בלעדי ל"כלכליסט" - המירוץ לניהול כיל: גם ירום אריאב ברשימה

עזיבתו של עקיבא מוזס את כס מנכ"ל כיל לאחר 13 שנה בתפקיד, היתה שונה בנוף גל הפרישות האחרון של בכירים במשק. להודעת הפרישה לא נלווה דיווח מקביל על זהות המחליף כפי שבחר דירקטוריון חברת טבע לעשות עם פרישתו של שלמה ינאי לפני כחודש ואין לו בן טיפוחים כפי שיש לגליה מאור, המנכ"לית הפורשת של בנק לאומי.

למעשה, לעקיבא מוזס אין דור המשך מובהק בכיל. בסיטואציה הזו, מגוון האנשים והתפקידים מהם עשוי להגיע מנכ"ל כיל הבא הוא כמעט אין סופי, ולכן זהותו של המנכ"ל הבא הופכת למסקרנת במיוחד ואפופת מסתורין.

"עקיבא מוזס הוא מנהל גדול, דומיננטי, חזק אבל מאוד ריכוזי. התרבות הניהולית בכיל הקשתה לאורך השנים על מנהלים שהיו להם חילוקי דעות משמעותיים עם מוזס לשרוד בארגון, ואחת מאמות המידה לבחינת האנשים היתה מידת הנאמנות לעקיבא", אומר ל"כלכליסט" מנהל לשעבר בחברה.

מוזס. "מנהל חזק אבל מאוד ריכוזי"

"אני לא חושב שעקיבא התנהל כך מתוך כוונה שלא לאפשר צמיחה של דור מנהלים שני בארגון. זו פשוט הדרך שלו, שהיא תולדה של האופי הסגור שלו ושל הסגנון הניהולי שהאמין בו".

לדברי אותו גורם, "סגנון הניהול של מוזס התאים לתקופה שבה נכנס לכיל - תקופת המעבר מחברה בבעלות ממשלתית לחברה פרטית. הוא איחד את כל החברות־הבנות של כיל לארגון אחד ולימד את כולם שיש מטה אחד שיש להיענות לו. במובן הזה היותו אגוז קשה תרמה לחברה באותה התקופה והביאה תוצאות, אבל אין ספק שלסגנון הניהול הזה יש גם חסרונות. אחד מהם שהנהלת כיל מורכבת היום בעיקר מאנשים שהם אמנם מוכשרים אבל גם ניחנים בתכונה דומיננטית נוספת - הם יודעים להסתדר היטב עם עקיבא.

בעקבות פרישתו של מוזס וההערכות השונות לגבי זהות היורשים, "כלכליסט" מציג את מועמדים מובילים לתפקיד, מתוך החברה ומחוצה לה. עם זאת, העובדה כי דירקטוריון כיל טרם החליט על המנגנון שיבחר את המנכ"ל החדש (כדוגמת ועדת איתור מקרב הדירקטורים), ולכן גם טרם החל לדון ברשימת המועמדים, פותח לכאורה בפני ראשי החברה כמעט אינסוף אפשרויות, כולל את האפשרות של הבאת מנהל זר שאינו מוכר בישראל.

היורש חייב להסתדר עם בעל השליטה

עקיבא מוזס הצטרף ב־1974 לחברת ערד תעשיות כימיות שקבוצת כיל, ככלכלן זוטר. במשך 24 שנים הוא התקדם בכיל במשרות ניהוליות עד שנכנס לכס המנכ"ל עם רכישת השליטה בחברה על ידי משפחת עופר מידי משפחת אייזנברג. הוא נחשב לאיש אמונה של משפחת עופר ולדמות נערצת על ידי סמי עופר ז"ל. הקרבה לבעלי השליטה היא נקודה שיש להתעכב עליה במיוחד מאחר שבניגוד לחברות כמו טבע או בנק לאומי, בכיל יש בעל בית דומיננטי - עידן עופר. הוא ולא דירקטוריון החברה צפוי להכריע באמת מי יהיה המנכ"ל הבא. עופר איננו דירקטור בכיל (אלא רק בבעלת השליטה, החברה לישראל) כך שהוא לא יוכל על פי חוק להשפיע על החלטת הדירקטורים, אבל כל גורם שיובא לאישורם בוודאי יקבל קודם לכן את ברכת הדרך שלו.

