אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
ראיון "כלכליסט": "דרך העבודה של האוצר מול כיל היתה לא תקינה" צילום: מיקי אלון

ראיון "כלכליסט": "דרך העבודה של האוצר מול כיל היתה לא תקינה"

השר להגנת הסביבה גלעד ארדן זועם על ההסכם עם כיל וחושף התנהלות בעייתית של האוצר. לדבריו, הממונה על התקציבים לשעבר אודי ניסן ניהל את המו"מ מבלי לעדכן את המשנה ליועמ"ש. כך המדינה כמעט מימנה עוד 20% מקציר המלח

04.01.2012, 07:00 | שאול אמסטרדמסקי וליאור בן דוד

בישיבת הממשלה הארוכה שהתקיימה ביום ראשון האחרון אישרו השרים ברוב גדול את ההסכם עם כיל בעניין מימון קציר המלח והעלאת התמלוגים על כריית האשלג מים המלח. מול הרוב הגורף הזה ניצב השר להגנת הסביבה גלעד ארדן, שבצוותא עם שר התיירות סטס מיסז'ניקוב היה מיחידי המתנגדים להסכם. "אני לא מטיל דופי במנהלי המשא ומתן ברמה האישית. אבל אני חושב שכשיש משא ומתן עם אינטרסים סביבתיים ותיירותיים, ראוי לשתף במשא ומתן הזה את המשרדים הרלבנטיים", אומר ארדן בראיון ל"כלכליסט". "לצערי, האוצר אינו מתנהל בצורה הזאת. הוא לוקה לפעמים בגישה כוחנית ומתנשאת".

סיפור ים המלח עוד לא נגמר? עתירה לבג"ץ נגד ההסכם עם כיל עמותת אדם טבע ודין והתנועה לאיכות השלטון הגישו עתירה בטענה כי ההסכם בין המדינה לכיל מבוסס על תשתית עובדתית שגויה ליאור בן דוד, 3 תגובותלכתבה המלאה

במסגרת ההסכם, שחתם שבעה חודשים של משא ומתן, נקבע כי כיל תישא במימון של 80% מקציר המלח, שהצטברותו יוצרת סכנת הצפה לבתי המלון באזור. עלות הפרויקט מוערכת ביותר מ־3 מיליארד שקל. כמו כן, נקבע כי שיעור התמלוגים שמשלמת כיל יועלה מ־5% ל־10% על כמות אשלג שתמכור ותהיה גבוהה מ־1.5 מיליון טונות.

ארדן מתנסח בזהירות, אך בעיקר בכעס, בדברו על ההסכם שהושג בין האוצר לכיל. "אין פה החלטה לא סבירה או לא חוקית שהממשלה קיבלה. הטענות שלי הן כלפי הקלפים שהיו למדינה פה מול כיל. אני חושב שכאשר חברה מחזיקה בנכס לאומי, משאב טבע, היא לא יכולה לברוח איתו מחר לחו"ל. אפשר היה לשפר משמעותית את התנאים של המדינה", הוא אומר וממשיך לבקר: "יש לי טענות גם על לוח הזמנים. משרד האוצר מנהל משא ומתן במשך שבעה חודשים ולשרים נותנים שלושה ימים בלבד ללמוד את ההסכם והשלכותיו. אני חושב שדרך העבודה של משרד האוצר היתה לא תקינה, אבל ככה הוא פועל מול משרדי הממשלה הרבה פעמים. זו לא הפעם היחידה".

לארדן שורה של טענות על חוסר שקיפות במשא ומתן ובשיקולים שהנחו את האוצר במהלכו. לדבריו, לא צריך היה לקשור בין מימון קציר המלח - סוגיה סביבתית שלה נדרש פתרון מיידי - לבין סוגיית התמלוגים. הוא טוען כי העלאת התמלוגים במדרגה יחידה במקום בצורה פרוגרסיבית תעודד ניצול בלתי מבוקר של משאבי הסביבה. "אני לא יודע מה הרגישו אנשי האוצר במשא ומתן, הם לא שיתפו ולא עדכנו אותנו", מגלה ארדן. "אם רוצים שהממשלה תקבל החלטה מושכלת, על בסיס תהליך קבלת החלטות טוב, היו צריכים להראות לנו בדיוק מה היתרונות והחסרונות. לא קיבלנו מסמך כזה מהאוצר".

