ראיון "כלכליסט": 10 מיליארד שקל מחכים ליזמי הגז

"חברת הולכת הגז הלאומית - נתג"ז - בוחנת חוזה ענק של רכישת גז מהיזמים ובתוכם מיצחק תשובה בהיקף של 500 מיליון מ"ק לשנה, לתקופה של 15 עד 20 שנה", כך אומר ל"כלכליסט" מנכ"ל נתג"ז שמואל תורג'מן. בהתייחס לרמת המחירים הנוכחית מדובר בחוזה שעשוי להגיע לרף של כ־10 מיליארד שקל.

לפני כחצי שנה ספגה ישראל שלושה פיגועים רצופים במערכת הולכת הגז ממצרים בתוך חודש אחד, ולמרות שאתמול נרשמו סימנים ראשונים לחזרתו, פרנסי המדינה כבר נואשו מהסיכוי שהגז המצרי יחזור לזרום לתחנות הכוח של חברת החשמל בצורה סדירה, ונתקעו עם ספק גז בודד בדמות שותפות תמר. מציאות זו ערערה את יחסי הכוחות במשק, כך שכלל הלקוחות נאלצו לרכוש את הגז שלהם ממקור אחד. הרגולטורים נקטו כמה צעדים מקבילים כדי להתמודד עם הבעיה - הקמת ועדה לבחינת פיקוח מחירי הגז, וקבלת אישור מקדמי מהממונה על הגבלים עסקיים לעסקאות גדולות. הצעד השלישי, שנחשף ביולי האחרון ב"כלכליסט", הוא בחינת אפשרות לרכישה מרוכזת של גז על ידי המדינה עבור כלל השחקנים במשק. ההיגיון פשוט: בעוד שחברת החשמל או החברה לישראל יכולות להתמקח על מחיר הגז, עסקים קטנים ובינוניים יפסידו מראש בניסיון להקטין את עלויות הדלקים שלהם. מטרת המהלך היא לעזור למפעלים קטנים ולתחנות כוח מקומיות להחליף את השימוש במזוט או בסולר לשימוש בגז טבעי, ולייתר את הליך המשא ומתן שהן נאלצות היום לעבור מול שותפויות הגז הקיימות במטרה להשיג מחיר נמוך ככל האפשר.

"יש מקום למשווק גז מרכזי שמטרת הרווח שלו מפוקחת על ידי המדינה וזה ייטיב עם הצרכנים", אומר תורג'מן. גם אחסון הגז אמור להיות בחסות המדינה. "אנחנו בוחנים שלושה אתרים יבשתיים (זהר, חלץ, קנאים) ואחד ימי (ים תטיס). אחסון נוסף בהיקף של 0.2 מיליארד מ"ק ישולב במתקן יצוא באילת, אם יקום. מטפלים בזה משפטית, כך שנתג"ז תהיה קניין".

הנחת צינור גז במרכז

השנה הכי קשה למשק האנרגיה

לפי נתוני נתג"ז, בשבע השנים האחרונות המשק חסך יותר מ־10 מיליארד שקל - העלות האלטרנטיבית של שימוש בסולר או במזוט על פני גז טבעי. התוכניות העתידיות גדולות, ומדברות על הבאת בשורת הגז הטבעי לכל אזרח לישראל - לא רק באמצעות תעריף החשמל המוזל, אלא גם באמצעות הורדת מחירי המוצרים והשירותים, ושימוש בגז זול במקום בנזין יקר עבור חלק מכלי הרכב; בשורות שבימים של מחאה חברתית נראות חשובות מתמיד.

על המטרות האלה אמונה חברת נתג"ז שמקימה ומפקחת על מערכת הולכת הגז הארצית, זו שברבות הימים תאפשר למפעלי תעשייה להמיר את השימוש במזוט לגז טבעי, ולמשאיות כבדות לוותר על השימוש בסולר. פרט לתועלת הסביבתית שבצעדים אלו (גז טבעי נקי לשריפה מסולר או ממזוט), פרנסי המדינה אפילו מתכננים חימום בתים באמצעות גז טבעי, כמו באירופה. הבעיה הגדולה היא שנכון להיום ישראל משתבצת לקלישאה ש"אלוהים נתן אגוזים לאנשים בלי שיניים": גז מצאו, והרבה, אבל המשרדים האמונים על פיתוח מערכת ההולכה (אנרגיה, אוצר ופנים) החלו רק לאחרונה לקדם ביתר שאת את הקמת מערכת ההולכה הפנים־ארצית, מלאכה שיידרשו שנים לבצעה.

