מדוע ה"לגיונרים" לא חוזרים הביתה?

לאחרונה שמענו כמה סיפורים על ספורטאים מקצוענים, ישראלים המשחקים תקופה בחו"ל ומעוניינים לשוב הביתה ולשחק בליגה המקצוענית בישראל, אך נמנעים בסופו של דבר מלעשות כן. אחת התיאוריות לסיבה שבגללה שחקנים כגון יותם הלפרין או עומרי כספי החליטו לוותר על חזרתם למכבי תל אביב קשורה להשלכת ה"קנס" - תשלומי מס הכנסה וביטוח לאומי שהם היו אמורים לשלם כדי לחזור לישראל.

מה זה "קנס"?

תושב ישראל המפיק הכנסה בישראל או בחו"ל, חייב במס הכנסה בישראל בהתאם לשיעורי המס הקבועים בפקודת מס הכנסה, בשיעורים הנעים בין 10% ל־45%, והכל בהתאם להכנסתו החייבת.

נשאלת השאלה מיהו אותו תושב ישראל לצורכי מס? פקודת מס הכנסה קובעת כי תושב ישראל הנו מי שמרכז חייו בישראל, ולצורך כך יובאו בחשבון מכלול קשריו המשפחתיים, הכלכליים והחברתיים ובהם מקום ביתו הקבוע; מקום המגורים שלו ושל בני משפחתו; מקום עיסוקו הרגיל או הקבוע או מקום העסקתו הקבוע.

כדי להתמודד עם מקרים שבהם תושבי ישראל עוקרים לתקופות קצרות לחו"ל וטוענים שאינם תושבי ישראל, כדי להימנע מתשלום מסים בזמן מגוריהם בחו"ל, קבע המחוקק אינדיקציות חד־משמעיות. על פי החוק, אדם ייחשב תושב ישראל לצורכי מס אם שהה בישראל יותר מ־183 יום בשנת מס קלנדרית או יותר מ־30 יום בשנת המס הרלבנטית, וכן יותר מ־425 יום בשלוש השנים המסתיימות בשנת המס שבה נבחנת התושבות. בנוסף, אדם ייחשב כתושב חוץ שאינו חייב במס הכנסה בישראל על הכנסות שהופקו בחו"ל, אם במהלך ארבע שנים שהה מחוץ לישראל 183 יום לפחות בכל שנה מהשנתיים הראשונות, ואם מרכז חייו לא היה בישראל בשנתיים שלאחר מכן.

כפועל יוצא, ספורטאי ישראלי העוקר לחו"ל לתקופה ממושכת ובכך מנתק את תושבותו הישראלית לצורכי מס (בהתאם למבחן מרכז החיים), אינו חייב במס הכנסה בישראל, וישלם מס אך ורק במדינה שאליה עקר. לעומת זאת, ספורטאי ישראלי שנסע לחו"ל ולא ניתק את תושבותו הישראלית, עלול להתחייב במס הכנסה ובדמי ביטוח לאומי בישראל, גם אם שילם מסים אלו בחו"ל במדינה שבה הוא חי.

הכיצד? האם ייתכן שאדם ישלם מס בכל אחת מהמדינות בגין אותה הכנסה? התשובה על כך היא כן. אולם לאור האמנות למניעת כפל מס שישראל חתומה עליהן, כמו גם לאור סעיפים שונים בפקודת מס הכנסה, אדם אינו אמור לשלם יותר מסכום המס שהיה נדרש לשלם לו ההכנסה היתה מופקת בישראל - וזאת רק אם שיעור המס האפקטיבי של אדם בחו"ל נמוך משיעור המס האפקטיבי בישראל, הוא צפוי להידרש להשלים את ההפרש.

המס היבש אינו נרטב

לשם המחשה, נניח כי ספורטאי ישראלי עקר לרוסיה לתקופה בת שלוש שנים, שבמהלכן שהה בישראל באופן ארעי תקופות קצרות בלבד והרוויח כחצי מיליון דולר נטו לשנה. נניח עוד כי שיעור המס האפקטיבי שאותו ספורטאי משלם ברוסיה הנו 30%. במקרה זה, אם יחליט הספורטאי לשוב לישראל, הוא עלול להידרש לשלם מס הכנסה בישראל מעבר למס ששילם ברוסיה, בסך של כ־ 750 אלף שקל עבור שלוש השנים שבהן השתכר ברוסיה. הסיבה לכך היא ששלטונות המס בישראל עשויים לראות בשובו של הספורטאי לארץ אינדיקציה לכך שהיה תושב ישראל אף בתקופה שבה שהה בחו"ל, ועל כן הוא חייב במס בישראל בגובה ההפרש שבין חבות המס בישראל לבין המסים ששילם ברוסיה.

