מזוודות הכסף מאיראן שוברות את הסנקציות של אובמה

הסנקציות הבינלאומיות על איראן אמורות לפגוע בנחישות המשטר בטהרן להמשיך בתוכנית הגרעין שלו - אך עד כה היעד הזה לא ממש מושג. הכישלון נובע משורה של גורמים, ובהם אכיפה לא נוקשה, חוסר שיתוף פעולה מצד שורה של מדינות ובראשן סין ורוסיה, וכן שיטות שונות שפיתחו האיראנים כדי להתמודד עם מגבלות הסחר. עם זאת, ייתכן שייאלצו להתמודד בקרוב עם מציאות חדשה בטהרן.

במשך שנים ראשי המשטר האיראני, ובראשם הנשיא מחמוד אחמדינג'אד, נהגו לטעון כי לסנקציות השפעה מינורית בלבד על איתנות המשק במדינתם. עם זאת, נדמה כי הלך הרוח הזחוח לעתים שלהם השתנה בעקבות חתימת הנשיא האמריקאי ברק אובמה בחודש שעבר על צו הכולל הטלת סנקציות על הבנק המרכזי של איראן. בתמצית, הצו אמור להחיל סנקציות חריפות על גופים פיננסיים הפועלים בארצות הברית, שיהיו מעורבים בפעילות עסקית "משמעותית" עם הבנק המרכזי של איראן. פעילות "משמעותית" משמעה העברת כספים לבנק תמורת משלוחי הנפט.

נשיא איראן אחמדינג'אד ושר החוץ עלי אכבר סאלחי | צילום: איי אף פי

בפועל, הפגיעה בבנק המרכזי היא הדרך היעילה ביותר לפגוע ביצוא הנפט האיראני, המממן את המשטר. הכנסות הנפט מהוות כ־80% מהכנסות המט"ח של הרפובליקה האסלאמית, כשבשנת 2011 הגיעו הכנסות הנפט והגז של איראן לכ־90 מיליארד דולר. נתון זה ממקם את איראן במקום השני בדירוג יצואניות הנפט של אופ"ק. למעשה, לצו האמריקאי היתה השפעה מיידית זמנית על הכלכלה האיראנית, כאשר בתחילת ינואר קרס המטבע המקומי, הריאל, לרמה הנמוכה בהיסטוריה, ושערו היציג נעמד על כ־18 אלף ריאל לדולר.

אלא שלאור ניסיון העבר, כלל לא בטוח שהרצון האמריקאי לבודד את הבנק המרכזי יוביל לשינוי אצל מקבלי ההחלטות באיראן. אחמדינג'אד ואנשיו עסוקים בימים אלה בקרב בלימה, בייחוד לאור העובדה שהצו של אובמה אינו מחייב ממשלות אחרות במערב לנקוט צעד דומה. עם זאת, האיראנים חוששים כי לכניסת הסנקציות לתוקף במהלך חצי השנה הקרובה תהיה השפעה פסיכולוגית על העולם, אשר תהיה מסוכנת מבחינתם.

חודרים גם לארה"ב

בטהרן לנגיד אין עצמאות כשבנק מרכזי הופך לכלי פוליטי בידי הנשיא מחקר, שנעשה על ידי ועדה בפרלמנט האיראני מצא כי מידת עצמאותו של הבנק המרכזי עומדת על 31 בלבד מתוך 100. עורכי המחקר קבעו כי הוא סובל מ"רמה נמוכה של אוטונומיה" גיל פיילר ודורון פסקיןלכתבה המלאה

כדי להכיר את חשיבותו של הבנק המרכזי לאחמדינג'אד, יש להבין כי לאורך השנים הפך הבנק לכלי חשוב בידי המשטר כדי לעקוף את הסנקציות השונות שהוטלו על המדינה. הבנק עושה זאת באמצעות רשת ענפה של סייענים, אלפי חברות זרות (Offshore) ברחבי העולם ובעיקר באזור המפרץ, וכן באמצעות מערכות בנקאיות של מדינות ידידותיות דוגמת טורקיה, מדינות דרום אמריקה ומדינות אסלאמיות.

אחת הדרכים הנפוצות והפשוטות ביותר לפריצת הסנקציות היא שליחת אלפי סוכנים לסניפי בנקים במדינות השכנות ולמשרדי תיווך, כשהם מצוידים במזוודות המכילות מזומנים שמקורם בבנק המרכזי. השימוש במערכת התיווך להעברת הכספים, המכונה חוואלה, גבר ככל שארצות הברית והאו"ם הכבידו את הסנקציות על המערכת הפיננסית באיראן. כעת, לאור הפגיעה הצפויה בפעילות הבינלאומית של הבנק המרכזי, החוואלה עשויה להפוך לשימושית עוד יותר.

