צילם: מיקי אלון
דו"ח המבקר על השריפה בכרמל: נתניהו עשוי לכבות את השריפה על הגב של שטייניץ
הפרסומים הנוגעים לדו"ח מבקר המדינה על השריפה בכרמל עומדים לטלטל את הממשלה. סימונו של יובל שטייניץ, לצדו של אלי ישי, כאחראי באופן אישי למחדלים יכול להביא לסיום תפקידו מוקדם מן הצפוי. "כלכליסט" מציג שלושה תרחישים אפשריים לעתידם של שני השרים
רק בשבוע הבא יניח מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס את טיוטת הדו"ח על השריפה בכרמל על שולחן הממשלה, אך הפרסומים על תכניה מעוררים כבר כעת סערה גדולה. ככל הנראה, הדו"ח צפוי לכלול מסקנות אישיות בנוגע לשר האוצר יובל שטייניץ ושר הפנים אלי ישי. הפניית האצבע המאשימה אל שני השרים הבכירים האלה עשויה להוביל לשינויים משמעותיים בהרכב הממשלה ואף לגרום בסופו של דבר להקדמת הבחירות.
כבר בדו"ח המקוצר שפורסם לאחר השריפה, כתב המבקר כי האוצר יצר "מצב בלתי נסבל של מלכוד" כאשר התנה תקציבים ברפורמה. כמו כן, המבקר ציין כי גרירת הרגליים של השרים ושל ראש הממשלה העצימה את אסון השריפה בכרמל.
ככל הנראה, מי שיצליח להימלט מאחריות אישית בדו"ח הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. עם זאת, פרסומם הצפוי של ממצאים חמורים בכל הנוגע להתנהלות הממשלתית עשוי לדחוק בנתניהו לבצע צעדים מיידיים, ולו רק כדי לפייס את התקשורת ומשפחות הנספים באסון. ייתכן שהזזת שטייניץ וישי מלשכתם תאפשר לנתניהו לחוש בנוח בלשכתו.
הפרסומים על ההאשמה הצפויה של שני השרים עוררו אתמול כצפוי סערה בסביבתם. כיוון שהחוק אוסר על פרסום דו"חות מבקר המדינה לפני שהתפרסמו לכלל הציבור, נמנעו ראש הממשלה והשרים להתייחס ישירות לנושא. אלא שבסביבתו של ראש הממשלה הזכירו כי "מבקר המדינה מסיים את תפקידו בחודשים הקרובים ולכן הוא מעוניין לעשות רעש". מקורביו של אלי ישי מסרו כי "הדלפת המבקר לא חוקית. הדו"ח שלו מתווה דרך למדיניות חדשה ובלתי אפשרית בכל הקשור לעבודת השרים בממשלה".
באוצר לא שתקו גם כן ואמרו, כי "העברנו תקציב למשרד הפנים טרם העלאת סוגיית נחיצות הרפורמה, ובשל המבנה הבירוקרטי לא הגיעו שם לנושא רכישת הציוד".
על כל פנים, נדמה כי הגשת הדו"ח הסופי בחודש הבא תוליד שורה של תסריטים אפשריים הנוגעים למשולש נתניהו־ישי־שטייניץ. דבר אחד כבר בטוח, איש מבין השלושה לא יוכל להישאר אדיש לגמרי לביקורת. להלן שלושה תרחישים שעשויים לעלות על הפרק.
1. ההתפטרות: יובל שטייניץ ואלי ישי מקבלים את הדין ומתפטרים
על פניו נראה כי תרחיש שבו ישי או שטייניץ מגישים מכתב פיטורים לראש הממשלה הוא בלתי מתקבל על הדעת. ישי מאושר במשרד הפנים: הוא יושב על שאלטרים חיוניים מאוד למגזר החרדי, נהנה מההתגוששויות מול השלטון המקומי, ולא מתרגש מהטענות שהוא פועל בסקטוריאליות. הוא בכלל מרגיש כמי שלוחם את מלחמת האזרח הקטן באוצר.
מקורבי ישי שמחים להציג התכתבויות ענפות בינם לבין האוצר, שבהן התריעו שוב ושוב על המחדלים והחוסר התקציבי של מערך הכיבוי בחודשים שקדמו לשריפה.
אלא שגם שטייניץ, שאולי עוד האמין אשתקד כי יגיע יום אחד לכיסא ראש הממשלה, לא מתכוון לפרוש לביתו במבשרת ציון. שר האוצר יילחם ככל יכולתו כדי להימנע ממשבצת "שר האוצר שפרש בגלל מחדל הכרמל". בכלל, שטייניץ הרי מאמין שכהונתו במשרד האוצר מצוינת ברמה עולמית.
רמת הסבירות: התרחיש הזה נראה כעת כבלתי אפשרי.