עידן עופר | צילום: גלעד קוולרציק

"אחת התכונות המרכזיות הנדרשות ממנכ"ל כיל היא יחסים טובים ואמון מצד בעל השליטה עידן עופר ומצד מנכ"ל החברה לישראל ויו"ר כיל ניר גלעד", אומר גורם שמכיר היטב את החברה. "עקיבא מוזס נהנה מאמון גדול ומעצמאות רחבה. כמעט שלא הכתיבו לו מינויים והוא הצליח רוב הזמן לשמר את כיל כממלכה נפרדת מהחברה לישראל. מצד אחד כיל צריכה דמות עצמאית כזו, שלא תאפשר לחברה לישראל לשאוב את כל המזומנים שלה בצורת דיבידנדים לטובת שאר הפעילויות שלה, ומצד שני ייתכן שהאינטרס של הבעלים הוא דווקא להביא היום מנהל פחות עצמאי ממה שעקיבא היה".

לאור זאת, לא מן הנמנע שבכיל יחליטו למנות מנכ"ל שצמח מחוץ לחברה. טבע למשל הצליחה לאחרונה להפתיע עם מינויו של ג'רמי לוין למנכ"ל במקומו של שלמה ינאי. לוין, שכיהן קודם לכן כסמנכ"ל פיתוח עסקי בחברת התרופות בריסטול מאיירס, אינו גורם מתוך הביצה המקומית, אולם הוא נחשב למוערך ורציני בתעשיית התרופות. לכאורה, אפשרות כזו פתוחה גם בפני כיל. גם היא חברה בינלאומית, שגרעין השליטה בה הוא אמנם ישראלי אך בעלת המניות השנייה בגודלה היא חברה זרה (פוטאש הקנדית).

עם זאת, אם לשפוט לפי ניסיון העבר של משפחת עופר, לא מן הנמנע כי המנכ"ל הבא לא רק שיהיה ישראלי אלא גם יגיע משורות הרגולציה לשעבר, כפי שקרה אצל ניר גלעד (שכיהן בתור החשב הכללי באוצר). הדמות שמתאימה ביותר לפרופיל הזה היא ירום אריאב, לשעבר מנכ"ל האוצר, שלמעשה העביר את מרבית הקריירה הבוגרת שלו בכיל או במסדרונות האוצר.

בורסת השמות מייחסת לאריאב (57) סיכויים גבוהים להיבחר לתפקיד לא רק בזכות העובדה שכיהן כמנכ"ל האוצר אלא גם בזכות היכרותו עם כיל ועם ניר גלעד. החיסרון בבחירתו יהיה שהוא ידלג מעל מנהלים שלהם היה כפוף בעבר בדרך לתפקיד המנכ"ל, מה שעשוי לעורר אנטגוניזם בכיל.

אריאב החל לעבוד באגף התקציבים של משרד האוצר באמצע שנות השמונים ועזב אותו לראשונה ב־1993 אז מונה לנציג כיל בדרום אמריקה. בהמשך כיהן כסמנכ"ל שיווק בחברת רותם. בשנת 2000 מונה אריאב לסמנכ"ל השיווק של כיל דשנים אירופה - ממנו קיפץ לכס מנכ"ל החברה והוביל אותה בשנים קשות.

