מחזקים את המשקיע הקטן: "בעל שליטה לא יוכל לטרפד הצבעה של בעל מניות מיעוט"

שופטת בית המשפט הכלכלי רות רונן פרסמה אתמול פסק דין בתביעה של בעלת מניות מיעוט נגד חברת תדביק, שעתיד להגדיר את היחסים שבין בעלי השליטה בחברות ציבוריות לבין בעלי מניות המיעוט שבהן.

רונן קובעת כי בעל שליטה לא יוכל למנוע השתתפות של בעל מניות מיעוט בהצבעה על אישור עסקת בעלי עניין בטענה כי לבעל מניות המיעוט יש "עניין אישי שלילי" באישור העסקה. כלומר, דירקטוריון חברה שנשלט כמובן ברובו על ידי בעל שליטה לא יוכל לטרפד את השתתפותו של בעל מניות מיעוט בהצבעה על עסקה דוגמת אישור שכר של בעל השליטה, בטענה כי לבעל מניות המיעוט אינטרס זר שמונע את הצבעתו האובייקטיבית.

לפי פסיקתה של רונן, אם בעל השליטה סבור כי אינטרס זר עומד מאחורי החלטת ההצבעה הצפויה של בעל מניות המיעוט, עליו לפנות לבית המשפט כדי שזה יפסוק אם אמנם כך הדבר. רונן מאמצת למעשה בפסק דינה זה פסיקה שניתנה בשנה שעברה באותו עניין על ידי שופט בית המשפט המחוזי, נועם סולברג בעניין חברת ב. יאיר שבו קבע סולברג כי נטל ההוכחה כי התנגדותו של בעל מניות מיעוט לאישור עסקת בעלי עניין נובעת מעניין אישי זר, העומד בסתירה לטובת החברה, מוטל על בעל השליטה. פסק דין זה של בית משפט כלכלי - שמתמחה בטיפול בסוגיות כלכליות - הופך את ההלכה שנקבעה לחזקה יותר מזו שנקבעה בפסק דין של בית משפט מחוזי ובשל כך חשיבותה.

אילן דרורי, בעל השליטה (50.5%) בחברת תדביק, המכהן גם כמנכ"ל החברה, נדרש להביא את תנאי שכרו (עלות שכר שנתית של 1.6 מיליון שקל) לאישור מחודש של בעלי המניות, וזאת על רקע תיקון 16 לחוק החברות שחייב את בעלי השליטה להביא את שכרם לאישור האסיפה הכללית. מכיוון שמדובר בעסקת בעלי עניין, נדרש רוב של בעלי מניות המיעוט בחברה כדי לאשר את ההסכם. כך יצא שהכוח לאישור הסכם שכרו של דרורי הובא לפתחם של חברת איי.אי.אל ישראל המחזיקה ב־40.54% מתדביק ושל בעלי המניות מקרב הציבור שמחזיקים ב־9% נוספים מהחברה, כאשר איי.אי.אל תכננה להצביע נגד אישור שכרו של דרורי.

אלא שטרם קיומה של ההצבעה החליט דירקטוריון תדביק כי איי.אי.אל היא בעלת עניין אישי וכי התנגדותה להסכם השכר אינה מטעמים ענייניים ומשכך קולה לא יימנה בספירת הקולות הלא נגועים. הטענה המרכזית של דירקטוריון החברה היתה שאיי.אי.אל ניהלה ב־2010 מגעים עם דרורי על רכישת חלקו בחברה כשלטענת דרורי רק כאשר מגעים אלו נכשלו, החליטה איי.אי.אל באמצעות נציגיה בדירקטוריון לנקוט שורה ארוכה של צעדים שנועדו לפגוע בחברה ובדרורי, ושתכליתם האמיתית היא ניסיון להפעיל לחץ על דרורי תוך פגיעה בחברה.

