הון אנושי: תזכיר לי?

בראשון בערב התכנסו חברי המועדון העסקי־אקדמי של אוניברסיטת תל אביב בבית הירוק, כדי להקשיב לרב־שיח בהשתתפות פרופ' מנואל טרכטנברג, יו"ר הוועדה לשינוי חברתי־כלכלי, וח"כ משה גפני, יו"ר ועדת הכספים. העיתוי היה מושלם: הגזרה החילונית־חרדית הגיעה שוב לנקודת רתיחה, בעקבות כוונתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו להאריך את חוק טל ונוכח הקריטריונים לדיור בר השגה שקבע שר השיכון אריאל אטיאס, ושיתאימו בעיקר למידותיהם של החרדים - בניגוד מוחלט להמלצות המפורטות של טרכטנברג.

בבופה שנערך בכניסה לאולם מצאתי את עצמי משוחח עם נשיא האוניברסיטה, פרופ' יוסי קלפטר, על דפני ליף — שאילולא הציתה את גל המחאה הגדול בקיץ, ועדת טרכטנברג לא היתה קמה מלכתחילה. "היא צמחה אצלנו", התגאה קלפטר, ומיהר לחלוק איתי פכים מהתיק האישי שלה: "נדמה לי שהיא עדיין לא סיימה את כל המטלות שלה, ולכן עוד אין לה תואר ראשון".

מימין יוסי קלפטר, מנואל טרכטנברג, משה גפני ועמוס שפירא | צילום: קובי קנטור

בכלל, אתם חממת גידול למהפכנים, אמרתי לו: בטח שמעת על קבוצת "מבצע סוראסקי", שמתכוונת להיאבק על צדק חברתי מתוך הקמפוס. קלפטר התחיל להתגונן. "תראה, זו אוניברסיטה מאוד גדולה, ושיעור המהפכנים בה מאוד קטן", אמר. "אנחנו מאפשרים להם להתבטא כל עוד הם לא שוברים את הכללים, והיו כמה מקרים שהם ניסו לשבור אותם".

אחר כך פגשתי את עו"ד יורם ראב"ד, ושאלתי אותו את מי הוא בא לשמוע - את גפני או טרכטנברג. "את גפני", ענה ראב"ד. "טרכטנברג חסר כל יכולת השפעה. גפני הוא בעל ההשפעה מבין השניים". הוא יהיה גורם משפיע גם לגבי החלטות ועדת הריכוזיות, שאלתי. "כן, יש לו השפעה ובימים אלה הוא מתחיל להבין שוועדת הריכוזיות הגיעה למסקנות בעייתיות, כולנו מתחילים להבין את זה".

אחר כך פגשתי את צבי סטפק מבית ההשקעות מיטב. שאלתי אותו כיצד הם מתכוונים להתמודד עם תספורת החוב של דלק נדל"ן. "אנחנו לא השקענו הרבה בדלק נדל"ן", אמר סטפק, "רק 7 מיליון שקל. מיד זיהיתי שמדובר בחברה שההתנהלות שלה בעייתית".

שמואל וענת פרנקל | צילום: קובי קנטור

בדיוק אז נכנס ללובי גבי לסט, יו"ר קבוצת דלק. ניגשתי ללסט ושאלתי מה הוא אומר על כוונת הפרקליטות להגיש כתב אישום נגד איליק רוז'נסקי, מנכ"ל דלק נדל"ן לשעבר, ואיפה תתבטא האחריות של לסט עצמו כיו"ר הקבוצה. לסט השיב: "אני לא קשור בזה. רוז'נסקי הנוכל הפיל את כולנו. זו אשמתו".

לסט הציג בפניי את יעקב פרידגוט, מי שהיה דירקטור בדלק וכיום משמש כמנכ"ל קרן דלק למדע, חינוך ותרבות. "אני התפטרתי מחברותי בדירקטוריון לפני שכל זה התחיל", אמר פרידגוט בחיוך. "אין לי כל מעורבות בזה, ואני לא קשור למעשיו לכאורה של מר רוז'נסקי".

אחר כך שאל אותי לסט מדוע אנחנו לא מכינים כתבה על עיכוב ההסכם בין שותפויות תמר לחברת החשמל. "העיכוב הזה מייקר את מחירי החשמל במשק, ואף אחד לא מדבר על זה", אמר. "בדירקטוריון חברת החשמל יושב שמעון אקהויז, שקשור לאי.די.בי ולשותפות מודיעין, להם יש את מאגרי הגז מירה ושרה, והוא היחיד שמתנגד להסכם שאמור להיחתם בינינו לבין חברת החשמל. הוא מנסה לטרפד אותו כדי שהחברה שלו תחתום עם חברת החשמל, ולא אנחנו. מדוע זה לא הופך לכותרת ראשית בעיתון? איפה אתם עכשיו? רק על ששינסקי אתם יודעים לכתוב".

הדיון עצמו היה "רב־שיח של חירשים", כפי שהגדיר אותו גד פרופר. גפני הציג את החילונים כמי שכופים עליו את אורח חייהם ואמר שהוא לא מכיר במסקנות ועדת טרכטנברג, שלהקמתה גם התנגד. טרכטנברג, בתגובה, ניסה למצוא את המשותף ביניהם, ודיבר בנימה פייסנית, כמעט מתרפסת. גפני רק המשיך להתלונן ולתקוף.

בתום הדיון שאלתי את טרכטנברג איך נהג בפייסנות שכזו, אחרי שגפני שלל את הלגיטימיות של הוועדה שלו. דווקא לי ענה טרכטנברג בנימה תקיפה. "אני נותן לו לדבר: ממילא איש אינו סופר אותו, ואין לו ממש השפעה", קבע. "לא הוא זה שמחליט בסוף. את זה כולם יודעים".