הוועד מתכונן האתגרים שיעמדו בפני היורש מנכ"ל כיל החדש יידרש להוביל את פרויקט הובלת קציר ים המלח ולאתר מנועי צמיחה נעמה סיקולרלכתבה המלאה

בשנת 2007, לאחר 14 שנות כהונה בכיל ועקב הערכות כי לא יוכל להתקדם לתפקיד מנכ"ל כיל, עזב את אריאב את החברה ומונה על ידי אברהם הירשזון למנכ"ל משרד האוצר תוך שהוא מדיר את עצמו מעיסוק בענייני משפחת עופר. בשנה האחרונה מאז פרש מהאוצר הוא משמש כיו"ר ועדת ההשקעות של עמיתים - קרנות הפנסיה הותיקות, מרצה בבית הספר למדיניות ציבורית בירושלים וחבר במספר דירקטוריונים של חברות ציבוריות.

ויגודמן. ניסיון תעשייתי עשיר | צילום: יונתן בלום

גם שמו של ארז ויגודמן, מנכ"ל מכתשים אגן, מוזכר בימים אלה כמחליף אפשרי של עקיבא מוזס. ויגודמן מביא איתו לתפקיד ניסיון תעשייתי עשיר, במכתשים אגן וקודם לכן בשטראוס. הוא מנהל היום אופרציה ענקית במכתשים אגן וזו שנמכרה לאחרונה לכימצ'יינה.

מבחינת ויגודמן מדובר בקפיצת מדרגה אולם הוא עשוי לחוש שבתזמון הזה טרם הבשילו התנאים לעזוב את מכתשים אגן כיוון שהעסקה הושלמה רק לאחרונה והחברה במתכונת החדשה נמצאת היום בשלב של חבלי לידה. ייתכן שוויגודמן גם מחויב לבעלים החדשים להמשיך ולכהן כמנכ"ל לתקופה נוספת.

מצד שני מדובר באחד השמות ה"חמים" היום במסדרונות כיל לאור העובדה שמדובר בשדרוג מסוים וההערכות הן כי אם עזיבתו של מוזס תשתכלל בתוך תקופה ארוכה יחסית, ייתכן שמדובר באופציה ריאלית בתנאי שוויגודמן יקבל את ברכת הדרך של נוחי דנקנר. מלבד הניסיון של ויגודמן, והעובדה שהוא נחשב למנהל מוערך סיבה נוספת להעלאת שמו היא העובדה ש אי.די.בי מתפרקת ממילא מהזרוע התעשייתית שלה (נמצאת במגעים למכירת כת"ש) כך שאין לו אופק קידום מיידי בקבוצה.

"גם שלמה ינאי (מנכ"ל טבע הפורש - נ"ס) הוא שם של אדם שיכול מאוד להתאים לתפקיד", אומר בכיר לשעבר בחברה. "אני יכול להניח שבחברה לישראל היו רוצים לראות בן אדם כמוהו כמנכ"ל כיל. עם זאת, בניגוד לויגודמן, עבורו לא מדובר בשדרוג והוא גם עושה קולות של כניסה לפוליטיקה. כיל היא גם חברה שפחות מתאימה לאנשים כמו ינאי וזה משהו שגם המנכ"ל הבא יצטרך לקחת בחשבון, כיל היא לא סופר מסודרת כמו טבע. האסטרטגיה שלה הותוותה בעיקר על ידי מוזס ויש חלקים בחברה, כמו מפעלי ים המלח, שבהם העובדים דומיננטיים וצריך מנהל שידע גם להתמודד עם זה".

גורמים המקורבים לכיל מספרים כי במסדרונות החברה הסתובבה מזה זמן מה השמועה כי מוזס קרוב לפרישה. "כל מי שהסתובב ליד עקיבא בשנים האחרונות הבין שהוא שחוק, השאלה היתה התזמון" אומר בכיר בחברה. ההערכה בעבר היתה כי הוא ימונה ליו"ר פעיל של החברה במקום ניר גלעד. האם האפשרות הזו ריאלית גם כיום? ההערכות הן כי הדבר אפשרי, מהודעת הפרישה של מוזס היה גם ניתן ללמוד כי בחברה לישראל מעוניינים להשאירו בתפקיד בקבוצה, אולם תסריט כזה יהיה ריאלי בעיקר אם ימונה מנכ"ל מתוך החברה ואיש אמונו של מוזס. מינוי מנכ"ל מבחוץ, במיוחד דמות דומיננטית, הופך את האפשרות הזו לפחות ריאלית ואם להסתמך על ניסיון העבר - גם לא ממש מעשית.

