צדק חברתי בדמי מפתח

כאשר מדברים כיום על מצוקת הדיור מתכוונים בדרך כלל למצוקתם של השוכרים והמחירים המאמירים, מצוקה שהחלה את המחאה החברתית בקיץ האחרון. מתברר כי מצוקה זו היה קיימת עוד בימי המנדט, אולם מה שנחשב אז ל"צדק חברתי" הפך במרוצת השנים לעוול מתמשך לבעלי הדירות וליורשיהם.

עקב עליות מחירים במשק, החליט השלטון הבריטי להקפיא את שכר הדירה אותו משלמים שוכרים בבתי עסק ובדירות ואף אסר על בעלי הבתים לפנות את הדייר השוכר בתום תקופת השכירות. עליות מחירים כלליות במשק, בד בבד עם הקפאת מחירי השכירות, יצרו מצב בו דמי השכירות המשולמים ע"י דייר מוגן הפכו לזניחים ורחוקים ממחיר השוק הריאלי דבר שהוביל למסחר בזכות הדיירות המוגנת (למרות שבתחילה הדבר היה בניגוד לחוק).

עם קום המדינה, אימצה הכנסת את "חוק הגנת הדייר" ואף הפכה את המסחר בזכויות לדיור מוגן לחוקי ואפשרה בחוק לדייר השוכר לסחור בזכותו לדיירות המוגנת, מה שכונה בחוק "דמי מפתח". המשמעות היא, שדייר אשר קיבל הגנה בחוק, מפני העלאה בשכר הדירה ומפני פינויו עם תום תקופת השכירות, ומעוניין לפנות את הנכס בו נמצא בשכירות, במקום להחזיר את החזקה בנכס עפ"י הסכם השכירות וכמקובל, לבעלים, רשאי היה למכור בסכום משמעותי את הזכות לדיירות מוגנת לאדם אחר, כאשר בתמורה אותה מקבל מהשוכר החדש חולקים הדייר היוצא 60% ובעל הנכס 40%.

המשמעות היתה,  כי דייר אקראי שהתגורר במקרה בשכירות בעת חקיקת חוק הגנת הדייר, זכה לפתע בזכות לא לו. זכות להתגורר בדירה כל ימיו ועם מותו, אף להעבירה לבן/בת הזוג או ילדיו בהתקיים תנאים מסוימים. "הזכייה" נובעת מהעובדה שמחירי השכירויות והנכסים עלו באותן השנים במאות ואלפי אחוזים ואילו שכר הדירה המוגן נשאר בעינו, למעט תיקונים מינוריים שנעשו, שגם לאחריהם שכר הדירה המשולם ע"י דיירים מוגנים עפ"י חוק הגנת הדייר, עומד כיום על כ-10% משכר דירה שהיה משולם בשוק החופשי.

יתרה מזו, בעל הנכס חייב לטפל בתחזוקתו. כך קרה, שנכס עם הכנסות אפסיות, והוצאות תחזוקה לא קטנות ואף מטרידות, היווה בעצם נטל על בעליו, ואלו חיפשו כל דרך להיפטר ממנו ומכרו אותו לדיירים המוגנים עצמם בנזיד עדשים. עולה מכאן אפוא, שלא מעט מהשוכרים המוגנים הפכו מדיירים אקראיים בשכירות לבעלי הנכסים בפועל.

חוק הגנת הדייר חוקק אמנם עם קום המדינה בצוק העיתים וללא זיקה לזכויות אדם כפי שקיימות היום בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, אך מאז ועד היום קיימים אלפי בעלי בתים ובעיקר יורשיהם שעדיין מנושלים מזכויותיהם הקנייניות ועדיין נכסיהם תפוסים ע"י דיירים מוגנים עפ"י חוק הגנת הדייר. המצער הוא שבכנסת ישראל ובממשלותיה איש לא טורח להשיב לבעלי הבתים את זכויותיהם שנגזלו מהם ברגל גסה ובשם החוק, לצורך מטרה זמנית שהייתה רלוונטית לפני למעלה מ- 60 שנה.

תילי תילים של מילים נכתבו ע"י שופטי ביהמ"ש העליון על כך שהחוק אינו מתאים לתקופה בה אנו מצויים וכי ראוי היה כי יעלם מן העולם. הגיעה העת שכנסת ישראל תעשה צדק היסטורי עם אזרחיה, תפעל ברוח חוקי היסוד אותם חוקקה ותשיב לבעלי הנכסים את זכויותיהם הקניניות בנכסיהם.