מאחורי המינויים: דתי, חילוני, אשה ומזרחי נכנסים לעליון

ארבעה שופטים חדשים נבחרו שלשום לבית המשפט העליון, במהלך מפתיע שהוביל חבר הוועדה לבחירת שופטים, השר גלעד ארדן. המינויים עברו פה אחד במופת של הרמוניה ואחדות דעים שהפתיחה את כולם, כאשר ארדן הצליח לפורר התלקחות אפשרית צפויה בין שר המשפטים יעקב נאמן לנשיאת ביהמ"ש העליון דורית ביניש. אם רוצים, ובדרך כלל רוצים, אפשר היה להמשיך להתקוטט ולדחות את העניין בגלל שם כזה או אחר.

ההצלחה של המינויים החדשים היא בשיקוף החברתי המושלם: חילוני, דתי, מזרחי ואשה. פרופ' ברק־ארז היא ההפתעה הגדולה; שלושת השמות האחרים היו ידועים וצפויים. שוהם ניצח את הקרב על הכיסא המזרחי ללא יריבות אמיתית: שמו של היועץ המשפטי לשעבר מני מזוז הועלה שלא מתוך כוונה אמיתית לבחור בו. סולברג וזילברטל היו מלכתחילה המועמדים המובילים של שני המחנות בוועדה - הפוליטי הימני ומחנה ביניש. סולברג נתמך גם בידי נשיאת המחוזי בירושלים מוסיה ארד, שופטת ביהמ"ש העליון מרים נאור ואפילו היועץ המשפטי לשעבר מיכאל בן יאיר, שבדעותיו התגלה כשמאל פוליטי קיצוני. ובכל זאת, סולברג הפך לסמל של הימין והמתנחלים למינוי שנדחף בידי גוש פוליטי אידיאולוגי. ואכן, דקות לאחר בחירתו החלו לזרום ברכות מעברו השני של הקו הירוק.

סולברג וברק־ארז יתמנו לנשיאים

סולברג וברק־ארז רשמו שיאים בבחירתם: סולברג (50) הוא השופט בעל הפז"ם הקצר ביותר במחוזי שנבחר לעליון. הוא מונה כשופט מחוזי ב־2005 ועתה עלה לעליון, שובר את שיאו של יצחק עמית, שמונה לאחר שמונה שנות כהונה במחוזי.

ברק־ארז (47) היא השופט/ת הצעיר/ה ביותר שמונתה לעליון מאז מינויו של ברק אחר - אהרן ברק - בגיל 42. כך הצליחה ביניש, במינויה של ברק־ארז, להכניס כבר עתה איזון ארוך טווח. כל מחנה מינה שופט ל־20 השנים הבאות. שיטת הסניוריטי, אם תישמר, תהפוך את סולברג לנשיא העליון ב־2028. עם פרישתו תתמנה ברק־ארז.

השניים חולקים עוד ניסיון משותף: הגעה לקו הגמר במועמדות לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. בוועדת האיתור בראשות השופט תיאודור אור נדחפו השניים בידי אותם המחנות, הימין וביניש. לתמיכה בברק־ארז הצטרף גם ראש הוועדה אור. אלא שבקרב ההוא ניצח לבסוף עו"ד יהודה וינשטיין.

ברק־ארז היא מינוי ראשון מהאקדמיה מאז מינויו של פרופ' יצחק אנגלרד. מאז טרפדו ביניש וברק את מינוין של פרופ' נילי כהן ורות גביזון: נגד כהן ניהלה ביניש מלחמת חורמה אישית, ואילו כלפי גביזון התבטא ברק שיש בעיה עם האג'נדה שלה. בגביזון תמכה שרת המשפטים דאז ציפי לבני, והמאבק השבית את המינויים לעליון לתקופה ארוכה. נגד מועמד נוסף מהאקדמיה, פרופ' מרדכי קרמניצר, נטען שהזיהוי הפוליטי־חברתי שלו הוא בעייתי.

ההתנגדות לאקדמאים הולבשה בהמשך בנימוק ממלכתי יותר: חוסר ניסיון בשיפוט, עובדה שעלולה לסתור את היעילות שכה משוועים לה בשנים האחרונות. הנשיא ברק נהג לומר: "שופטים לוקחים בעיות ונותנים להן פתרונות, פרופסורים לוקחים פתרונות ועושים מהם בעיות". ברק, צריך לזכור, בא גם הוא מהאקדמיה. אלא שלפני מינויו כיהן כשלוש שנים כיועץ משפטי לממשלה, ובצדק מסוים הוא לא מחיל על אחרים את קני המידה המקצועיים של עצמו.

