קיצוצון, לא יותר

"קיצוצון", כך כינה אתמול שר האוצר יובל שטייניץ את הצעת הפשרה המינורית שגיבש עם ראש הממשלה בנימין נתניהו לקיצוץ בתקציב הביטחון, ככל הנראה ללא הסכמת שר הביטחון אהוד ברק. 750 מיליון השקלים שנותרו מתוכנית הקיצוץ המקורית של 3 מיליארד השקלים, לא יספיקו לממן את תוכניתו של נתניהו להפעיל כבר בשנת הלימודים הקרובה חינוך חינם מגיל שלוש.

אז מאין יגיע הכסף? לדברי שטייניץ, חלק נוסף מהסכום הנדרש - בין מיליארד ל־2 מיליארד שקל - יגיע מהצעת משרדו לחייב כבר השנה את מערכת הביטחון לגלות שקיפות גדולה יותר בתקציבה. אכיפת השקיפות אמורה להביא להוצאה קטנה יותר על הביטחון.

אלא שכאן צצות שתי בעיות. ראשית, ראשי מערכת הביטחון מגלים התנגדות נחרצת לכל רעיון השקיפות. שנית, האוצר עצמו מסביר כי הגברת השקיפות תהיה יעילה בעיקר במקרים של התחייבויות ארוכות טווח. מכאן עולה מסקנה סבירה אחת: הקיצוץ המוצע בביטחון יהיה באמת רק קיצוצון.

בנוסף לכך הצעת האוצר, לגייס את הסכום החסר למימון חינוך החינם לפעוטות באמצעות קיצוץ אחיד בתקציבי משרדי הממשלה, היא לא יותר מסוג של עבודה בעיניים. מצד אחד, הממשלה תרחיב את תחולת חוק חינוך חינם לילדי הגנון, ומצד שני תקצץ בתקציבי חינוך אחרים, תוך פגיעה בתקציבי רווחה ובריאות? אפילו הנגיד פרופ' סטנלי פישר יצא נגד רעיון הקיצוץ האחיד, כשהסביר בוועדת הכספים כי שיטה זו "לא יעילה ולא הוגנת, כי בסופו של דבר מבוצע קיצוץ גדול רק בחלק מסעיפי התקציב".