אם לא די בכך, חסרונו של הגז המצרי יצר בטווח הקצר (שלוש השנים קרובות) "בור" בקופת חברת החשמל בהיקף של 6.5 מיליארד שקל - הסכום העודף שיצרנית החשמל הכמעט בלעדית במשק (95%) צריכה לגרד יש מאין כדי לרכוש סולר במקום הגז המצרי. השורה התחתונה עגומה: חיסכון של 10 מיליארד שקל שהושג בשבע שנים עלול להימחק ברובו כבר בשנה הקרובה. "התגלו מרבצים רבים, אבל אנחנו בתקופה שבה יש פחות גז זמין במערכת. התקופה הזאת תימשך כשנה וחצי עד שהגז מתמר יגיע (אמצע 2013). החברה פועלת כדי לתת מענה למחסור הזה ואנחנו שוקדים על הקמת מצוף גז ימי. קיבלנו הוראה להקים אותו תוך שבעה חודשים יחד עם חברת מיקרופרי האיטלקית. בתחילת יולי יחלו העבודות על המצוף", אומר תורג'מן, ומבטיח שהפרויקט יעניק רשת ביטחון למשק האנרגיה. "מבדיקות שאנחנו עורכים, קיבולת הטרמינל תנוע בין 2.5 ל־3.5 מיליארד מ"ק גז טבעי - זה יותר ממחצית הצריכה היום".

ועד אז המשק יוכל להישען על מאגר בודד?

"בניהול נכון של מה שנשאר שם, אפשר לספק גז עד הקמת המצוף יחד עם משטר תפעולי קפדני יותר ללקוחות. ים תטיס אמור להיגמר עד סוף 2012. בזמנו דיברו על הקמת יותר ממצוף אחד, וקיימות כל ההכנות לחבר מצוף שני באזור חדרה שגם הוא ירוחק 10 ק"מ מהחוף", חושף תורג'מן.

על השאלה האם מסקנות ועדת ששינסקי עיכבו את פיתוח המאגרים הוא מעדיף שלא להשיב.

שמואל תורג'מן | צילום: עמית שעל

מאגר גז בודד? זה לא אחראי

לפי נתוני נתג"ז, בשנים הקרובות יגדל השימוש בגז טבעי לאור כניסת יצרני החשמל הפרטיים. אלו אמורים להתחרות בחברת החשמל ולספק עד אמצע העשור כ־20% מהביקוש הארצי. את כל האנרגיה הזאת אמור לספק מאגר גז בודד - תמר בבעלות דלק אנרגיה של יצחק תשובה, ישראמקו של קובי מימון, דור גז של דודי ויסמן ונובל אנרג'י האמריקאית. "משק הגז הולך להיות גדול וייצור החשמל יגיע ל־%70–80% גז טבעי (לעומת 40% כיום - ל"ג). להישען על מאגר גז בודד (תמר) זה לא אחראי. חייבים ליצור מצב ששדות חדשים יתווספו למערכת, ומצב שלספקי שדות יהיה עניין כלכלי עם תמריץ לפתח את השדות. מצד שני, גם הביקושים בארץ חייבים שהחוזים ישאירו פתח להתקשר עם ספק חדש", אומר תורג'מן. לדבריו, השחקן המרכזי במשק יישאר חברת החשמל, אבל "גם אצלם צריכה להיות מחשבה שאם עושים חוזה ארוך טווח צריך להשאיר מקום לכניסת ספקים נוספים. לא לקנות כמות בבת אחת. חברת החשמל פועלת בכיוון הזה", הוא רומז.

לפני כשנתיים התעכבה נתג"ז בפרסום דו"חותיה הכספיים: בעוד שרשות החברות הממשלתיות שאפה להצמיד את הדיווח לשיטת ה־IFRS, רשות ני"ע טענה שיש להחיל על החברה כללי דיווח שמיועדים למונופולים בבעלות ממשלתית (RE6). העניין נפתר בשל החיוב לגייס כספים משוק ההון לפיתוח מערכת ההולכה, וכיום החברה מפרסמת את דו"חותיה באופן סדיר: באתר רשות החברות מופיע דו"ח החברה ל־2010, ורק אתמול אישרה מעלות דירוג AA בדרך לגיוס נוסף בהיקף של עד חצי מיליארד שקל.