איי.אי.אל פנתה באמצעות עורכי דינה עו"ד חגי אולמן, יהודה גלט ונועה סולומון ממשרד עוה"ד יהודה רווה ושות', לבית המשפט כדי שזה יתנה את קיומה של האסיפה הכללית בהשתתפותה, וטענה כי היא מתנגדת לאישור שכרו של דרורי לא בשל סכסוך שקיים בין בעלי המניות אלא המדובר בהחלטה עניינית לגמרי. לטענת איי.אי.אל, התפקוד של דרורי כמנכ"ל הוא כושל, ולכן השכר שהוא מבקש אינו לטובת החברה. עוד טענה איי.אי.אל כי השכר ששולם לדרורי עד כה ושאותו ביקש לאשר בשנית כלל גם תשלום עבור כהונתו כיו"ר החברה, תפקיד שבו חדל לכהן כבר ב־2004 אך צמצום זה בתפקידיו ואחריותו לא הביא להפחתת שכרו. לבסוף נטען כי שכרו של דרורי מופרז ולא הולם את תרומתו לרווחי החברה ומשכך לא מצאה נכון לאשרו.

חוות דעת סותרות

לבית המשפט הוגשו חוות דעת סותרות של שני מומחי משפט, פרופ' אוריאל פרוקצ'יה ועו"ד דוידה (דידי) לחמן מסר, שניהם מהמנסחים הבולטים של חוק החברות החדש. פרוקצ'יה ייצג את חברת תדביק וטען כי "לאור תיאור מסכת העובדות, הרושם שמתקבל מהתמונה הוא רושם רע שלפיו המבקשת מבקשת להשיג מטרה זרה, מטרה שאין בינה לבין תנאי השכר של דרורי ולא כלום ומשכך היא בעלת עניין אישי שלילי ביחס לאישור הסכם ההעסקה". פרוקצ'יה אף מרחיק לכת וקובע כי הנטל להכריע אם בעל מניות מסוים הוא בעל עניין או לא מוטל על בעל מניות המיעוט, שהחברה קבעה כי הוא בעל עניין והחליטה לא לספור את קולו ולא להפך.

לטענתו, החוק שדן בעסקאות בעלי עניין ודורש את רוב בעלי מניות המיעוט לאישור העסקה, לא נועד להכביד על בעל השליטה אלא לסייע לחברה לקבל החלטות נכונות. לטענתו של פרוקצ'יה, קבלת עמדה שלפיה בעל שליטה שחושב שבעל מניות הוא סחטן צריך לפנות בעצמו לביהמ"ש תביא לשיתוק החברה, כשלדוגמה, במקרה הנוכחי, עיכוב אישור העסקה יאלץ את מנכ"ל החברה לעבוד ללא תמורה.

לעומתו, עו"ד לחמן מסר שייצגה את איי.אי.אל סברה שתדביק או בעל השליטה בה הם אלו שצריכים לפנות לבית המשפט ועליהם מוטל הנטל להוכיח את עמדתם ביחס לסיווג בעל מניות המיעוט כבעל עניין. לחמן מסר הסבירה כי "המחוקק ראה בעסקאות בעלי עניין עסקאות שלגביהן קיים חשש כי מפאת כוחו של בעל השליטה, הן מיטיבות עמו על חשבון טובת החברה. לכן לא סביר לאפשר לו רק על ידי סיווג בעל מניות מתנגד כבעל עניין להביא לכך שקולו של המתנגד לא יספר".

כאמור, השופטת רונן תמכה בגישתה של לחמן מסר. אלא שקודם לכן חולקת השופטת רונן על עמדת רשות ני"ע בנושא, כפי שהוצגה בפסק הדין של ב. יאיר. הרשות סברה כי לעולם לא ניתן לקבוע ביחס לבעל מניות שמתנגד לעסקה כי הוא בעל עניין אישי שלילי כיוון שכל תכליתו של סעיף החוק העוסק בעסקאות בעלי עניין היא לרסן את כוחם של בעלי השליטה ולא לאפשר להם לנצל לרעה את כוחם כדי לבזוז את החברה. הרשות סברה כי החשש היחיד ממסקנתה זו היא שבמקרים מסוימים לא יאושרו עסקאות בעלי עניין שהן יעילות. "עמדת הרשות אינה מקובלת עליי. ייתכנו נסיבות בהן קולו של בעל מניות מיעוט המתנגד בעסקה לא יימנה במספר הקולות באסיפה", פסקה השופטת רונן, אך הדגישה כי טענות של בעל שליטה כנגד עניין אישי של בעל מניות מיעוט ראוי שייבדקו בקפידה וכי הנטל להוכיח אותן יוטל על בעל השליטה.

