אדריכלות הראווה קורסת

עולם

גוגנהיים יש רק שניים

המשבר הכלכלי החמור בספרד נותן את אותותיו גם בזירה התרבותית. לאחרונה הוכרז כי אחד הבניינים המרשימים שנבנו שם, מרכז נימאייר, מרכז תרבות שנחנך רק לפני תשעה חודשים בעיר אווילה שבצפון ספרד, יפסיק לפעול. הקומפלקס תוכנן על ידי האדריכל הברזילאי המודרניסטי הנודע אוסקר נימאייר, שחגג בחודש שעבר את יום הולדתו ה־104. נימאייר ידוע בעבודותיו הגיאומטריות המפוסלות בבטון, שהמפורסמת בהן היא מתחם השלטון בעיר הבירה ברזיליה, שנבנה בשנות החמישים.

 

מרכז התרבות באווילה היה אמור להזניק את העיר על מפת התיירות העולמית ולספק תחרות לגוגנהיים שבבילבאו. עלות הקמתו עמדה על 44 מיליון יורו, והוא כולל אולמות קולנוע ותיאטרון, גלריה לתערוכות מתחלפות, מסעדה וכיכר לאירועים. מאז נפתח במרץ בשנה שעברה הוא משך תשומת לב רבה וזכה לביקורים של כוכבים כמו וודי אלן ובראד פיט.

  

מרכז נימאייר שנסגר. "האמנויות תמיד בסכנה" | צילום: איי אף פי

 

נימאייר אמנם ממשיך לתכנן במרץ גם אחרי גיל מאה, אבל אם הגיל לא עוצר אותו אז המשבר הפיננסי ומאבקים פוליטיים עשו זאת. בחודש שעבר החליט השלטון המקומי לסגור את המרכז, תוך שהוא מאשים את ההנהלה שלו באי־סדרים ובבזבוז כספי ציבור. מנהלי המרכז דחו את ההאשמות וטענו כי מדובר בהתנכלות של שלטון שמרני ובאפקט של המשבר.

"האמנויות תמיד בסכנה, והתקציב שלהן הוא הראשון לספוג קיצוץ", אמר חואן פיקניול, סגן מנהל המרכז, "משתמשים בנו כסמל למה שקרה בספרד בשנים האחרונות: בזבזנות כספית, ניסויים מפוארים, וגחמות מטורפות כמו מרכז תרבותי בכל עיר שדה קטנה".

http://niemeyercenter.org

תחרות

הכל פתוח

ההכרזה על שתי תחרויות פתוחות חשובות בירושלים בחודש שעבר מסעירה את קהילת האדריכלים המקומית. מדובר בתכנון של המוזיאון לטבע והספרייה הלאומית - שניהם פרויקטים ציבוריים בולטים ועתירי תקציב, אתגר שארכיטקטים רבים יהיו שמחים להתמודד עמו.

אחרי תקופה ארוכה שבה תחרויות אדריכלות פתוחות היו נדירות, נראה כי בשנים האחרונות כמעט כל עיר בארץ חוגגת תחרות אדריכלית: עיריות באילת, נתניה וחולון, בתי ספר ביקנעם ונצרת עילית, אתרי ביקור בראש פינה ואגמון החולה. העיר שצועדת בראש רשימת התחרויות היא ירושלים, שפרט לשתי התחרויות שהוכרזו לאחרונה היא גם קיימה תחרות לתכנון כיכרות עירוניות ולתכנון קמפוס בצלאל החדש.

דווקא ההתנהלות סביב תכנון הקמפוס בבצלאל ממחישה את הבעייתיות שבתחרות פתוחה לכל. מצד אחד תחרות כזו מספקת לאדריכלים הזדמנות לפריצה ולמארגנים שפע של רעיונות חדשניים, ומצד שני עלול לזכות במכרז משרד צעיר וחסר ניסיון שאינו יכול להתמודד עם יישום הפרויקט, כפי שקרה לטענת ראשי בצלאל. שם החליטו לבטל את זכייתו של משרד studyo הטורקי־גרמני שזכה במפתיע בתחרות ולבחור בסטודיו SANAA‏ היפני המוערך, זוכה פרס פריצקר, לתכנן את הקמפוס החדש.

העיר שנעדרת מרשימת התחרויות היא דווקא תל אביב. במרכז התרבותי התוסס שאמור להיות משכנם הטבעי של כוחות יצירתיים וצעירים נבחרו מתכנני הפרויקטים הציבוריים הבולטים בשנים האחרונות במכרזים סגורים, ובכלל זה תיאטרון הבימה, הרחבת הסינמטק, שיפוץ כיכר אתרים ותכנון מבנה חדש למינהל ההנדסה. מהעירייה נמסר בתגובה: "קיום תחרות פתוחה הוא הליך ארוך, בעייתי ומסורבל. פנייה לקבלת הצעות ממשרדי אדריכלות היא דרך ביניים יעילה יותר לקבל מגוון של רעיונות ממשרדים שמראש מתמחים בתחום הספציפי הקשור לנושא התכנון. עם זאת, נשקול לקיים תחרויות פתוחות בפרויקטים המתאימים לכך".

