעילה את "שנטי במדבר" - ל"ב), חלק מהטיפול הושלם בחשיפת הילדים לתנאים המפנקים. היא חסכה חודשים של טיפול, ולכן ההשקעה אפקטיבית מאוד".

4,000 עמותות רווחה

שלי שרון | צילום: אוראל כהן

בישראל קיימות כ־4,000 עמותות רווחה המגלגלות כ־25 מיליארד שקל בשנה. אפילו במשרד האוצר החלו באחרונה להכיר בצורך למדוד את מידת האפקיטיביות שלהן. כפי שנחשף ב"כלכליסט" ביוני האחרון, במשרד החשב הכללי באוצר החליטו להפעיל פיילוט שבו תיבדק מידת האפקטיביות של עמותות שבהן המדינה תומכת. הפיילוט, בעלות של כ־100 אלף שקל, צפוי להימשך כחצי שנה, ובמהלכו יבדוק ארגון "מידות" את התנהלות העמותות לפי כ־35 פרמטרים, ובהם תכנון, ביצוע, מנהיגות המנכ"ל, אתיקה והשפעה בטווח הארוך. כמו כן ירואיינו גם מקבלי השירותים של העמותות.

מנגד, יש מי שטוען שהתמקדות במדידת האפקטיביות היא שטחית מעט. "הדברים הם מורכבים יותר מ'תו אפקטיביות'. צריך להתחבר לתחום התוכן הספציפי ולמרכיבי הארגון. כשמדברים על ארגון שעוסק בעניינים חברתיים, יש להתייחס למרכיב הערכי והתוכני", אומרת שלי שרון, העוסקת במחקר ומדידה בקרב ארגונים חברתיים ותוכנית חברתיות, בשיחה עם "כלכליסט". "אין מטה קסמים. הרבה ארגונים מחפשים מודל קיים שייתן להם תמונה ברורה של מה שקורה. כשיועץ חיצוני בא להגדיר אם אתה אפקטיבי או לא, זה שייך לקטגוריה של קיצורי דרך וזה לא עובד ככה. אני מעורבת מאוד בתהליכים שאני לוקחת בהם חלק. חשוב לי להבין את הערכים שמניעים את הארגון".

שרון עומדת על ההבדלים שבין המגזר השלישי לעולם העסקים: "כשהפריזמה של התוצאה מצומצמת, ברורה ומכוונת רווח, קל יותר להתייעל. לעומת זאת, בארגון חברתי, כשהמטרה המוגדרת שלו היא שינוי אנושי וסביבתי, הפריזמה כבר מורכבת ורחבה הרבה יותר. מדידת שינוי אנושי דורשת מיומנות והתייחסות ערכית. אבל הערכה נחוצה, כי הארגונים קיימים לצורך יצירת שינוי חברתי. מעבר לכך, קיימת דרישה חיצונית להליך של הערכה מצד התורמים, והיא קשורה לטרנד הנוכחי שבו שמישהו שנותן כסף רוצה לדעת מה הארגון עושה איתו - ולאן בדיוק הוא הולך".

אבל מתברר כי לא כל התורמים מעוניינים שכספם יממן את הליכי המדידה וההערכה. כהנא אומרת כי "מהמפגשים שלי בעולם הזה, דווקא לחלק מהתורמים אין מספיק מודעות ונכונות לתרום כספים להערכת העמותה. אנשים מעדיפים לתרום לעניין ספציפי, כך הכסף שלהם צבוע למטרה מסוימת. זה לא שכיח שתורמים יסכימו לתת כסף להערכה עצמית של הארגון. הייתי מצפה דווקא מהתורמים, שמסתכלים מלמעלה והרבה פעמים מגיעים מהמגזר העסקי, שישליכו מעט מהחשיבה העסקית שלהם גם על התרומות. אבל מתברר שגם התורמים רוצים להישאר בתחום הרגשי של האמונה והשליחות כשהם תורמים כסף. אם התורמים היו מפנים יותר משאבים להליכי ההערכה, היה אפשר לבצע אותה בצורה הרבה יותר רחבה ואפקטיבית".

בדומה לשרון, גם כהנא מסתייגת מהליך הערכה חיצוני שלא נעשה בתיאום עם העמותה. "כדי לבנות מדדים נכונים צריך להכיר ממש לעומק את עבודת הארגון. ההערכה צריכה להתחבר לעמותה מבפנים ולא להיות מונחתת מבחוץ; זה משהו שצריך לבוא מתוך העמותה. אנחנו בונים איתה את המדדים ומוודאים שהם משקפים נכון את הפעילות שלה. כך העמותה יכולה ללמוד הרבה מהליך ההערכה ולהטמיע חשיבה הערכתית".