אז מה כן הוצג לכם?

"לממשלה הוצגה עסקת חבילה. אמרו לנו 'השגנו לכם 80%–90% מימון של הקציר לצד העלאת תמלוגים שתסתכם ב־10%, ולא תהיה ועדת ששינסקי 2'".

לא מעדכנים את כולם

ארדן חושף את ההתנהלות הקלוקלת של המדינה במו"מ עם כיל, שהובילה בפועל לסחבת של שבעה חודשים במגעים סביב קציר המלח. לדבריו, בסביבות חודש מאי הוא נפגש עם השר מיסז'ניקוב כדי לדון בנושא הקציר, והגיע עמו להבנות לקראת דיון בעניין במשרד ראש הממשלה. "לפני הדיון הרמתי טלפון למשנה ליועץ המשפטי לממשלה לעניינים כלכליים אבי ליכט, ושאלתי אותו מה עמדתו. הוא כלל לא ידע על מה אני מדבר, ולא ידע בכלל שמתקיים משא ומתן בין האוצר לכיל. את הקלף הזה שלפתי בדיון", מתגאה ארדן. "שאלתי את הממונה על התקציבים בזמנו אודי ניסן - שבאותם ימים דיבר על שיעור מימון של כיל לקציר המלח בגובה של 60% בלבד - אם יש לו חוות דעת משפטית, והוא אמר שהוא מגובה על ידי היועץ המשפטי של משרד האוצר. שאלתי אותו: 'אתה הולך לנהל משא ומתן על 7 מיליארד שקל, ואתה בכלל לא בודק את עמדת משרד המשפטים? אם יהיו נגדנו עתירות מה מרחב התמרון שלנו?'.

"רק לאחר מכן ביקש נתניהו מליכט לכתוב חוות דעת בנושא", מסכם ארדן. "הוא ביקש מניסן ומהחשבת הכללית מיכל עבאדי־בויאנג'ו להתקדם במו"מ בשאיפה למקסימום מימון על המפעלים".

בעקבות הסיפור שלעיל מעניין לגלות כי בסופו של דבר מה שהכריע את הכף בדיון בממשלה ביום ראשון היתה עמדתו של ליכט, שלימים לקח חלק במשא ומתן מול כיל. המשנה ליועמ"ש הגיע למסקנה כי בצירוף הסיכונים המשפטיים הקיימים ליתרון הטמון בוודאות של קציר מלח מיידי - עדיף ללכת על ההסכם הוודאי. מה גם שבהסכם לא שוללים מיסוי על רווחי יתר בעתיד.

אבל האם מיסוי יתר לא יפגע ביכולת של כיל להתחרות בשוק העולמי?

"האוצר בעצמו לא הצליח להגיד לראש הממשלה כמה באמת משלמים מפעלי ים המלח למדינה. כשאתה בודק מה כיל עצמה מדווחת, מתברר שהתשואה שלה על ההון עומדת על 33.5%. אין לזה אח ורע אצל המתחרות שלה בעולם. משיכת הדיבידנד אצלה לעומת מתחרותיה היא בערך פי שלושה או פי ארבעה. ביקשתי מאגף הכלכלה במשרד שלי לערוך בחינה כלכלית של המיסוי על כיל, כדי לוודא שאיננו פוגעים בה וביכולת התחרותיות שלה, והתשובה היתה חד־משמעית: המרחק בין המיסוי הנוכחי לבין הפגיעה ביכולת התחרות עוד גדול.

מפעלי ים המלח, צילום: גיא אסיאג מפעלי ים המלח | צילום: גיא אסיאג מפעלי ים המלח, צילום: גיא אסיאג

"מבחינתי כשר להגנת הסביבה, ההסכם הוא טוב, הוא השיג קציר מלח מלא - דבר שארגוני הסביבה לא חלמו עליו לפני שנה", אומר ארדן. "מנגד, כשר בממשלה, אני לא מרוצה מכמות הכסף שתקבל המדינה, ואני בעיקר לא מרוצה מכך ששוב עובר מסר שמשאבי טבע הם אמצעי לייצור כסף. ים המלח הוא לא אמבטיה עם מינרלים שממקסמים ממנה רווחים. ים המלח זה פלא טבע ייחודי. הממשלה צריכה להתחיל להבין שמשאבי טבע הם דבר שהולך ומתכלה, ושאמורים לתמחר אותם בהתאם.