האדריכל אמיר קולקר, שמשרדו זכה לשפץ כמה מבני ציבור בולטים, ובהם כיכר העיר ובניין משרד החוץ בירושלים, היכל התרבות בתל אביב, מרכז הכנסים במכון ויצמן למדע ומבנה מינהל ההנדסה החדש, דווקא מצדד בקיום תחרויות פתוחות. "כל חיי התחריתי וזה עשה לי רק טוב. אני מעדיף את השיטה הצרפתית, שם חייבים לקיים תחרות לפני בנייה של כל מבנה ציבורי. אבל התחרויות מדורגות לרמות, ורק אחרי שאתה זוכה בתחרויות ברמה נמוכה אתה זכאי להתמודד בתחרות ברמה גבוהה יותר. כך הצליח ז'אן נובל בתוך עשור לחלוף על כל הרמות ולתכנן מונומנטים צרפתיים לאומיים".

השראה מתמטית עם הפנים לסין

בן קלינגר ושי כרמון הם שני מעצבים צעירים, וגם חברים, שפתחו לפני קצת יותר משנה את "סטודיו ו...", מיד לאחר שסיימו את לימודי עיצוב המוצר במכון הטכנולוגי בחולון. "גילינו עד כמה זה קשה לצאת בכל חודש עם מוצר חדש", אומר קלינגר, ומספר על התמודדות כלכלית לא פשוטה, ועל הרצון להפוך את היצירה למוצר צריכה שגם פרנסה בצדו.

למרות זאת הספיקו כבר השניים להציג את עבודתם "שעון המניפה" ביריד העיצוב במילאנו בשנה שעברה במסגרת תערוכת "עיצוב מבטיח" שערך משרד החוץ הישראלי, וכן להציג אותה בתערוכת שעונים בווינה לצד המעצב הנודע מרטין באס. בחודש הבא הם ישתתפו בשבוע העיצוב בשטוקהולם, לאחר שבעקבות חשיפה של השעון במגזין מקומי קיבל הסטודיו עשרות הזמנות לייצורו.

עיצובים של "סטודיו ו...": מדפי עץ

העבודות הראשונות שלהם כללו סדרת מדפים המבוססת על הקונספט של הנחת ספרים. "ניסינו לבחון את צורות ההנחה של המדף עצמו: יצרנו מדפים שמונחים כמו אחרי נפילה באפקט דומינו, מדף הפוך, מדף נייד עם חור לספרים שטרם נקראו ומדף עם ספר אלכסוני שמייצב אותו". בהמשך יצרו סדרה של שרפרפים מרהיבים משאריות צבעוניות של קורות עץ ארוכות. הם אספו את השאריות, שמרו על פאת הקצה במצב גולמי - צבוע ומחוספס, ושייפו את היתר במקצועיות. אחר כך חיברו בחיבורים נסתרים את חתיכות העץ וקיבלו את השרפרפים המקסימים.

השניים נאלצים עדיין לעבוד במשרות נוספות כדי להתפרנס - קלינגר גנן בגן ילדים, וכרמון מורה למתמטיקה במכללת אפקה, אולם הם מצליחים למצוא השראה בתחומי העיסוק הנוספים שלהם ולשלב אותם ביצירה. למעשה, את ההשראה למוצר הדגל שלהם "שעון המניפה" קיבל כרמון מעבודת התזה שלו במתמטיקה: "יצרנו את השעון בהשראת עבודת התזה שהגשתי ועסקה ב'משטח רימן' - ספירלה שמתקדמת ומסתובבת". מחוגיו של השעון מחוברים בהדפס נייר שנפרס כמניפה כאשר הם נעים.

מדפים בעיצובים שונים

כעת הם מתכננים לשפר את עיצובו ולהעביר חלק מהייצור לסין. לשם כך החלו בקמפיין באתר היזמות קיקסטארטר (http://www.kickstarter.com/projects/manifoldclock/manifold-clock-telling-time-in-3d

), שבו הגולשים שותפים במימון הייצור ובתמורה זוכים במוצר. שבוע אחרי השקת השעון באתר, הם גייסו כבר 5,500 דולר, שליש מהסכום שהם רוצים לגייס. "ספנסר טוניק הצליח לגייס באתר 160 אלף דולר לצילומים בים המלח, וסטודיו סקוט ווילסון גייסו מיליון דולר לעיצוב הגאדג'ט שלהם. זה יותר עניין קהילתי־חברתי - להשתתף ולתרום ליצירה, מאשר להשיג את השעון במחיר זול", מסביר קלינגר, שהוא ושותפו גילו שהעיסוק בתהליך הייצור והשיווק לוקח הרבה יותר זמן מהעיצוב עצמו.

אז השאיפה היא סין?

