לכבוד: יו"ר ועדת הכספים משה גפני. תשובה להזמנה

יו"ר ועדת הכספים משה גפני הזמין השבוע את עורכי "כלכליסט" ל"סיור אישי ונדיר עם ההוויה החרדית כפי שהיא, כולל ביקור בישיבת פוניבז' וארוחת צהריים במסעדה אותנטית". הטעם להזמנה הוא הדימוי הפגום של החרדים. לפי גפני, "בראי התקשורת - החרדי הממוצע פרזיט, עלוקה, משתמט, לא עובד, לא לומד ליבה, גזען ומדיר נשים". ההזמנה משמחת, אבל בינתיים, עד הסיור המובטח, כל יום מחדד את השאלות החרדיות.

גפני הוא ליטאי, איש דגל התורה. מעודכן, חריף, יודע לדבר עם רבנים ביידיש ועם חילונים בישראלית. מאז שהצטרף לכנסת לפני יותר משני עשורים, הוא פועל בנחישות למען המגזר שלו. לזכותו ייאמר, הוא לא מתייפייף ולא מסתיר את תכלית שליחותו. הוא כאן בשביל החרדים, לא בשביל כולם. כשהוא מתנגד ל"מס עשירים" - אין מס. וכשהוא תוקף לפתע את "העשירים" - מובן שהוא מנסה להסיט את האש משולחיו.

שולחיו הם, כמובן, גדולי הדור, ובראשם הרב יוסף שלום אלישיב, יליד 1910. בעיצומה של הסערה בבית שמש, עיתונו "יתד נאמן" פרסם מכתב של כבוד הרב שקרא להחרים יוזמות לשילוב חרדים בעבודה ובשירות הצבאי. "יש למחות ולהזהיר מפני כל מיני מגמות מבחוץ לשלוח יד בפך השמן הטהור", כתב הרב, או כתבו עוזריו.

אלישיב מודאג מאלה שמנסים "להחדיר כל מיני שאיפות אחרות, לאומיות ומשכיליות, אשר לא שיערום אבותינו, ולעשות השתלבות והתחברות עם חיי החילוניות ועם תרבות אנשים חטאים". מדליק. נדמה לי שהוא מתכוון ממש לאנשים כמוני, הסובלים משאיפה שהחרדים יעשו השתלבות והתחברות לחיי עבודה, שירות צבאי, תשלום מסים, חטאים כאלה.

יודעי ח"ן מוצאים איזו אופטימיות בכך שהרב לא אסר ממש, אלא רק יצא בחריפות נגד - דקויות שאנחנו לא בהכרח חייבים לדקדק. אנחנו כן צריכים להסתכל על המספרים המדכדכים של תעסוקת גברים חרדים. לפי בנק ישראל, המקובל יותר ממחקר שפרסם הביטוח הלאומי, שיעור הגברים החרדים העובדים למחייתם בגיל העבודה עלה בעשור האחרון בגמגום ל־39%. זה מעט מדי ולאט מדי. גם המסגרות הייחודיות, המטרידות את הרב, שצצו בשנים האחרונות, שבהן לומדים כ־7,000 חרדים, לא תרמו בינתיים תרומה משמעותית לצמצום הפער בין חילונים עובדים לחרדים עובדים.

גפני צודק כשהוא כותב שלא כל החרדים משתמטים, לא עובדים ולא לומדים ליבה. לא כולם. רובם. האם זה מצדיק את גילויי השנאה נגד החרדים? בוודאי שלא. האתרים החרדיים מספרים בבהלה על אברכים שהותקפו בקללות ואף ביריקות פה ושם בארץ ישראל. התשובה שמתחילה להתגלגל על הלשון, "אתם התחלתם", היא תשובה פסולה. מי שתוקף חרדים צריך לשבת בכלא באותו תא עם חרדים שפוגעים בחילוניות.

התשובה האמיתית של הרוב הישראלי צריכה להיות פשוטה, כואבת ולא מתלהמת: להפסיק לממן את הבטלנים והמשתמטים. לא תקציבים לבתי ספר נטולי ליבה. לא הקצבות למוסדות מפוקפקים. לא פטור אוטומטי משירות צבאי. לא ויתור על תשלומי מסים וארנונות. ונסתפק ב־300 אברכים עילויים, תודה.

אפשר להתפשר עם גפני ורבניו על התהליך. הפסקת המימון חייבת להיות מלווה ביצירת כלים משוכללים יותר להשתלבות החרדים במערכת החינוך וההשכלה ובשוק העבודה. אבל אי אפשר להתפשר על השוואת החובות והזכויות של הרוב הישראלי והמיעוט החרדי. נשמח לדבר על זה כשנסייר "בהוויה החרדית כפי שהיא".