יעקב אלינב: "אני הראשון למכור את דפי זהב, אך במחיר ראוי"

אחרי ארבע שנים קשות צפויה חברת דפי זהב לסיים את 2011 ברווח. אמנם מדובר ברווח זניח, אולם אחרי ההפסדים הגבוהים בעקבות המימון שנטלה אחת מבעלות השליטה הקודמות שלה, קרן מרקסטון, הרי שמדובר במפנה שהביא את החברה, בהנהלת ניר למפרט, להיחשף לתקשורת ולהציג את התוכנית האסטרטגית החדשה שלה.

התקופה הקשה של דפי זהב החלה כשקרן מרקסטון רכשה את השליטה בה ב־2004 תמורת 110 מיליון דולר בעסקה ממונפת. מימון העסקה בוצע באמצעות הגדלת המינוף של דפי זהב עצמה ל-600 מיליון שקל, מתוכם 440 מיליון שקל בהנפקת אג"ח למוסדיים והיתר (160 מיליון שקל) לבנק הפועלים.

ב-2007 מכרה מרקסטון את דפי זהב לקרן בבקוק אנד בראון האוסטרלית תמורת 123 מיליון דולר. אלא שהמשבר הכלכלי הביא לקריסה של הקרן ב־2008, ודפי זהב נותרה עם חוב של חצי מיליארד שקל, אשר עמו הלכה החברה להסדר חוב ב־2009 שבו ויתרו המוסדיים על 100 מיליון שקל. במקביל, מבנה הבעלות בחברה השתנה: 10% מוחזקים על ידי בנק הפועלים, שלו חייבת החברה 130 מיליון שקל, ו־90% מהקבוצה נמצאים בבעלותם של כ־20 גופים מוסדיים, ובהם מנורה, דש, כלל, אקסלנס, הפניקס ופסגות.

מי שמונה כנציג המוסדיים לשמש כיו"ר החברה הוא יעקב אלינב, איש שוק הון ותיק, שבעבר היה פעיל בדש איפקס ומשמש כיום גם כדירקטור בחברת הגמל לצד חברות בדירקטוריונים של חברות בורסאיות בשוק ההון. אלינב הועדף על פני מאיר שני, מנכ"ל גרינסטון מקבוצת שרם פודים לשעבר, ועל פני רם בלינקוב, הממונה על התקציבים באוצר לשעבר, לאחר שנתמך בידי בעל החוב הנוסף, בנק הפועלים.

אלינב היה האיש שמאחורי הסדר החוב שאליו הגיעה דפי זהב, ובראיון ראשון ל"כלכליסט" הוא מתאר את המו"מ להסדר מול המוסדיים, מותח ביקורת מרומזת על מרקסטון, ומציג את הכיוונים שאליהם הולכת החברה.

עם זאת, אלינב מתקשה לענות על השאלה האם הסדר החוב שאליו הגיעה החברה הוא המודל הנכון להסדר בשוק: "כן ולא. זה לא המצב של דלק נדל"ן, אפריקה ישראל או סקורפיו נדל"ן. החוב של החברה כשהגענו אליה עמד על 600 מיליון שקל, אבל לא נבע מפעילות החברה אלא מרכישתה ומימונה על ידי קרן מרקסטון. הבעלים הם אלה שלקחו את ההלוואה, ולהנהלה לא היה שיח וסיג בנושא. זה כמו שאתה קונה חברה, לוקח 80 מיליון שקל מימון וכשאתה מוכר את החברה עם החוב, אתה מוריד את החוב למטה".

מה דעתך על זה?

"זה לא דבר שאני הייתי עושה. עובדה שמס הכנסה לא הכיר בחוב הזה וראה בזה משיכת דיבידנדים. ניר למפרט היה צריך לשבת תקופה ארוכה ולהתמודד עם הלוואה שלא שירתה אותו לשום דבר. וכאן ההבדל מול הסדרי חוב אחרים. כאן לא היה בעלים. בבקוק אנד בראון קרסה, ולא היה למי לבוא ולומר — בוא תזרים 100 מיליון דולר מהכיס. ההסדר היה רק בין ההנהלה מול מחזיקי האג"ח. אני וניר היינו צריכים לייצג את החברה גם מול המוסדיים, גם מול הבנק וגם מול מס הכנסה. שלושה נושים על חברה בלי בעלים.

"היו לנו כמה אפשרויות: לתת לחברה למות או לפרק אותה, לקחת כמה גרושים ולחלק את הכסף בין בנק הפועלים ומס הכנסה - כשהמוסדיים מסתכלים מהטריבונה. במצב כזה אף אחד לא היה מקבל את כספו, והמוסדיים לא היו מקבלים כלום.