במסדרונות כיל מדברים היום גם על שם נוסף – אולי כמועמד של פשרה – שוקי גולד (59), לשעבר המשנה למנכ"ל כיל והיום מנכ"ל פעילות החשמל של משפחת עופר (OPC). גולד כיהן בשורה של תפקידים בכירים בכיל: הוא היה המשנה למנכ"ל מפעלי ים המלח, מנכ"ל רותם אמפרט ומנכ"ל מפעלי ים המלח ומנכ"ל כיל דשנים. ב־2008 עזב את החברה בתום שלוש שנות כהונה כמשנה למנכ"ל אך נשאר מקורב לבעל השליטה, מה שהופך אותו למועמד אפשרי.

המועמדים מבפנים

אחת התוצאות של הניהול הריכוזי של מוזס היא שלהנהלת כיל כמעט שלא הצטרפו בשנים האחרונות מנהלים בכירים מבחוץ ומנהלים בכירים כמעט שלא עזבו אותה. הנהלת כיל מורכבת היום ברובה מדמויות ותיקות מאוד בחברה - ותיקות כמעט כמו מוזס. יש בכך כמובן יתרון משמעותי: מנהלים שצמחו מהשטח ושטיפסו אט־אט בדרג המשרות מכירים היטב כל פעילות, כל חולשה וכל סגולה. הבעיה היא, ששדרת הניהול הזו, בין היתר כתוצאה משיטת הניהול של מוזס, נחשבת מעט אפרפרה, נעדרת "כוכבים", שאין בה דמות בולטת אחת שיכולה לקחת את מושכות הניהול לידיה, לפחות לא כבחירה ראשונה מובהקת.

לפני כארבע שנים ביצעה כיל סבב מינויים מקיף. אשר גרינבאום, מנכ"ל כיל דשנים מונה למשנה למנכ"ל ולמנהל התפעול הראשי. יוסי שחר, שכיהן כמנכ"ל כיל מוצרים תעשייתיים, מונה גם הוא למשנה למנכ"ל האחראי לאסטרטגיה, מיזוגים ורכישות. דני חן, סמנכ"ל בכיר לשיווק בכי"ל דשנים, מונה למנכ"ל כי"ל דשנים וניסים אדר, המשנה למנכ"ל כי"ל מוצרים תעשייתיים, מונה למנכ"ל כי"ל מוצרים תעשייתיים.

הרביעייה הזו, יחד עם המשנה למנכ"ל ומנהל הכספים הראשי, אבי דויטשמן, מהווה מאז את הגרעין הקשה של הנהלת כיל ולכאורה גם זו שממנה אמור להיות ממונה מנכ"ל כיל הבא, אם אכן תיבחר האופציה של מינוי מנכ"ל מבפנים. מדובר במנהלים שמרביתם (למעט סמנכ"ל הכספים דויטשמן) חצו כבר את רף גיל 60 - כלומר בחירה בהם לא תניב כהונה ארוכה כפי שהיתה למוזס.

מי שנחשב לאפשרות הריאלית ביותר בהקשר הזה הוא אבי דוישטמן (50) מנהל הכספים הראשי של החברה ב־12 השנים האחרונות, שמונה באוגוסט האחרון גם כמשנה למנכ"ל. יחד עם זאת, בצד ההיכרות הפיננסית המצוינת עם כיל ועם שוק ההון, היעדר הניסיון הניהולי והתעשייתי עשויים להיות בעוכריו.