המירוץ לכס המזרחי

קשה להניח שהיעדר ניסיון שיפוטי יכשיל את ברק־ארז. ראשית, יש לה ניסיון לא מבוטל בעבודה ציבורית; שנית, יש לה הספקי עבודה מעוררים השתאות. היא בהחלט הפגינה חריצות, יעילות ואיכות בכל תפקיד שמילאה, וכמות הפרסומים האקדמיים והאחרים שלה מרשימה. אף שהיא נתמכה בידי ביניש, לא עוררה ברק־ארז אנטגוניזם במחנה השני, משום שהקפידה שלא להתבטא בפומבי בנושאים שנויים במחלוקת. למעט אולי במאמר שפרסמה לאחרונה על פגם חוקתי בחוק החרם, שכתבה עם פרופ' גדעון ספיר מבר־אילן, חובש כיפה המקורב לימין.

אורי שוהם מונה לשופט מחוזי לאחר שכיהן כפרקליט צבאי ראשי. ארבעה פצ"רים מונו בזה אחר זה מהצבא היישר למחוזי: אמנון סטרשנוב, אילן שיף, מנחם פינקלשטיין ושוהם. שוהם (64), יליד עיראק, זיהה את ההזדמנות בפרישתו של השופט אדמונד לוי והחל לעשות נפשות לכיוון הכס המזרחי הנכסף. הוא עבר למחלקה האזרחית כדי לגוון ולהוסיף על תחום התמחותו הבסיסי - המשפט הפלילי. במסגרת זו, בגלל ישיבתו בתיקי פשע גדולים, "זכה" להיות אחד השופטים המאוימים והמאובטחים במערכת. לאחר פרישת לוי, העלה השר ארדן למרכז סדר היום את החובה במינוי מזרחי. עולם המשפט הישראלי נסרק לאורך ולרוחב, וכל משפטן מזרחי הפך למועמד לעליון. שוהם, שהוביל מלכתחילה במירוץ הזה, גם סיים אותו ראשון.

האלמוני והיעיל

השופט צבי זילברטל (60) הוא הפחות מפורסם וידוע מבין הנבחרים, אבל הוא גם המתאים והבשל מביניהם: שופט מקצועי ויעיל, בעל ניסיון והתמחות בכל תחומי המשפט: פלילי, אזרחי ומינהלי. הוא מתרחק מכותרות ומהתבטאויות מעוררות מחלוקת, ותופס את תפקידו כנותן שירות לציבור בפסקי דין קצרים שניתנים בתוך פרק זמן סביר. התיק הידוע ביותר שלו הוא הרשעתו של אלי פימשטיין ברצח בתו, הודיה קדם. בתיק מעניין אחר, כתב את פסק הדין הראשון שהתייחס לתנאי רישיון קריאייטיב קומונס בתביעה להפרת זכויות יוצרים, שהוגשה בידי צלמים חובבים נגד חברת מפה. בכמה פסקי דין ידע להעביר ביקורת, מנומסת אמנם, על רשויות המדינה, ומנגד ידע לגבותן. "אין מקום להצר את צעדיה של המשטרה", כתב, "ויש להישמר מפני קביעת נורמת זהירות שתביא ליצירת משטרה הססנית שתירתע להפעיל שיקול דעת ולממש את סמכויותיה במקרים הראויים".

במקרה אחר, כערכאת ערעור במחוזי (שם ישב לצדה של אשת שר האוצר השופטת גילה שטייניץ־כנפי), אישר פסק דין של השלום שדחה תביעה נגד עו"ד יחזקאל ביניש, עובדה שמן הסתם לא חיבלה בתמיכת רעייתו במועמדותו.

עוד על השופטים החדשים בעליון

נועם סולברג (50)

ייכנס לתפקיד: מיידית

רקורד משפטי: שימש כעוזרם של שלושה יועצים משפטיים לממשלה, ב־1998 מונה לשופט בבית משפט השלום בירושלים, ב־2005 מונה לבית המשפט המחוזי בעיר

עוד משהו: תושב אלון שבות

צבי זילברטל (60)

ייכנס לתפקיד: מיידית

רקורד משפטי: סגן נשיא ביהמ"ש המחוזי בירושלים, התמחה בעליון. בשנות השמונים עבד כעו"ד פרטי, ב־1990 מונה לבית משפט השלום בירושלים, ב־2001 מונה למחוזי

עוד משהו: הרשיע את אלי פימשטיין ברצח בתו הודיה

אורי שוהם (64)

ייכנס לתפקיד: לאחר פרישתם של ביניש וריבלין

רקורד משפטי: מונה למחוזי בת"א ב־2001 לאחר קריירה צבאית שאותה סיים כתת־אלוף, בין היתר בתפקיד פרקליט צבאי ראשי

עוד משהו: אחד משופטי הפלילים המאוימים והמאובטחים במערכת

פרופ' דפנה ברק־ארז (47)

תיכנס לתפקיד: לאחר פרישתם של ביניש וריבלין

רקורד משפטי: דקאנית הפקולטה למשפטים באוניברסיטת ת"א, יו"ר האגודה למשפט וחברה

עוד משהו: פרסמה ארבעה ספרים בנושא משפט מינהלי. היתה מועמדת לתפקיד היועצת המשפטית לממשלה