הון אנושי: אכלו לי שתו לי

יום חמישי בצהריים, איגוד החברות הציבוריות מכנס את האסיפה הכללית השנתית שלו וחוגג יום הולדת 20, בכירי המשק מתיישבים סביב שולחנות מהודרים במלון שרתון, מלצרים סובבים ביניהם עם מנות מצוינות. אבל איכשהו כולם נשמעים כמו מקהלת הקוזאק הנגזל.

מנכ"ל האיגוד גד סואן, למשל, סיפר בנאומו איך בתחילת הדרך התקשו הרגולטורים לקבל את עצם קיומו של האיגוד. לרגע היה נדמה שמדובר במנהיג פועלים עשוקים ולא במנכ"ל שמייצג את החברות החזקות במשק ושמארח ממש עכשיו את הרגולטורים האלה, מיו"ר רשות ניירות ערך פרופ' שמואל האוזר, דרך יו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני ועד שר האוצר יובל שטייניץ. אחריו עלה שטייניץ עצמו, שנשא נאום ארוך ומייגע, מלא פאתוס ונוטף היבריס, שעסק בהיותו פילוסוף, בהישגיו בוועדת טרכטנברג ובעוד כמה דברים שראש הממשלה נותן לו לפעמים לעשות. "ככה זה, ככל שאדם מסורס יותר כך גדל הצורך שלו להאדיר את עצמו", לחש לי אחד מראשי החברות הציבוריות.

שטייניץ המשיך. "מאז המחאה החברתית יש אווירה של פופוליזם, על גבול ההסתה, נגד המגזר העסקי", אמר השר שיושב בממשלה ששוב ושוב ממסמסת את החלטות הוועדה שהיא עצמה מינתה. "יש גל עכור של התלהמות והסתה נגד משקיעים, יזמים ומנכ"לים", הוסיף, והבטיח שיעשה כל שביכולתו כדי לעזור להם לשרוד.

מימין: דוד חודק, איל גבאי, אירית איזיקסון, שמואל האוזר | צילום: אוראל כהן

ואז הוא פנה אל עקיבא מוזס, מנכ"ל כיל הפורש והאיש שכולם רצו לדבר איתו ועליו באותו יום. "אחד המנכ"לים הטובים במשק", אמר שטייניץ, והעביר את שרביט הנאומים למוזס, שהמשיך את מסכת הקיטורים. "הרגולציה הולכת ומכבידה על העסקים", אמר מוזס, "היא מקשה על החברות יותר ויותר. יש אווירה ציבורית אנטי־עסקית, ויש גל של תביעות ייצוגיות שרק עיוור לא רואה שהן מסכנות את המשך הצמיחה במשק הישראלי ופוגעות בכלכלה הישראלית". תמונת המצב שהציג מוזס לא כללה, כמובן, את מעמדות העובדים שיצר בכיל, וגם לא את שכר העתק שלו, לא את רווחי הענק של כיל ולא את אחריותה לזיהום הסביבה.

אז נשארתי עם כמה שאלות למוזס, וניסיתי לדבר איתו על העבודה ועל הפרישה. אבל הוא הסתובב באולם עם דוברת צמודה שאסרה עליו לדבר עם עיתונאים. זה תמיד משעשע, דוברים ששותקים ומשתיקים. והרי כבר פגשתי את מוזס בעבר, באירועים אחרים, כבר דיברתי איתו, כבר ראיתי שהוא נעים הליכות, מנומס, איש שיחה מוצלח. אבל הפעם הצלחתי להשחיל רק שאלה אחת. "אתה מצטרף למפלגה החדשה של יאיר לפיד?", תהיתי, ומוזס השיב: "מה זאת השאלה הזאת? איזה רעיון מופרך, אני לא מצטרף לאף מפלגה".

מימין: שלמה נס | צילום: אוראל כהן

אחר כך פגשתי את המפרק הלאומי עו"ד שלמה נס. הוא לא הלך על קיטורים, אבל בהחלט הלך על האדרה עצמית: "אני לא אוהב את המילה 'פירוק'. מבחינתי אני מציל, ולכן אני המציל הלאומי של חברות ממשלתיות". אמרתי לו שהשם לא משנה את הסכומים שהוא מרוויח מהפירוקים האלה. "כל סכום שהרווחתי הרווחתי ביושר ובכבוד", אמר ועבר להתלונן על קולגה שלי ב"כלכליסט", ענת רואה, כפי שהוא עושה לא מעט לאחרונה, מאז החלה לשאול שאלות בנוגע לשכר העתק שלו.

מיואש, ניסיתי למצוא תקווה לשינוי אצל מי שהיה עד לאחרונה מנכ"ל משרד ראש הממשלה אייל גבאי. שאלתי אם הוא עדיין בעניין של מלחמה בריכוזיות. גבאי אמר שעכשיו הוא פחות מעורב בוועדת הריכוזיות, אבל הזכיר ש"מסקנות הביניים שאליהן הגיעה הוועדה הן רדיקליות. מדובר במודלים כלכליים שלא נוסו באף מקום אחר בעולם, מודלים חלוציים".

מעודד, אפילו נלהב, אמרתי שאנחנו הרי תמיד היינו מדינה חלוצית שבה ניסו מודלים ראשונים. אבל אז גבאי החזיר אותי לקרקע המציאות, לאולם הזה, למדינה הזאת: "תראה, מדובר במסקנות ביניים. אין ספק שבעקבות דברים שהושמעו בפני הוועדה - דברים שהשמיעו, בין השאר, חברי האיגוד הזה - המסקנות השתנו". נראה שהקיטורים עוזרים.