הדמות המוכרת ביותר ציבורית בחבורה הזו היא אשר גרינבאום שכיהן כמנכ"ל כיל מוצרים תעשייתיים בין 1994 ל־2003, וכמנכ"ל כיל דשנים במשך 3 שנים נוספות בטרם מונה למשנה למנכ"ל. גרינבאום שימש בשנה האחרונה כפרונט של כיל במספר נושאים רגולטוריים, כמו למשל החרגת כיל מהחוק לעידוד השקעות הון והוא מרכז גם את נושא איכות הסביבה בחברה. גרינבאום גם התבטא לאחר מותו של סמי עופר וטען כי "האווירה בישראל נגד אנשי עסקים מזכירה את האווירה לפני רצח רבין".

הפעילות הבינלאומית מתרחבת

כיל הגדילה בשנים האחרונות את משקל הפעילות הבינלאומית שלה על ידי סדרת רכישות ומיזוגים, האחרונה שבהם רכישת חברות "סקוטס" האמריקאית המתמחה בדשנים מיוחדים בתמורה ל־270 מיליון דולר. מי שהוביל את הפעילות הזו בקבוצה הוא יוסי שחר, גם הוא משנה למנכ"ל כיל שבתפקידו הקודם כיהן כמנכ"ל כיל מוצרים תעשייתיים ולפני כן כמנכ"ל כיל מוצרי תכלית. כחודש ימים בטרם עזיבתו של מוזס הודיע שחר על פרישתו מהתפקיד, ככל הנראה מתוך קריאת המפה ועל רקע ההבנה כי פרישתו של מוזס מתקרבת וכי הוא לא צפוי להתמנות למנכ"ל. ההערכות הן כי ההיגיון הזה תקף גם ביחס לאשר גרינבאום ולכן אף אחד משני המשנים הבכירים למנכ"ל לא צפוי להתמנות למנכ"ל.

בכירים בכיל מספרים כי למרות הניהול הריכוזי בו דגל מוזס, לא פעם התייצבו גם מנהלים אחרים בארגון מול הרגולטור או מול העובדים, רתמו לימינם את ועד העובדים החזק של החברה ונופפו בדגל התעסוקה בנגב. אשר גרינבאום שהוביל בכנסת את המאבק נגד החרגת כיל מהחוק לעידוד השקעות הון הוא אחת הדוגמאות לכך.

דני חן, מנכ"ל כיל דשנים הוא הדוגמה השנייה. חן היה הפרונט של הנהלת כיל בנושא שביתת העובדים הממושכת במפעלי ים המלח. הוא גם התבטא באירועי שבת תרבות בבאר שבע (במה שחביבה על בכירי כיל) בינואר אשתקד ביחס לכוונת המדינה לבחון מחדש את שיעור התמלוגים שמשלמת החברה ואמר כי תרחיש דומה לששינסקי אינו סביר ביחס לים המלח מאחר ש"70% ממניות החברה לא נמצאות בידי האחים עופר אלא בידי הציבור (דרך הבורסה -נ"ס)" כך שלדבריו, "העלאה של התמלוגים תפגע קשות במניה" - ובכך בעקיפין בציבור כולו.

את רשימת הבכירים בכיל שפוטנציאלית יכולים להתקדם לתפקיד הניהולי הבכיר ביותר בחברה סוגר נסים אדר שמחזיק ברזומה דומה לקודמיו, שנים ארוכות בחברה, קודם לכן כמשנה למנכ"ל כיל מוצרים תעשייתיים והיום המנכ"ל. עם זאת, חן ונסים אינם ככל הנראה מועמדים ריאליים. הם נחשבים למנהלים מוצלחים אך גם לאנשי אמונו של מוזס.

מכיל נמסר בתגובה: "הסמכות למינוי מחליף למנכ"ל מצויה בידי דירקטוריון כיל והוא יהיה זה שיקבע את אופן בחירת המחליף ואת זהותו".