החוואלה היא שיטת החלפנות המסורתית הנפוצה בדרום אסיה ובמדינות המזרח התיכון. היא מבוססת על שיטה פשוטה של קיזוז חובות בין החלפנים, ויתרונה הגדול טמון בכך שהשימוש בה אינו כרוך ברישום, ועל כן קשה לעלות על עקבות המשתמשים בה. המערכת מבוססת על כבוד ואמון הדדי בין החלפנים במדינות השונות, כשכל חלפן יודע כי אם יהיה מעורב בתרמית מול עמיתיו - הוא יישאר מחוץ למעגל העסקים.

למערכת כללים פשוטים למדי. לצורך העניין נניח כי חברה איראנית העוסקת בתחום הצבאי מעוניינת ביבוא של ציוד מסוים מסין, אך אינה מעוניינת לפעול בצינורות הרשמיים של מערכת הבנקאות. כדי לעשות זאת, סוכן של המשטר מקבל מהבנק המרכזי במזומן סכום של 100 אלף דולר, פונה לחלפן מקומי בטהרן, ומבקש להעביר את הסכום לחשבון הבנק של ספק הציוד הסיני.

החלפן האיראני יוצר קשר עם עמיתו בסין, שפונה לבנק של הספק ומפקיד שם את הכסף. עתה, החלפן בטהרן חייב 100 אלף דולר לחלפן בסין. החוב נסגר כאשר מתבצעת פעולה הפוכה בין סין לבין איראן. בדרך כלל החובות מתקזזים בין החלפנים, ולכן קשה למתבונן מהצד להגיע למקור הכספים. העניין נעשה קשה עוד יותר למעקב, אם בדרך בין טהרן לסין פועלים מתווכים נוספים.

תיאורטית, החוואלה מאפשרת לאיראנים גם להעביר כספים אל ומחוץ לארצות הברית: החלפן בטהרן יוצר קשר עם עמיתו בדובאי, שמפקיד את הסכום הנדרש בחשבון בנק מקומי, למשל "הבנק המסחרי של דובאי". רמת האכיפה של הבנקים במדינות המפרץ נמוכה, ולא מוצגות שם שאלות רבות מדי לגבי מקור הכסף - כך שבקלות יחסית אפשר להעביר כספים באופן לגיטימי לכל מקום במערכת הבנקאות הבינלאומית הרשמית. כך, ממש מתחת לאף של הרשויות האמריקאיות.

בשל היעדר הבירוקרטיה והבקרה מדובר במערכת יעילה ביותר. העברת הכספים מתבצעת לרוב בתוך 48 שעות בלבד - מהר יותר מאשר במערכות של Western Union. החוואלה גם זולה יחסית, היות שהחלפנים האיראנים גובים עמלה של 1%–1.5% בלבד מהסכום.

בעבר כבר חשדו הרשויות בארצות הברית כי ארגון אל־קאעידה עשה שימוש בחוואלה כדי לממן את פיגועי 11 בספטמבר. עם זאת, ראוי לציין כי לא רק ארגוני טרור או איראן עושים שימוש במערכת זו. באופן כללי, המערכת מהווה כלי לגיטימי להעברת כספים של מיליוני העובדים הזרים המועסקים במדינות המפרץ למשפחותיהם בארץ מוצאם. עובדה זו מעניקה לחוואלה רמת נזילות גבוהה המוערכת ביותר מ־100 מיליארד דולר בשנה.

הטורקים מעלימים עין

אולם החוואלה כאמור אינה השיטה היחידה שמפעילים האיראנים כדי להעביר כספים ברחבי תבל. בהנחיית הבנק המרכזי נרשמו בשנים האחרונות באזורים שונים של העולם אלפי חברות זרות, שבהן הבעלות רשומה על שם אנשי קש והקישור הסופי לאיראן הוא כמעט בלתי אפשרי. באיחוד האמירויות פועלות כיום יותר מ־10,000 חברות בבעלות איראנית, וגם אם באחרונה נוצרה מתיחות בין המדינות - באיחוד האמירויות מבינים כי הם תלויים במידה רבה בסחר עם איראן, ולא מותחים את החבל יתר על המידה.

