אמא תמיד אמרה: "כל מה שהילדים שלי עושים הוא מצוין, הם לא יכולים לטעות"

"אבי אורי נולד בגרמניה ועלה לישראל כילד. כששימש קצין בחיל הים הגיע לבית הבראה בעקבות מחלה, ואמי נחמה, מושבניקית ילידת הארץ מכפר הס, היתה האחות שטיפלה בו. כדי לחזר אחריה הוא נאלץ להגיע עם הווספה שלו מחיפה לכפר הס.

"בילדותי נדדנו בעולם: אבא שימש שגריר ישראל בג'מייקה, ממלא מקום שגריר באוסטריה ויועץ הסברה בשגרירות ישראל בגרמניה. במסגרת המוסד לעלייה ב' נסענו לשליחות מבצעית באיטליה. החוויות שלי מהתקופה ההיא קשורות דווקא לביקורים בספארי באפריקה, שהפכו את התקופה של השירות שם למדהימה. אבי ראה עצמו שייך לדור מקימי המדינה, ופעמים רבות אמר לי: 'פעם היו אוניות מעץ ואנשים מברזל'.

"אמי היתה מושבניקית ג'דה, שהוריה הגיעו לארץ מאודסה. לפני בית הספר היתה אוספת ביצים, חולבת פרות, ותמיד התגאתה: 'קטפתי עגבניות בקצב מהיר יותר מכל בחור בכפר'. התענוג הגדול שלי כילד היה לשבת עם סבי מצד אמי יענקלה, שרתם את הסוס כמו שמשון הגיבור ונתן לי להחזיק במושכות, בדרכנו לפתוח את הממטרות. עד היום אני זוכר את ריח הסלט שסבתא שפרה הכינה לו כשחזר מהעבודה. בכלל, אמי הדגישה כל הזמן את ערך העבודה, ועבודה עברית בפרט: 'אני עובדת מצאת החמה עד צאת הנשמה וזה סיפוק אדיר'. זה ערך שהיא מיישמת עד היום. השנה תחגוג 80, ובכל יום היא יוצאת לעבוד עם קשישים בשכונת מוסררה בירושלים.

1963. רון פרושאור, בן 5 (מימין), עם אמו נחמה ואחיו גל, בן 3, באיטליה | צילום: מיקי אלון

"אבי תמיד הקפיד על עמידה בזמנים. היתה לו שגרה קבועה: בין שתיים לארבע הוא הלך לישון ושמרנו על דממה בבית. ב־7:20 בבוקר היה יורד לאוטו, מניע ומחמם אותו, וב־7:30 בדיוק יצא מהבית. כשהייתי קצין בסיני וקיוויתי שיסיע אותי לתחנה המרכזית, צבא, לא צבא, לאבי זה לא שינה. כשיצאתי מהבית ב־7:35 הוא כבר היה בדרך לעבודה, והייתי צריך להגיע לבד בטרמפים מירושלים אל הבסיס ברפידים, עם הנשק, התיק והכל. לעומתו אמא היתה דמות חמה ומחבקת, ותמיד אמרה: 'כל מה שהילדים שלי עושים הוא מצוין, הם לא יכולים לטעות'.

"למרות הסדר והארגון של אבי, אני לא מסודר כמוהו, גולש לא פעם בלוח הזמנים של הפגישות, אף שבחרתי באותו מקצוע. כיום הוריי גאים מאוד בעבודתי ועוקבים אחריה. אבי גוזר לי כתבות בנושאים מדיניים שהוא חושב שלא הספקתי לקרוא. מבחינתם הם בנו פה חברה שהם מתגאים בה, ואני מגן עליה אל מול העולם. אמא מתלוננת שאני עובד קשה מדי, היא אומרת לי שאני נראה עייף. לי ברור שאת הערך של עבודה קשה ספגתי ממנה, אף על פי שהיום נראה שזה נגד האינטרס שלה".