2. הכפייה: ראש הממשלה תובע מהשרים לשאת באחריות ולהתפטר
תמיד קיימת האפשרות שנתניהו יתבע משטייניץ וישי להתפטר. החלפת שטייניץ לא צפויה לעורר בעיה קואליציונית או פוליטית, וכמי שמעמדו במרכז הליכוד מעורער גם ככה, הוא יוחלף בקלות באחד הטוענים לכתר במפלגה, דוגמת משה כחלון. מנגד, שטייניץ שירת את נתניהו נאמנה בעשור האחרון, לחם לצדו עוד בימי האופוזיציה וקיבל בהכנעה את תכתיביו במהלך כהונתו באוצר.
בימי המחאה, כשיצאו ההמונים לרחובות מותג שטייניץ כאחד האשמים ביוקר המחיה. בתוך הליכוד גברו אז הקולות שקראו להדיחו, כדי לשמר את כוחה של המפלגה בשלטון. ייתכן שאם יתחדש הלחץ הציבורי להדיח את שטייניץ, ראש הממשלה יתעורר. אם בעקבות הדו"ח שר האוצר ייתפס כעול בלתי נסבל לפני הבחירות, נתניהו עשוי שלא להסס ויזיזו הצדה.
לגבי ישי הסיפור השונה. פיטוריו עלולים להוביל למשבר קואליציוני ולהקדמת הבחירות. כמנהיגה של ש"ס ישי לא יסכים בקלות להחליף משרד, וגם לא ימהר לעבר בחירות. בייחוד כשבחוץ ממתינים לו יריבים דוגמת אריה דרעי.
רמת הסבירות: סיכוי נמוך ששטייניץ יפוטר. לגבי ישי, הסיכוי גבוה יותר.
3. הקומבינה: כל הצדדים מגיעים כרגיל לדיל מוסכם
אחת לחודשיים פחות או יותר נוחתת על שולחן הממשלה הצעת מחליטים נפיצה. בין אם מדובר בקיצוץ בתקציבי השיכון והפנים, שינוי הסדרי האברכים או נתחי הצעות מדו"ח טרכטנברג - כמעט תמיד המאבק בין האוצר למשרד הפנים מתחיל במוצ"ש. זה קורה כאשר ישי מפיץ הודעה זועמת לעיתונות, שבה הוא מבטיח כי ש"ס תתנגד. ביום ראשון אחר הצהריים ההצעה המעובדת מאושרת, לשמחתם של כל הצדדים.
מה קורה בין לבין? ישי ושטייניץ - או בכירים מהאוצר - עוזבים את מליאת הממשלה לטובת דיון בלשכה צדדית. נתניהו או מנכ"ל לשכתו מסתגרים איתם, מגלחים קצת מהדרישה של כל צד, ומגבשים תוצאה שאותה שני הצדדים מוכנים לספוג. זה גם ככל הנראה מה שעשוי לקרות הפעם. ייתכן שכבר אתמול נתניהו ישב עם שני השרים. אם דו"ח המבקר הסופי אכן יתגלה כחמור במיוחד, נתניהו ינסח מהלך שיאפשר לכל הפחות לשטייניץ להישאר בכיסאו. עד היום לא הראה ראש הממשלה כבוד חריג לדו"חות המבקר. גם היום מעטים הסיכויים שיאמץ את הדו"ח כלשונו, בייחוד כשלינדנשטראוס כבר מתפקד מבחינתו כברווז צולע.
קומבינה אפשרית היא שישי ישלם את המחיר, יוצע לו תיק הרווחה - שלו הוא יתקשה לסרב, בעוד שהציבור ייאלץ לספוג את הישארותו של שטייניץ במשרד האוצר. לפחות עד לאחר הבחירות.
רמת הסבירות: אם להסתמך על העבר, רמת הסבירות כאן גבוהה מאוד.
בכל מקרה, מבחינה מוסרית נראה כעת כי ללא קשר לתרחיש הסופי שיתקבל, הממשלה כבר נכשלה במבחן הנורמטיבי. "שרים בישראל חושבים שהם יכולים להישאר בתפקיד עד הרגע האחרון וכי רק בכוח אפשר להוציאם משם", הלין אתמול ל"כלכליסט" פרופ' ראובן חזן מהחוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית. לדבריו, "יש הבדל בין האחריות המיניסטריאלית בחוק לבין האחריות המקובלת בתרבות ובמערכת הפוליטית. בארצות הברית, לדוגמה, אם שר סורח - ובמיוחד אם דו"ח יגיד שהוא אחראי לכישלון - אז אין סיכוי שהוא לא יגיש לנשיא את התפטרותו. בישראל יש מניעים מוסדיים ותרבותיים פסולים. זה נכון לגבי ח"כים, וזה מחריף במערכת שבה קשה להחזיק קואליציה. יש כאן תרבות של היאחזות בקרנות המזבח".
7 תגובות לכתיבת תגובה