הפיתוי של בעל השליטה

רונן מסבירה כי הבעייתיות בעסקה שבה לבעל שליטה יש עניין אישי נובעת מחשש מובנה שבעל העניין המצוי משני עברי המשא ומתן יעדיף את טובתו שלו על פני טובת החברה. כך, למשל, כאשר נדון גובה השכר של בעל השליטה הוא עלול להתפתות להעדיף כי ייקבע לו שכר גבוה. אמנם, כבעל שליטה, כך לפי רונן, הוא נושא בעקיפין בחלק משכר זה, אולם מנגד השכר במלואו מגיע לידיו, ולכן הרווח האישי שלו מהעלאת שכר גבוה מהמחיר שבו הוא נושא כבעל מניות. עם זאת, לדעתה של רונן, אם ברור כי המיעוט איננו גורם אובייקטיבי השוקל רק את טובת החברה וכי יש עניין המשפיע באופן מהותי על שיקול דעתו, אין עוד טעם להעניק לו את כוח ההכרעה. אם בעל מניות המיעוט שוקל שיקולים זרים, אין לו עוד עדיפות על בעל מניות הרוב.

רונן מציינת מספר מקרים שבהם בעל מניות מיעוט יכול לשקול שיקולים שאינם עניינים. כך למשל, כאשר בעל מניות המיעוט הוא גם בעל אינטרס בחברה שמתחרה בחברה שבה אמורה להתקבל ההחלטה, והוא מבקש להכשיל עסקה הטובה לחברה.

בעל מניות סחטן

מקרה אחר הוא של בעל מניות סחטן, שפונה אל בעל השליטה ומבקש תמורה כנגד הסכמתו לעסקה. אולם בכל מקרה, אפילו אם כאלה הם פני הדברים, הוכחת מניע זר שכזה מוטלת לפתחו של בעל השליטה. זאת מכיוון שלטענתה של רונן, "לא ניתן לסמוך על בעל השליטה באותן עסקאות שיש לו בהן עניין אישי. אם יתאפשר לבעל השליטה לקבוע מי בעלי המניות שיצביעו על העסקה שאותה הוא מבקש לאשר, הדבר ייתן לו כוח לשלול ממי שמבקש להתנגד לה את הכוח להצביע". לדברי רונן, גם אם אישור העסקה יושהה לאור התנגדות של בעל מניות מיעוט, הנזק שייגרם מכך הוא קטן כיוון שבעל השליטה יוכל לפנות לבית המשפט.

בתוך כך, מצאה רונן לנכון לבחון אם במקרה הספציפי לדעתה אמנם מדובר בבעל מניות מיעוט בעל אינטרסים זרים - כלומר האם לבעל השליטה דרורי יש סיכוי לזכות בפנייה שייזום לביהמ"ש - ומצאה כי הטיעון של חברת איי.אי.אל להתנגדות לשכר של דרורי היה סביר - "קיימת קורלציה בין איכות תפקודו של המנכ"ל לבין השכר שאותו הוא זכאי לקבל. לגישתה של איי.אי.אל המנכ"ל אינו מתפקד כשורה, ולכן לגישתה השכר שהיה עשוי להיחשב כסביר לו היה מכהן במשרה מנכ"ל אחר - איננו סביר כשדרורי הוא המנכ"ל". לטענת רונן, גם עצם הרצון של איי.אי.אל לרכוש את חלקו של דרורי בחברה עולה בקנה אחד עם עמדתה שלפיה דרורי אינו מנהל את החברה כשורה, כשאיי.אי.אל סבורה כי אם תקבל את החברה לידיה, היא תנהל אותה באמצעות מנכ"ל מטעמה ותוכל להגיע להישגים טובים יותר.