"כן. הייצור שם מאפשר לפנות להמונים, אבל תוך שמירה על ייחוד. ליצור מוצרים מורכבים עם מידה של עומק", אומר כרמון. "לא קלים לעיכול", מסכם קלינגר. שעון המניפה נמכר בינתיים רק באתר שלהם (תמורת 169 שקל). בחנויות עיצוב כמו סוהו ומרכז הבאוהאוס בתל אביב נמכרים פריטים אחרים בעיצובם, ובהם שלט לדלת שנראה כמו שלט דרכים ירוק ועשוי מנייר מוקצף (49 שקל) ומחזיק מפתחות חתולי דק מפח (49 שקל).

www.studiove.com

חנות

משחקים בעץ

המעצב ההולנדי ג'וי ון־ארוון חי בישראל כבר שש שנים. במהלכן הוא מייצר רהיטים ופריטים בטכניקת נגרות מיוחדת שכוללת הברגה של כפיסי עץ ארוכים זה לזה. "הרוב ממוחזר, אבל זה לא הכרחי, ואני לא עושה את זה בשביל עולם ירוק יותר. אני עובד על רהיט באלתור, מתכנן את הסקיצה תוך כדי עבודה, ללא הכנה מוקדמת. אני משחק עם החומר ולא יודע מה תהיה התוצאה הסופית", מסביר ון־ארוון את תהליך היצירה שלו.

הוא החל את דרכו בלימודי אמנות בארנהיים שבהולנד, פגש את אשתו אורית ובא בעקבותיה לארץ. מאז הציג את עבודותיו בחללים מסחריים ובגלריות, ובהן ביתן הלנה רובינשטיין, פרדיגמה, טאלנטס ודיזיינספייס. הוא הקים עם אשתו את קוסקו בר־מסעדה, שפעל גם כגלריה וחנות בפלורנטין בתל אביב, ובמשך כל אותו זמן פיתח את מותג הרהיטים שלו Godspeed.

כסא שיצר ג'וי ון-ארוון | צילום: עמית שעל

בחודש שעבר הוא פתח לראשונה חנות קטנה הצמודה לסטודיו שלו בשוק הפשפשים ביפו. אפשר למצוא שם רהיטים שחלקם הוצגו בתערוכות, כמו כורסה הנמכרת ב־9,000 שקל, לצד אביזרים לבית, ובהם מנורות (500–2,000 שקל), קולבים (400–4,000 שקל), שרפרפים (300–3,000 שקל) ופריטים בהזמנה אישית.

החנות פתוחה באופן זמני בלבד, רק עד סוף אפריל, אז ישוב ון־ארוון למולדתו.

אתה עוזב כי לא היה לך טוב בארץ?

"היה כיף, אבל שש שנים הספיקו. חוץ מזה, השותף העסקי שלי עבר לשבדיה, ולכן יהיה לי קל יותר לפתוח סטודיו באמסטרדם ולעבוד משם".

Godspeed — רבי נחמן 2, שוק הפשפשים, יפו.

godspeedpopup.weebly.com

סוד המטבח הנעלם

עד לאן ירחיק הזרם המינימליסטי באדריכלות ובעיצוב פנים? עד כמה יצומצם ויוסתר כל מה שקיים עד שייעלם לתוך עצמו כמו בעולמה של "אליס בארץ הפלאות" או בציורו המפורסם של קזימיר מאלביץ' "לבן על לבן"? תהיות אלו עולות נוכח כמה דגמי יוקרה חדשים של מטבחים וחדרי רחצה המוסתרים בתוך משטחים אחידים בלובנם או מאחורי דלתות, מגירות ותריסים שיוצרים אפקט של מונוליתיות בוהקת.

"Level 45", יחידת ארונות שתכנן המעצב והאדריכל נאג'י חביב (Naghi Habib) לחברה האיטלקית Falper, ממחישה את המגמה. היחידה היא מודולרית, תלויה באוויר ועשויה מחומר אקולוגי המופק משרף מינרלי. ייחודה במשטח עליון מתקפל המסתיר את כל מה שמונח עליו, ובכלל זה את הכיור, הבידה ושאר פריטי הרחצה והקוסמטיקה הפזורים שם. כך בלחיצת כפתור אפשר להעלים במהירות את כל הבלגן שבחדר האמבטיה. המחיר ברשת מודי ליחידה ברוחב 80 ס"מ מתחיל מ־6,950 שקל.

גם את מטבח TIVALI של המעצב דנטה בונוצ'לי לחברת מטבחי היוקרה האיטלקית DADA צריך לחפש. הוא כולל דלתות הזזה מתקפלות שכאשר סוגרים אותן בעצם מעלימות את המטבח, ומתקבל מראה של ארון קיר. הפתרון הזה הוא לא רק אסתטי, אלא גם שימושי, בעיקר בדירות עירוניות לא גדולות בעלות מטבח פתוח הפונה אל הסלון. כך אפשר לחסוך מהאורחים אי־סדר וערימות של כלים זנוחים בכיור. אולם מי שמתעצל לשטוף כלים ייאלץ לשלם במקרה הזה מחיר גבוה מאוד - החל ב־35 אלף שקל למודול. להשיג בחנות החדשה של רשת טולמנ'ס, Villa Dada, ברמת השרון.