אולם לא רק מדינות ערביות מעלימות עין. גם טורקיה שותפה לחגיגה, בעיקר באמצעות בנק העם, החלקבנק. מדובר בבנק הוותיק ביותר במדינה, שהיום מדורג במקום השביעי מבחינת גודלו בשוק הטורקי. בנק זה מעורב בסחר הנפט ומסייע לנהל עסקאות בין־בנקאיות ועסקאות של בנקים איראניים בחו"ל. כיצד הוא ינהג ביחס לצעדים החדשים שהכריז ממשל אובמה? ראשי חלקבנק כבר הודיעו בימים האחרונים כי לא קיבלו שום הודעה על הצורך להפסיק את הקשרים עם איראן.

חלקבנק משמש לאיראנים כצינור מרכזי להעברת כ־10 מיליארד דולר בשנה, שאותם משלמות חברות אנרגיה טורקיות עבור רכישות נפט וגז. ממשלת טורקיה, אגב, מחזיקה ב־75% ממניות הבנק שפעילותו הבינלאומית מצומצמת וכוללת את בחריין, מקדוניה, צפון קפריסין וסניף בטהרן.

מממנים את נסראללה

למרות זאת, הצו שעליו חתם הנשיא אובמה בכל זאת מטריד את היושבים בטהרן. מוחמד חוסיין עאדלי, לשעבר נגיד הבנק המרכזי האיראני, ביטא היטב באחרונה את הלך הרוח במסדרונות המשטר נוכח הטלת הסנקציות על הבנק המרכזי. הוא עשה זאת כשהשווה בין הסנקציות לבין הטלת פצצת האטום על הירושימה בשלהי מלחמת העולם השנייה. "החרמת הבנק היא צעד קיצוני כמו הפצצת תשתית ציבורית", הסביר.

הבנק המרכזי של איראן הוא מרכז העצבים של המערכת הפיננסית במדינה. כל פרויקט לאומי משמעותי, ובכלל זה תוכנית הגרעין, חייב להיות ממומן על ידו. בפועל, הבנק המרכזי מעביר בכל שנה מיליארדי דולרים לחשבונות בשלושת הבנקים הגדולים - סאדרת, מלי ומילאת - הנתונים לסנקציות בינלאומיות זה כמה שנים, וחשודים כעומדים מאחורי הסיוע לגופי טרור כמו חמאס וחיזבאללה.

הרשויות בארצות הברית כבר דיווחו בעבר כי בשנים 2001–2006 הועברו 50 מיליון דולר מהבנק המרכזי לבנק סאדרת ומשם לחשבונות בנקים המשמשים את ארגון חיזבאללה בביירות. העברות אלה הן חלק קטן בחבילת הסיוע של איראן לארגון השיעי. עיקר הסכומים מועברים מהבנק המרכזי במזומן על ידי סוכני המשטר.

הבנק המרכזי משחק תפקיד מכריע גם במימון כל פעילויות משמרות המהפכה. גוף זה הפך כבר מזמן מכוח דומיננטי בתחום הצבאי בלבד לכוח המשמעותי ביותר בכלכלת איראן. לפי הערכות שונות, כ־60% מהמשק באיראן נשלט על ידי המשמרות והגופים הכפופים לו. אחת החברות המשמעותיות ביותר בשוק האיראני היא "חאתם אל־אנביא", או בעברית: אחרון הנביאים. מדובר בזרוע הביצועית של משמרות המהפכה בתחום התשתיות, ההשקעה והכלכלה. מימון הפרויקטים של חברה זו מגיע ישירות מהבנק המרכזי. בשנים האחרונות הועברו לביצועה של חברה זו פרויקטים ממשלתיים בשווי כולל של יותר מ־10 מיליארד דולר. בין השאר, חברה זו היא שבנתה את המתקן הגרעיני הסודי ליד העיר קום וכן מתקנים תת־קרקעיים נוספים של תוכנית הגרעין.

הדרך ליצירת אפקט כואב ומשתק לקופת המשטר האיראני עדיין רחוקה, היות שהמוחות הפיננסיים האיראניים מוצאים דרכים מגוונות לעקוף את הסנקציות. אי־הנכונות של הקהילה הבינלאומית בכללה ללכת עד הסוף בנושא גורמת לכך שמגזרים מסוימים באיראן אכן סובלים מהסנקציות, אולם לא צמרת הממסד הצבאי והדתי.

ד"ר גיל פיילר הוא מנכ"ל חברת אינפו פרוד מחקרים (המזה"ת), ודורון פסקין הוא מנהל אגף המחקר שלה www.infoprod.co.il