מבחינת תוכניות הפיתוח של החברה, תורג'מן מספר שהיא כוללת השקעות עתק של 3 מיליארד שקל בארבע השנים הבאות. "אנחנו רוצים להקים מערכת ל־20 השנים הבאות. לאחרונה גייסנו חצי מיליארד שקל בתנאי שוק לא קלים. בעתיד החברה תצטרך לגייס סכומים נוספים, כאשר הכיוון הוא לגייס באג"ח כפי שעשינו עד היום ואולי אפילו איגרות חוב סחירות".

תוכניות הפיתוח כוללות גם חיבור לערים חדשות?

"נכון להיום המערכת יכולה להעביר 10 עד 12 מיליארד מ"ק בשנה. אם נצליח להקים גם נקודת קליטה צפונית אז יזרמו גם 18 מיליארד מ"ק. בראייה עתידית אנחנו מתכננים לסגור מעגלים במערכת - הקמת הקו במזרח המדינה שיהווה עורק ראשי, יזרים כמויות גז לשני הצדדים ויהווה אלטרנטיבה לקו הימי. הוא יעבור במקביל לכביש 6. הפרויקט עבר ממשרד האנרגיה אלינו ואנחנו משלימים סטטוטוריה ל־90 ק"מ. ההקמה תחל בתחילת 2013 והכוונה לסיים ברבעון שלישי של 2014. החברה אף תכפיל מקטעים מאשדוד לנשר ומאשקלון לקריית גת". אחת הבשורות החשובות היא חיבורה של ירושלים למאגרי הגז הטבעי. "חשוב שגם לעיר הבירה יגיע הגז. יש שם שימושים מיוחדים כמו תעשייה וחימום בתים והגז ישפר את איכות החיים. הקו באורך 40 ק"מ בתכנון מתקדם, כאשר הבנייה אמורה להתחיל ברבעון השלישי של 2012 ותסתיים בתחילת 2014. הוצאנו מכרזים לצנרת ותוך חודש ייצא מכרז בינלאומי למקטעים נוספים".

לאחרונה הגשתם חוות דעת למשרד האנרגיה להקים מתקן ייצור באילת. זה ריאלי?

"זה רעיון שיעזור לפתח שדות חדשים במערכת. הרעיון הוא שחברה ממשלתית או ציבורית תחזיק במתקן כזה זה פתרון אפשרי. אנחנו מציעים שותפות עם קצא"א (קו צינור אילת אשקלון - ל"ג) עם מתקן שיהווה אבן מרכזית בפיתוח מערכת הגז. עלות הבנייה היא כ־5.6 מיליארד דולר לאורך שש שנות בנייה, אבל זה יבטיח למדינה שליטה על כמויות הגז וזמינות עבור ספקים אחרים. החלופות האחרות הן להקים מתקן יצוא בלב ים או באשקלון", הוא מספר.

עבור תורג'מן, הבאת בשורת הגז לאזרחי ישראל היא סגירת מעגל שכולו ציונות. עד גיל 16 הוא בכלל גר וגדל בצרפת, וב־1985 עלה ארצה במסגרת עליית הנוער. "אבי עליו השלום יצחק שימש כפרופסור לפיזיקה בצרפת, וחינך אותנו לציונות ועלייה".

עם זאת, עם כל הרצון הטוב, תורג'מן מעיד שהוא מתקשה לפעמים לעבוד מול הרגולטור - רשות הגז שבמשרד האנרגיה. "מערכת היחסים מורכבת. בתחום הפיננסי שיתוף הפעולה טוב, אבל בתחום הבקרה הטכנית והבטיחות לדעתי הפיקוח מסורבל ולא אפקטיבי, ויש מקום לשיפור ולבחינת התהליכים מחדש כדי לצמצם לו"ז בפרויקטים ולהיטיב עם הלקוחות".

במה הם מפריעים?

תורג'מן מספר שאישור חיבורי גז לגופים שונים, כמו גם תחנות כוח, מתעכב בירוקרטית בשל בדיקות יתר של פרויקטים שבהם אין לרשות הגז שום מומחיות אישית לבחינתם. "שר האנרגיה והמים עוזי לנדאו כבר הקים צוות שינסה לשנות את חוק משק הגז. הכוונה היא שנתג"ז תאשר אחרי בדיקה אחת של גורם בינלאומי, מה שייתר בדיקה כפולה, יחסוך כסף ויזרז ביצוע פרויקטים".