"ההחלטה שהתקבלה בממשלה היא על המשך פיתוח לצד כיבוי שריפה: טיפול בסכנה ברורה ומיידית של הצפת בתי המלון. אבל האם זה פיתוח שמביא בחשבון את עתיד ים המלח? ממש לא", מסביר ארדן. "האוצר אומר 'תסמכו עליי שמתישהו בעתיד אתקצב לכם כסף גם לשיקום הסביבה'. אבל עם כל הכבוד, אני לא סומך על האוצר כי אני מסתכל אחורה ורואה מה קרה. אף פעם לא מוצאים כסף".

בין הדרישות של ארדן ומיסז'ניקוב במו"מ על קציר המלח היתה דרישה להקים מכספי התמלוגים קרן ייעודית לשיקום ופיתוח אזור ים המלח. משרד האוצר התנגד לעניין נחרצות, בטענה שאסור לסמן לכספי התמלוגים ייעוד מסוים. ארדן חושש שבשיטה הזו הכספים לא יגיעו לעולם. "הסתכלות האוצר על הנושא הסביבתי אינה מעמיקה וארוכת טווח, ואני אומר את זה בכאב. יש לאוצר כל הזמן דברים בוערים יותר. אני מניח שהם חוששים שאם הם יכירו בנושא של שימוש במשאבי טבע, אז זה יהיה כרוך בהוצאות גדולות על שיקום נזקי העבר".

מדדים נוספים לצמיחה

על אף העובדה ששילוב המילים כיל, תמלוגים והאוצר מעורר את ארדן באופן מיידי, ישנם גם נושאים אחרים תחת אחריותו שגורמים לו לפעול ולהגיב. בחודשים האחרונים מקדם השר להגנת הסביבה עיגון בחוק של מדדים משלימים לתמ"ג כאמצעי למדידת צמיחה כלכלית. המדדים הנוספים נוגעים לנושאים כגון חינוך, איכות סביבה וביטחון אישי, ואמורים לשקף בצורה טובה יותר את המתרחש במשק. ארדן מקדם את הרעיון בכל דרך אפשרית. "היה לי הישג אחד בדו"ח טרכטנברג: שכנעתי אותו להמליץ לממשלה על מה שה־OECD ממליץ כעת באופן רשמי, וזה לשנות את שיטת המדידה בניהול כלכלת המדינה", הוא מסביר. "אף שצמיחה מלמדת על פעילות כלכלית, איש לא יודע אם היא חיובית או שלילית. האם היא מבוססת על מלחמות ושריפות, או על פעילות בעלת השפעה חיובית על חיי התושבים".

ואיך כל זה קשור אליך, כשר להגנת הסביבה?

"צמיחה יכולה ללמד על השנה הנוכחית, אבל אם מסתכלים על כלל משאבי הטבע, אי אפשר להתעלם מההשפעה ארוכת הטווח. יכול להיות שההחלטה להתבסס על פחם במשק האנרגיה היא טובה בטווח הקצר - אבל בטווח הארוך עולות בעיות של איכות אוויר שלא נמדדות בצמיחה. הבעיה היא שהפוליטיקאים ומקבלי ההחלטות מעדיפים להתכנס למספר אחד שאפשר לשווק אותו".

הדוגמה שמספק ארדן נוגעת לתחום הקרוב לעולמו: מים. "מצד אחד ישראל היא בין המדינות הצומחות ביותר, אבל רבים בציבור לא נהנים מכך", הוא פותח וממשיך: "אם בעבר רובנו יכולנו לשתות מים מהברז, והיום שני שלישים מהציבור משלמים עוד כ־200 שקל בחודש רק על רכישת מים מינרליים ומטהרי מים, אז מבחינת הצמיחה - יש יופי של צמיחה. אך מבחינת איכות החיים פתאום אנשים צריכים לשלם על מוצר שקודם הם לא שילמו עליו. צמיחה אינה חזות הכל".

תגיות