הקרב הלאומי: מפקח לשעבר מחפש כיסא מנכ"ל

איפה עוד ימצא המבקר אדם כמו חזקיהו, שהספיק גם לפקח על הבנקים שהעניקו אשראי חסר הבחנה לטייקונים, גם הלך לעבוד אצל אחד מהם, וגם מסיים את הקריירה כבנקאי שלהם?

היד הנעלמה שבוחשת במינוי מנכ"ל חדש בבנק לאומי עובדת במלוא המרץ. רוני חזקיהו, שהיד הנעלמה מגדירה כ"המפקח־על־הבנקים־שלא־מקורב־לאף־טייקון", הגיש בשבוע שעבר מועמדות לתפקיד מנכ"ל בנק לאומי. חזקיהו יתמודד ראש בראש מול רקפת רוסק־עמינח, המשנה הבכיר למנכ"ל לאומי, שהיד הנעלמה ממשיכה להגדיר כ"מקורבת לטייקונים".

העובדה שרוסק־עמינח לא עבדה אף יום אחד אצל טייקונים לא מפריעה ליד הנעלמה ולבובות־על־חוט שהיא מפעילה. מבחינת אלה, רוסק־עמינח מקורבת לטייקונים, חזקיהו לא. אז מה אם חזקיהו רץ לחתום חוזה עבודה אצל יצחק תשובה דקה אחרי שהחזיר ציוד בבקו"ם של בנק ישראל, תוך שהוא מלגלג על הוראות הצינון של בכירי שירות המדינה.

במקביל, ולכאורה ללא כל קשר לסוגיית מנכ"ל לאומי, הודיעה בשבוע שעבר הפרקליטות על סגירת תיק החקירה בעניינו של מנכ"ל בנק הפועלים ציון קינן, בפרשת ההלוואה ליו"ר הפועלים לשעבר דני דנקנר. ממסכת ההדלפות והר החשדות שנמשכו יותר משנה, נותרה הודעה לקונית על "סגירת התיק מחוסר ראיות מספיקות".

ירידה לא אלגנטית

בשנה שעבר תחת צל החשדות, היה קינן עסוק במה שהוא יודע לעשות: להיות בנקאי. הוא קיבל לידיו את בנק הפועלים אחרי טראומת עזיבת המנכ"ל הקודם צבי זיו והיו"ר דנקנר, ויישם בצורה מדויקת את האסטרטגיה שקבע הדירקטוריון בראשות יאיר סרוסי. התוצאה: הפועלים חזר למעמדו כבנק המוביל של ישראל.

הפרקליטות חטפה בשבועות האחרונים כמה סטירות כואבות: זיכויו של עו"ד יעקב וינרוט; דחיית בית המשפט את בקשת החסינות של פרקליט המדינה מפני תביעת לשון הרע שהגיש אהוד אולמרט; והתרבות הקולות בכנסת הקוראים להקמת גוף שיבדוק את התנהלות הפרקליטות.

ייתכן שזו הסיבה לכך שבפרקליטות התקשו לרדת בצורה אלגנטית מהעץ שעליו טיפסו בפרשת קינן, והודיעו כי במקביל לסגירת התיק מחוסר ראיות, הם מעבירים את ממצאי החקירה אל הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל. אולי מישהו שם יציל את כבודה של הפרקליטות.

כאן נכנסת לפעולה בפעם השנייה אותה יד נעלמה. היד הזו מיהרה למכור לעיתונאים שאמנם התיק נגד קינן נסגר - אבל זה רק מחוסר ראיות. ובכלל, שהפיקוח על הבנקים בבנק ישראל "יצטרך לומר את דברו בעניין".

קינן, לפי אותה יד נעלמה, לא צריך למהר ולחגוג את זיכויו. הפיקוח על הבנקים עלול לקלקל לו את החגיגה, שהרי מנכ"ל בנק צריך להיות זך וטהור אפילו יותר מהשופט העליון דנציגר. היד הנעלמה מתחילה להריץ תוכנית ב', למקרה שמיזם מינויו של חזקיהו למנכ"ל לאומי ייתקל בחברי דירקטוריון דעתניים שאינם מוכנים לרקוד לפי החליל של האדמו"ר סטנלי פישר.

במקרה זה, המפקח על הבנקים דודו זקן, שעבד עד לא מזמן תחת חזקיהו ומונה לתפקידו בהמלצתו החמה, יחשוף שיניים וידרוש - בגיבוי האדמו"ר - את ראשו של קינן. כך עשויה להיסלל דרכו של חזקיהו לקבלת פרס הניחומים בדמות מנכ"לות בנק הפועלים.

לינדנשטראוס מתחמם

מבקר המדינה מתקרב לסוף הקדנציה, ואת הפינאלה הכלכלי שלו הוא עשוי להגיש בדמות דו"ח קטלני על הגופים הרגולטוריים, שהיו אמורים לשמור על כספו של הציבור מפני טלטלות, מחיקות ותספורות. התזזיתיות של מיכה לינדנשטראוס והמוניטין שלו כמי שלא מטייח, גורמים לרגולטורים אחדים בהווה ובעבר להזיע. זוהר גושן מרשות ני"ע, ידין ענתבי ומחליפו עודד שריג באגף שוק ההון, זקן וקודמו חזקיהו בפיקוח על הבנקים - כולם על הכוונת של מבקר המדינה לינדנשטראוס.

גושן יצטרך להסביר את פעולותיה של הרשות בתקופתו, ובעיקר את ישיבתה על הגדר כשהיה ברור שכספי המשקיעים עלולים לרדת לטמיון. ענתבי ושריג יצטרכו לנמק כיצד לא קבעו, שנים לאחר יישום רפורמת בכר, כללים מקצועיים ומחמירים למתן אשראי על ידי הגופים המוסדיים. זקן וחזקיהו יישאלו כיצד התיר הפיקוח על הבנקים מצב שבו כספי הפנסיה של הציבור משמשים כ"כרית ביטחון" להלוואות בעייתיות שלקחו הטייקונים מהמערכת הבנקאית, במסגרת סחרחורת המינופים.

אם חזקיהו ינחת באחד מכיסאות המנכ"ל של לאומי או הפועלים, כפי שמנסה להכתיב היד הנעלמה, עדותו בפני המבקר תהיה המרתקת מכולן. שכן מבין כל הנשאלים הוא היחיד שהספיק לעבור בשנים האלה בכל התחנות. איפה ימצא המבקר עוד אדם שבתקופה שבה כספי הציבור היו הפקר, הספיק גם להיות המפקח על הבנקים שהעניקו אשראי חסר הבחנה לטייקונים, גם הלך לעבוד אצל אחד מבכירי הטייקונים - ועוד כזה שלא עומד בהחזר החובות - וגם מסיים את הקריירה כבנקאי שלהם?

לינדנשטראוס עוד יכול להפתיע כהרגלו, ולהוסיף לדו"ח כמה מילים בנוגע למה שהוא חושב על התופעה שבה מפקחים לשעבר על הבנקים מנסים - בתמיכה נלהבת של בנק ישראל - לחזור למערכת הבנקאית.

ואיפה סטנלי?

נגיד בנק ישראל ממשיך למלא פיו מים. ככה זה אצל אדמו"רים. פועלים בשקט, מאחורי הקלעים, בלי להוציא הגה. את החלקים הפחות נעימים בעבודה, אלה שמשאירים עקבות, עושים עבורם החסידים.