השבוע: עליבות הקידמה

הטלאי הצהוב שענדו הילדים במאה שערים מרגיז ומכעיס אפילו יותר משהוא מזעזע. ברגע פרובוקטיבי אחד התחשק לי למרוח להם בחזרה פאשקעוויל בסגנון "לכו לברוקלין", אבל אז חשבתי שאנחנו צרכני הפרובוקציות אשמים לא פחות. אילו לא היינו נותנים להם את הבמה, לא היינו רואים את המצגת ולא היינו מזדעזעים ונפגעים.

למה בעצם אנחנו מציקים לפרטיותם הגלותית? למה אנחנו לא מאפשרים להם לחיות בגטאות שלהם כל זמן שהם לא מפריעים לנו? שאלתי, והתשובה לא מצאה חן בעיניי כי לא יכולתי להתעלם מהילד הקטן עם הטלאי, שהוריו עשו בו שימוש ציני מחריד.

ואחר כך לא יכולתי להתעלם מהתפטרותו של הרב מגייס החרדים ומעזיבתו של סגן שר הבריאות יעקב ליצמן בטקס חנוכת האגף החדש לילדים בבית החולים קפלן לפני שעלתה להקה של בנות לשיר. מצגת הטלאי הצהוב היתה אולי הסמן הימני, אבל היא מעידה על מערכת יחסים סבוכה ונדמה שחסרת תקווה בחברה הישראלית.

חיפשתי סיבה לתקווה. החורף חזר עם יום וחצי של גשם, ומעט שלג ירד בחרמון. 15 ס"מ נערמו בחלק העליון של ההר ושני ס"מ של שלג ירדו בחלקו התחתון. מפעילי האתר, אולי בשביל להעלות את המורל הלאומי, תאפשרו לציבור להתגלץ' על הישבנים בחינם. ממול, כאילו להכעיס, החרמון הסורי התהדר בכסות צחורה. מרגיז אבל אין מה לקנא בחורף הסורי.

ביום שלישי בבוקר מצאתי את עצמי עם עוד 14 אלף ישראלים ממתינה על קו שירות הלקוחות של חברת האשראי שלי בתקווה לשמוע שלא נעשה שימוש ציני בידידיי הנאמנים מהפלסטיק. החשיפה הזו הוכיחה שוב עד כמה קל לפרוץ למקדשי האינטימיות של כל מי שאינו חי, למשל, במאה שערים. חשבונות הבנק, המיילים, המסרונים, כולם חשופים והאבטחה מתברר מפגרת הרבה אחרי הקידמה. למי יש קוד פתיחה לסמארטפון? איך בודקים אם אתר הקניות מאובטח? הטיפים שהעניקו המומחים מתאימים בעיקר למי שעוסק ומבין בטכנולוגיה. הקניין המצוי באינטרנט ימשיך גם אחרי הפריצה לגלוש בעולם הווירטואלי בתחושת חוסר ביטחון, אבל את הצורך לקנות שום האקר סעודי לא יצליח לדכא.

הסיבה לכך טמונה עמוק בחלק הלא הגיוני של התודעה שלנו. אנחנו סומכים על מישהו שיגן עלינו מפני הפריצה הבאה. אנחנו לא יודעים מי היא הדמות הווירטואלית שמרחפת בין ה־DATA ל־BASE, אבל אנחנו נותנים בה אמון כי אין לנו מושג ירוק בעולם הזה. אי לכך היא תכונה כאן בשם החיבה "אלוהי הקידמה". תעזור או לא? לא בטוח שזה המקום המתאים לקבל תשובה.