יו"רה לכל הכיוונים

 יו"ר פסגות, אהוד שפירא, הסתכל ימינה וראה את אהרון פוגל, יו"ר מגדל שרוצה להתמנות ליו"ר פרטנר. הוא הסתכל שמאלה וראה רשימה ארוכה של דירקטורים שמכהנים גם בגוף מוסדי וגם בחברה ריאלית. ואז הוא הסתכל על עצמו ואמר: 'רגע, גם לי מגיע ללהטט בין התפקיד שלי כיו"ר פסגות, זה שיפתח לי דלתות ויעניק לי כוח, לבין התפקיד השני שידאג לחשבון הבנק שלי'.

תפקיד היו"ר של גוף מוסדי גדול הוא תפקיד במשרה מלאה, בטח כשמדובר בבית ההשקעות הגדול בישראל. זה לא עוד תפקיד שעושים על הדרך במקביל לתפקיד נוסף, זה לא עוד ג'וב של כבוד, וזה בטח לא משהו שאמור למנף פעילות פרטית כזו או אחרת. ניגודי הענינים במקרה של שפירא, כמו במקרה של פוגל, מייצרים שדה מוקשים שאי אפשר שלא להתפוצץ בו.

האם הדלת של פסגות תהיה פתוחה בפני המשקיעים שיסרבו להשקיע בקרן הפרטית של שפירא? האם פסגות תמצא לפתע הזדמנויות השקעה אטרקטיביות בחברות ואצל המשקיעים שיבחרו להשקיע אצל שפירא? ניגודי הענינים הללו לא ייעלמו, גם במקרה שבו שפירא לא מנהל את הקרן אלא "רק" מכהן כחבר בוועדת ההשקעות שלה.