בדומה לכך, חוק הביטוח הלאומי מחייב תושב ישראל לשלם דמי ביטוח לאומי ומס בריאות בשיעורים של עד 17.9% מהכנסתו השנתית החייבת בישראל, כל עוד הכנסה זו אינה עולה על 881,064 שקל. התושבות לצורכי הביטוח הלאומי נקבעת על פי מבחן מרכז החיים, ואולם, ייתכן שאדם ייחשב תושב ישראל לצורכי ביטוח לאומי, אך תושב חוץ לצורכי מס הכנסה.

למרות כל זאת, ישראלים רבים הנוסעים לחו"ל ומעוניינים להיות מכוסים בביטוח רפואי בישראל, ממשיכים לשלם דמי ביטוח לאומי בסכום המינימלי, שעומד כיום על כ־150 שקל בחודש. בעצם תשלום זה אותם ישראלים מצהירים למעשה כי הנם תושבי ישראל, והדבר עלול להיות להם לרועץ בבחינת תושבותם לצורכי מס הכנסה.

למרבה הצער, להבדיל ממס הכנסה, ישראל חתמה רק עם כמה מדינות בודדות על אמנות לביטחון סוציאלי (Totalization Agreement). לפיכך, בהיעדר אמנה לביטחון סוציאלי בין המדינות, ישראלים רבים המעוניינים להיחשב תושבי ישראל לצורכי ביטוח לאומי ולהיות זכאים לכיסוי רפואי, עשויים לשלם דמי ביטוח לאומי מלאים בכל אחת מהמדינות. כפועל יוצא, הספורטאי הישראלי שלנו ברוסיה עשוי להתחייב בדמי ביטוח לאומי שנתיים בישראל בסכום של כ־150 אלף לכל שנה שבה השתכר ברוסיה מעבר לסכומים שכבר שילם לביטוח הלאומי, ככל שנדרש, ברוסיה.

ארבע שנים. לא פחות

כך נוצר מצב שלפיו ספורטאים ישראלים אשר משחקים מחוץ לישראל, מעדיפים שלא לחזור לשחק בישראל עד שתקופת הצינון (ארבע השנים לצורך עמידה בהגדרה תושב חוץ) תחלוף - אחרת עשויים ספורטאים אלו להידרש עם שובם ארצה לשלם "קנס".

נחזור לספורטאי שלנו מרוסיה: בהנחה שהספורטאי מעוניין לחזור לאחר שלוש שנים, הוא עלול להידרש לשלם "קנס" לרשויות המס והביטוח הלאומי בגובה של כ־1.2 מיליון שקל (כ־745 אלף שקל למס הכנסה וכ־450 אלף שקל לביטוח הלאומי) - סכום שלעתים גבוה מהסכום שישתכר הספורטאי בישראל בשנה־שנתיים שלאחר חזרתו ארצה. כפועל יוצא, ספורטאים נאלצים לדחות את חזרתם ארצה, ובכך נמנעת מהספורט בישראל ואוהדיו ההנאה מאותם ספורטאים בעודם בשיא הקריירה המקצועית שלהם.

למה צריך "קנס"?

 

לספורטאים מקצוענים יש מספר שנים מוגבל שבהן הם יכולים לממש את הפוטנציאל הגלום בהם. קיימים יתרונות רבים לחזרתם של ספורטאים מקצוענים לישראל, ובהם ניתן לציין את הגדלת מספר השחקנים הישראלים בליגות הבכירות בישראל; האינפורמציה שהם מביאים איתם מחו"ל, העניין שספורטאים אלו ייצרו בליגה הישראלית; והרחבת החשיפה התקשורתית. כל אלו עשויים לתרום לספורט בישראל, ואף להגדיל את ההכנסות באופן טבעי. מעבר לכך, אין לשכוח את השפעתם הרבה של אותם ספורטאים מקצוענים על חינוך הנוער. ספורטאים אלו מהווים מודל לחיקוי עבור אלפי ילדים ובני נוער בישראל, וחזרתם של ספורטאים אלו לשחק בליגה המקומית - בביתם - עשויה לסייע בעידוד הספורט בישראל. ניתן רק לשער איזו תרומה היתה לחזרתם האפשרית של עמרי כספי למכבי תל אביב או של גילי ורמוט להפועל תל אביב - חזרות שלא התאפשרו גם בגלל ה"קנס" ששניהם היו אמורים לשלם ושהיה הופך את חזרתם ללא משתלמת.

כפועל יוצא, ולאור הנסיבות הייחודיות שבסוגיה זו, מומלץ לשקול אם התועלת שבהטלת" קנס" החזרה הביתה על אותם ספורטאים אינה עולה על הנזק שהוא יוצר.

ד"ר תמיר שאנן הוא עו"ד ורו"ח; אייל פייבל הוא עו"ד המתמחה בדיני ספורט; רועי ברקוביץ' הוא כדורסלן בליגת־העל לשעבר שמתמחה בזיסמן, אהרוני, גייר ושות' (ZAG/S&W)