אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
"לא נופל מה־MoMA" צילום: אוראל כהן

"לא נופל מה־MoMA"

ארמנו טדסקי, מבעלי הגלריה הנושאת את שמו בנווה צדק, משווה את האגף החדש במוזיאון ת"א למוזיאון הניו־יורקי. לרגל פתיחת תערוכה של אנריקו דה פאריס מחר הוא מספר ל"כלכליסט" על הקשר בין אמנות לציונות

11.01.2012, 10:32 | רעות ברנע

לא פעם נעשית השוואה בין המנטליות הישראלית לזו האיטלקית – אומרים ששני העמים בעלי מזג חם, חברותיים ודברנים. אבל, מבחינת המסורת האמנותית, לא יכולות להיות שתי מדינות יותר שונות זו מזו. איטליה, ארץ מוצאה של אמנות הרנסנס, מושתתת על היסטוריה אמנותית ארוכת שנים. לעומתה, ההיסטוריה האמנותית של ישראל קצרה. בשנים שבהן שגשגה האמנות הקלאסית באירופה, רוב היהודים, שהיו פזורים ברחבי עולם, האמינו ב"לא תעשה לך פסל וכל תמונה", והיו מפותחים פחות מבחינה אמנותית.

"זה נכון", אומר ארמנו טדסקי, הבעלים והאוצר של הגלריה שנושאת את שמו בשכונת נווה צדק בתל אביב, שמחר תיפתח בה תערוכה של האמן האיטלקי אנריקו דה פאריס. "איטליה היא מדינה של אמנות מהבחינה ההיסטורית והקלאסית. אבל כשמתייחסים לסצנת האמנות היום, ישראל היא אחת המדינות המפותחות שאני מכיר. לא יצא לי לבקר במדינה כה קטנה שיש בה כל כך הרבה מוזיאונים וגלריות ומגוון רחב כל כך של אמנים צעירים. באחד העיתונים באיטליה התפרסם בשנה האחרונה מאמר שכותרתו היתה 'הגאונים חיים בתל אביב' - הוא עסק באנרגיה שקיימת בעיר בכל מה שנוגע לאמנות ולעיצוב, ולתרבות בכלל. אם תשאלו אותי, האגף החדש של מוזיאון תל אביב לא נופל מהמומה בניו יורק".

לא פלא שטדסקי היהודי נשמע כמו ציוני נלהב. את הקשר ההדוק עם ישראל הוא מקיים כבר שנים. הוא הגיע לכאן לראשונה בהיותו בן 14 והתנדב בקיבוץ. לאחר שהפך את האמנות למקצוע, כיהן כנשיא אגודת ידידי מוזיאון לאמנות תל אביב בשנים 2005–2009. את הגלריה הראשונה שלו פתח בטורינו שבאיטליה ב־2001, ובעקבותיה באו הגלריות במילאנו וברומא. במהלך השנים המשיך לבקר בישראל, ואף היה הראשון שאצר תערוכות של אמנים ישראלים באיטליה. "הבאתי לתערוכות באיטליה יצירות של קדישמן, של ציבי גבע, וגם של אמנים צעירים יותר", הוא מספר. "זה לא היה פשוט, אבל זו היתה התחלה. החלום שלי תמיד היה לגרום לאנשים בעולם בכלל ובאיטליה בפרט להכיר את ישראל" - וזהו גם החזון שלו היום. "כאשר עלה אצלי לראשונה הרעיון לפתוח גלריה מחוץ לאיטליה, באופן טבעי חשבתי קודם כל על ניו יורק. אבל באחת הפעמים שלי בארץ, במהלך ביקור בכותל המערבי, חשבתי - 'למה לא כאן?', והבנתי שזה מה שאני צריך לעשות".

מאז יוני האחרון מחזיק טדסקי, יחד עם שותפתו האדריכלית ג'ני חנונה, בגלריה שממוקמת בקצה הדרום־מזרחי של שכונת נווה צדק. "גם הגלריות שלי בטורינו ובמילאנו ממוקמות באזורים מיוחדים, בעלי היסטוריה, ולכן בחרנו את נווה צדק. מעבר לזה אני מאוד אוהב את הצליל של המילים: 'נווה צדק'", הוא מוסיף במבטא איטלקי כבד.