"החלטנו ללכת להסדר, ואחריו, להערכתנו, השווי של החברה עמד על 120 מיליון שקל. החוב למס הכנסה עמד על 40 מיליון שקל, אבל לא היו הפסדים צבורים לצורכי מס. החברה התנהלה נכון, אבל לא יכלה לשלם ריביות על ההלוואות. באוקטובר 2009 סגרנו הסדר חוב שבו אף אחד לא מכניס כסף לא בהווה ולא בעתיד. חובות המוסדיים הומרו למניות, וכך גם חלק מחובות הבנק. הגענו להסדר גם עם מס הכנסה. שם הבינו שלא נשלם את החוב, ואז יפוטרו עובדים ולא נקבל את הכסף, והמפוטרים יקבלו עוד דמי אבטלה. רשות המסים פרסה חלק מהחוב וקיזזה חלק אחר. הפועלים הגיע להסדר פריסה וקיבל את התמורה מהמכירה של דן אנד ברדסטריט".

ממה מתקיימת החברה כיום?

"אנחנו מקיימים את החברה מתזרים המזומנים השוטף. למפרט עושה היום הסבה של החברה מפרינט לדיגיטל ואינטרנט. לפני שש שנים 90% מההכנסות היו מפרינט והיתר מדיגיטל והיום זה 75% מדיגיטל ו־25% מפרינט (מדריך דפי זהב המודפס למספרי טלפון). המעבר מדיגיטל לפרינט קרה במקביל למשבר הפיננסי בעולם. למפרט זיהה את המגמה הזו וקנה בזול את האתרים פרופסור, כל שמחה, no problem ואחרים. כיום יש לנו אתרים שאף אחד לא יודע שהם שלנו. יש גופים מאירופה שבאים לראות ולאמץ את החידושים שלנו".

הפרינט עדיין קיים

אף שמרבית ההכנסות של דפי זהב מגיעה כיום מהאינטרנט, אלינב מצביע כי עדיין קיים ביקוש לפרינט. "זהו נתון מפתיע, אבל גם היום רוב בתי האב עדיין מכניסים את המדריך הביתה. ברור שזה שונה בין חרדים וחילוניים. בירושלים חילקנו בשני רחובות מדריך לחרדים וכל ירושלים עמדה על הרגליים ושאלה למה לא חילקנו גם לחילונים".

אתם מעניקים שירות של פידבקים על אנשי מקצוע למשל, אבל זה פתח פרוץ לחוות דעת משוחדות אם לא מזויפות.

"אנחנו מקפידים לעשות פולו־אפ על מזמין שירות, ומעניקים אפשרות לחוות דעה רק עם הצגת קבלה על השירות. יש לנו עוד דרכי בקרה".

למה המספרים הפיננסיים של החברה עצמה חסויים? למה אתם לא מפרסמים?

"אנחנו כל הזמן בהיכון לצאת בתשקיף. במאי 2011 היינו עם תשקיף מוכן וכבר בחרנו חתמים, אבל החתמים אמרו ברגע האחרון שלא יוכלו לעמוד בזה, ואז בא המשבר. אנחנו מחכים כל הזמן לימים טובים יותר כדי לצאת שוב. השוק לא מאפשר כרגע הנפקות בגלל המצב וחבל, כי מי שמחזיק במניות לא יכול לממש כי אין סחירות ויש בעלי מניות שהיו שמחים לצאת החוצה. ברגע שהמצב ישתנה, נפרסם תשקיף. השקענו מאז שנכנסנו מיליונים ברכישות, שכללו מנועי חיפוש, והשנה עברנו לרווח במחזור הכנסות של מעל 250 מיליון שקל, אחרי שמאז ההסדר כל שנה היתה ירידה, והשנה יש עלייה. עם זאת, המספרים עדיין לא טובים כמו שאנחנו מצפים שיהיו ב־2013".

"מה שקרה פה זה דבר חריג. כל יתר החברות שהיו במצב שלנו הלכו לכינוס נכסים, כמו ילדותי למשל. אם כל הגופים הללו היו נוהגים בחוכמה ובלי חמדנות כפי שנהגנו בדפי זהב, גם הם היו יכולים להגיע להסדר. אצלנו הבנק הבין שלא יוכל לוותר על חלק מהחוב אף שהיו לו שעבודים. גם החברה היתה בסדר גמור. אם החברה היתה רק פרינט, לא היתה סיבה להחזיק אותה בחיים".

בעלי המניות המוסדיים לוחצים לצאת להנפקה?

"הם רוצים להיות סחירים וזה בסדר. אבל תראה מה קרה ממאי. המניות של בנק הפועלים וכיל ירדו. אם היינו מנפיקים במאי, מצבנו לא היה שונה".

"לא תפרנס מדפי זהב" שכר חודשי של 20 אלף שקל "הפרנסה שלי איננה מדפי זהב. נכון שיש לי משכורת ורכב צמוד, אבל גם הרבה אחריות והרבה עבודה", אמר יו"ר דפי זהב, אלינב גולן חזנילכתבה המלאה

מה הסיכונים שעומדים בפניכם?

"יש סיכונים כמו הופעתו של מנוע חיפוש חדש שבדומה לגוגל ישלוט בתחומים האלה וידיח את כולם".

המעבר לדיגיטל מגדיל, מן הסתם, את הרווחים. למה אתם לא רווחיים?

"המודל הדיגיטלי שלנו שונה מזה של אתרים כמו וואלה. הפרסום אצלנו הוא לא מותגי ונועד לעסק הקטן. בטווח הבינוני והארוך הרווחיות תהיה יותר גדולה. קודם לכן צריך להפוך את הלקוח לדיגיטלי".

בכל זאת, היו ניסיונות למכור את החברה והיו רוכשים שהתעניינו, כמו קרן קלירמרק של מגדל ועילדב של רוני שטרנבך. למה המגעים לא הבשילו לעסקה?

"כי כל מי שבא היום חושב שהחברה עדיין במשבר ורוצה לקנות אותה בנזיד עדשים. גם בעלי המניות המוסדיים אומרים שעל מחירים נמוכים שמציעים אין על מה לדבר. נעשו כאן פלאים על ידי חברה שנמצאת בתחילתה של דרך חדשה. אנחנו צופים ש־2012 תהיה שנה מעניינת בהנחה שלא תהיה התמוטטות באירופה. החברה יוצרת כבר תזרים מזומנים חיובי, נכנסת לתחומים חדשים ומרחיבה את הפעילות הדיגיטלית הרווחית. אנחנו נכנסים לפרויקטים שאנחנו חושבים שחלקם לפחות יצליח.

קלירמרק לא באה באמת לקנות את החברה. היא רצתה לתת הלוואה בריבית של 8% ולפי שווי של 60 מיליון שקל. צביקה בארינבוים (בעל השליטה בזד.בי.איי - ג"ח) ברח כשהתחילו הבעיות עם מס הכנסה וזה לא היה בזמני, ועילדב התעניינה אבל בגלל ויכוח עם השותף שלהם בקו מנחה החליטה שלא להיכנס. אף אחד לא הגיש הצעה רצינית. לא הגיעו אפילו לשווי חברה של 100 מיליון שקל. במהלך המו"מ שמעתי משפטים כמו 'אין כאן בעל הבית' ו'מה אכפת לך? תן לנו לקנות במחיר כזה'. הראשון שהיה מוכר את החברה הוא אני - אבל במחיר ראוי".

"אחריות כלפי החברה"

אלינב מספר על מו"מ למיזוג עם חברה ציבורית שהיה בשלבים מתקדמים, אבל נפל בשל חילוקי דעות עם בעל השליטה. "היה מו"מ עם חברה שסיכמנו איתה על מיזוג, חברה ציבורית עם חוסן פיננסי, מהלך שהיה חוסך לי פרסום תשקיף. הלכנו למעריך שווי שקבע שהמיזוג יהיה בצורה שהחברה השנייה תהיה שווה חצי מהערך שלנו. בעל השליטה באותה חברה החליט שהוא מוריד מהעסקה נכס ששווה 10 מיליון שקל ואת המזומן בקופה שלו ששווה סכום דומה. הייתי צריך לעשות עסקה, לדעתך? אפילו לא הלכתי עם זה למוסדיים".

עד כמה המוסדיים מעורבים בניהול?

"מהרגע שמוניתי ליו"ר, אני איש של החברה. לא נציג שלהם ולא של בנק הפועלים. האחריות שלי היא כלפי החברה. אני מאמין שאם זה טוב לחברה, זה טוב גם לבעלי המניות שלה".

תנפיקו השנה?

"אני מעדיף למזג את החברה או למכור אותה לבעל שליטה שירכוש 30%–40% מהמניות ויגיע לשיתוף פעולה עם חלק מהמוסדיים. אתה יודע מה התפקיד הראשון שימנו במקרה כזה".