פחות רווחים, יותר שקט נפשי

כשאנחנו מסתכלים סביב ורואים מה קורה בזמן האחרון לכספי החיסכון הפנסיוני ארוך הטווח שלנו, המושקעים בשוק ההון, קשה שלא להיקלע לוויכוח השורשי על תפקידיו האמיתיים של חיסכון זה.

כספים בהיקפים משמעותיים המופקדים בידיהם של משקיעים מוסדיים, מנותבים לא פעם להשקעות שמידת יציבותן מוטלת בספק, בעוד שהשאיפות העסקיות הנובעות מהן לחברות המושקעות מרקיעות שחקים - לא תמיד בצדק.

השאלה האם לוודאות ולמידת הביטחון באשר לערכו של נכס המוחזק על ידי אדם או בעבורו ערך קנייני עצמאי משלהן, ויותר מזה — האם ערך קנייני זה ראוי להגנה מפני פגיעה בו - טרם זכתה להכרעה בפסיקה הישראלית, וכדאי להרהר בה כשאנחנו מדברים על זכויות חברתיות ועל המטרות האמיתיות שאנחנו נוטים לייחס לחיסכון פנסיוני ארוך טווח. במילים אחרות, כאשר אנחנו מדברים על כספי הפנסיה שלנו, כדאי לשאול האם הוודאות לקיומה של תשואה כלשהי, אפילו אם נמוכה יותר, עדיפה על רווח אלטרנטיבי גבוה אך כזה שמושג על ידי נטילת סיכון גבוה יותר.

הרוב שונאי סיכון

בעבר סברה גם המדינה עצמה שנכס שערכו ודאי אך הוא מניב תשואות נמוכות בממוצע עדיף על נכס שהסיכוי לתנודות בערכו גדול יותר, ועמו גדל גם הסיכון להפסדי ערך גבוהים יותר, לצד הסיכוי לרווחים משמעותיים יותר. כך נולדו, למעשה, איגרות החוב המיועדות שהבטיחו את תשואתם של מרבית נכסי קופות הפנסיה, עד שבאה הרפורמה והפחיתה משמעותית את היקפן בתוך תיק הנכסים הפנסיוני עד לשיעור של 30% היום בקרנות החדשות.

המחשבה מאחורי הרפורמה היתה שצריך להזרים ו"לשפוך" לשוק ההון היקפים גדולים יותר של משאבים לצורך עידוד צמיחתו. יכול להיות שבדיעבד יסתבר הרצון הטוב הזה כמי ששפך את המים עם התינוק (או הפנסיונר, במקרה הזה).

בסופו של דבר, כך סבורים מרבית החוקרים בדיסציפלינות השונות, רוב הציבור מאופיין ב"שנאת סיכון". מחקרים אמפיריים מראים כי ככל שקבוצת המדגם רחבה יותר ו"מתוחכמת" פחות, היא מעדיפה ודאות ממשית לקיומו של ערך כלשהו על פני פנטזיות עתירות סיכון. זאת, כמובן, בהתחשב בסייג הנוגע לקבוצות מוחלשות שונות, המתפתות לרדיפת חלומות ונוטות להתעלם מסיכונים ולהעדיף אופטימיות לא ריאלית, כפי שמשתקף בתופעות כמו השתתפות בהימורים ורדיפה אחרי השקעות המגלמות הבטחות מגלומניות (ראו, למשל, את שותפויות הגז והנפט).

מתשואות לתשואות

הנתונים האלו בהחלט מצדיקים אכיפת מדיניות משפטית שתקנה לוודאות מעמד בפני עצמה. ראוי שהעיקרון הזה יבוא לידי ביטוי בכפיית בלמי סיכון על יכולתם של אותם גופים מוסדיים להשית סיכונים בלתי רצויים על חסכונות הציבור, מצד אחד, ועל דמי הניהול הנגבים מהציבור אגב ניהול אותם כספים ונכסים, מצד שני.

מדיניות משפטית ראויה זו משתלבת בד בבד עם הצבת סטנדרטים מוקפדים יותר של נאמנות, אחריות וזהירות, אותם חבים משקיעים מוסדיים ומתווכי השקעות כלפי ציבור עמיתיהם ולקוחותיהם. כך יתחלפו התשואות הגבוהות (אך גם ההתרסקויות) בתשואות ומחיאות כפיים מצד העמיתים שירגישו סוף סוף שעתידם הכספי מובטח.

עו"ד אלעד מן הוא ממייסדי משרד מן־ברק עורכי דין העוסק במשפט מסחרי בינלאומי, ומשמש כיועץ המשפטי של תנועת הצלחה לקידום חברה כלכלית הוגנת, העוסקת בתחומי האכיפה האזרחית־כלכלית.