מתוך סדרת "חדשות טובות" של דה פאריס מתוך סדרת "חדשות טובות" של דה פאריס מתוך סדרת "חדשות טובות" של דה פאריס

 

דיאלוג משותף

הקשר של טדסקי עם האמנים שהוא מייצג חשוב מאוד עבורו. "האמנים שלי הם כמו הילדים שלי", הוא אומר, "וכשאני בוחר את האמנים שאיתם ארצה לעבוד אני מסתכל כמובן על איכות העבודות, אבל חשובה לי יותר האיכות של האנשים. יכול להיות שאני אגיע לאמן הכי חשוב בעולם, אבל אם לא ייווצר בינינו קשר אישי – זה לא ילך. העסק אמנם חשוב לי מאוד, אבל לרוב אעדיף לעזור לאמן שאני מאמין בו ולהרוויח פחות מאשר לקדם את העסק".

על התערוכה החדשה אומר טדסקי: "אנריקו דה פאריס היה האמן הראשון שעבדתי איתו. הוא מאוד אקטואלי, וכל אחת מעבודותיו מייצגת רגע בחיים שלנו. היצירות אמנם משתנות מתערוכה לתערוכה והוא הולך ומשתכלל, אבל הבסיס תמיד זהה". יצירותיו של דה פאריס נעות על הקו שבין מציאות לפנטזיה, מתאפיינות בצבעוניות חזקה ומהפנטת ומשלבות בתוכן דימויים אנושיים וחייתיים שכמו מונחתים אל תוך עולם כאוטי ומטורף. תערוכת היחיד שלו תוצג בגלריה ממחר, והיא דוגמה מצוינת למשנתו האמנותית של טדסקי.

"אמנות היא דרך מצוינת לדיאלוג בין עמים ותרבויות", הוא אומר על הגלריה שלו, שבה מיוצגים אמנים איטלקים, ישראלים, אמריקאים וקוריאנים. "התערוכה הבאה בגלריה תהיה משותפת לצייר איטלקי ולצלם ישראלי, ובהמשך אנחנו מתכננים גם לערב אמנים פלסטינים".

"ישראל היא אחת המדינות המפותחות שאני מכיר. לא יצא לי לבקר במדינה כה קטנה שיש בה כל כך הרבה מוזיאונים וגלריות", צילום: אוראל כהן "ישראל היא אחת המדינות המפותחות שאני מכיר. לא יצא לי לבקר במדינה כה קטנה שיש בה כל כך הרבה מוזיאונים וגלריות" | צילום: אוראל כהן "ישראל היא אחת המדינות המפותחות שאני מכיר. לא יצא לי לבקר במדינה כה קטנה שיש בה כל כך הרבה מוזיאונים וגלריות", צילום: אוראל כהן

טדסקי מוסיף ומספר: "כשפתחתי את הגלריה ארגנתי קבוצה של 30 אספני אמנות איטלקים והבאתי אותם לארץ. הם היו המומים מסצנת האמנות בישראל". טדסקי מתחבר בייחוד לדרך שבה אמנים ישראלים עובדים עם חומרי הגלם: "שמתי לב שהרבה אמנים ישראלים עושים שימוש בחומרים שהם פחות יקרים - חומרי גלם זולים יותר, וגם חומרים מחיי היומיום". כדוגמה הוא נותן את הילה קרבלניקוב, אמנית צעירה שהציגה תערוכת יחיד בגלריה שלו ברומא בשנה שעברה, ומשתמשת בין השאר בסקוצ'ים, במדבקות ובאיזולירבנד כחומרי גלם ביצירותיה.

גם עבור הקהל הישראלי חש טדסקי חיבה, אף על פי שמדבריו אפשר להבין שהישראלים, אולי לא במפתיע, אינם הקליינטים העיקריים של הגלריה. "יש הרבה תיירים ואספנים מחו"ל שמגיעים לגלריה, באופן טבעי רובם מאיטליה. מאז הפתיחה ביוני מכרנו לאיטלקים ולאמריקאים. רק בזמן האחרון התחלנו ליצור קשרים עם אספנים ישראלים. אני יכול לומר שהגלריה מייצרת עניין גדול, לא רק עבור הקונים. החלום שלי היום הוא לאצור תערוכה של אמנים ישראלים באחד המוזיאונים הגדולים באיטליה, ולהפך - לאצור תערוכה של אמנים איטלקים באחד המוזיאונים הגדולים בישראל".

פרטים: 12 בינואר־8 במרץ, שני־חמישי 19:00–11:00, שישי 11:00–14:00, לילינבלום 3, נווה צדק תל אביב.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות