אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
שוק העברות השחקנים הישראלי - מתן בסתר צילום: ראובן שוורץ

שוק העברות השחקנים הישראלי - מתן בסתר

מערך סקאוטינג היה הופך את כל התהליך של רכישת שחקן ליעיל יותר - אבל אז הוא יפריע לבעלי הקבוצות לזרוק כסף על נזקקים, אז למה להיות מקצוענים?

02.02.2012, 18:30 | גיא קופל

מדי שנה מגיע לו חודש ינואר ומביא איתו הוכחה חד משמעית ושאינה משתמעת לשני פנים על כך שהכדורגל הישראלי הוא אחד מהגופים היותר תורמים לחברה הישראלית. בשנים האחרונות זה הפך כמעט לבון טון לעמוד מעל כל במה ולזעוק איך הכדורגל הישראלי וקבוצותיו מנותקות מהקהילה ומהאנשים ה"רגילים", אולם יותר קל לצעוק ולזעוק מאשר להתמודד עם העובדות שמראות שהדברים הפוכים לגמרי.

הדוגמה לכך מגיעה, כפי שהזכרתי קודם לכן, מדי שנה. ממש בתחילתו של חודש ינואר נאספים רוב יושבי הראש של קבוצות הכדורגל מליגת העל, בנוסף לכמה נבחרים מהליגה השנייה, ותמיד, אבל תמיד מגיעים להחלטה המתבקשת - לתרום. כן, כל הזמן הקבוצות האלה לוקחות, אבל חודש ינואר הוא חודש התרומה ואכן, כמעט ללא מתנגדים, שולפים עשרות האנשים העשירים האלה את פנקסי ההמחאות שלהם ומתחילים לשרבט מספרים. חלקם מוציאים סכומים גדולים יותר, חלקם סכומים גדולים פחות, אבל אין כמעט כאלה שלא רושמים.

כך, לאחר שעשן הסיגרים מתפזר לו ברוח, מתברר ששוב תרם הכדורגל הישראלי עשרות אלפי דולרים, אם לא יותר, לאנשים רבים וטובים וזאת באמצעות שפיכת כספים בכיוון חברות התעופה, בתי המלון ושירותי המוניות. כן, גבירותיי ורבותי – כולנו לוקחים חלק בנשף מסיכות ענקי כשחלון ההעברות של חודש ינואר הוא רק סיפור הכיסוי לרצון העצום של בעלי הקבוצות המושמצים לחלוק את עושרם גם עם פשוטי העם.

מכיוון שבדרך כלל מדובר באנשים חזקים, צעד זה מאפשר להם לתרום מבלי לפגוע בתדמית הקשוחה, שלא לומר האלימה, שהם פיתחו לעצמם עם השנים בכישרון כה רב.

מדובר, יש להודות, בהחלטה מבריקה. תחשבו כמה משפחות זכו להניח אוכל על השולחן בביתם הודות לעשרות כרטיסי הטיסה שהוציאו בעלי הבית, מה גם שלא מדובר בכרטיסים זולים, חס וחלילה! אם תורמים – אז עד הסוף ולכן הכרטיסים שנרכשים מביאים שחקנים ממקומות אקזוטיים באפריקה, ערבות אסיה או כל מיני ערי שדה במערב אירופה שקבוצות הכדורגל שמייצגות אותן משחקות בדרך כלל בליגה השנייה או דרומית לה. המדד הוא פשוט – ככל שישנם יותר אמצעי תחבורה וטיסות קישור – כך ייטב. שחקן בעל פוטנציאל שמשחק בליגה נמוכה באנגליה? לא. זה פשוט מדי. תביא את ההוא שאיש לא יודע לאיית את שמו, המשחק בבורונדי. לא יודע איפה זה בורונדי? בדיוק מה שחיפשתי!

נבחנים. מי יודע כמה? , צילום: ראובן שוורץ נבחנים. מי יודע כמה? | צילום: ראובן שוורץ נבחנים. מי יודע כמה? , צילום: ראובן שוורץ

משום שמדובר במפעל צדקה כה חשוב ונרחב – גם כל אלה שטסים לפה (להם ניתן שם עצם קיבוצי "הנבחנים") הם חלק מאותו נשף מסיכות שמטרתו מתן בסתר. רבים וטובים שחזו באותם "שחקנים" מתאמנים טוענים ומספרים שכבר במהלך האימון נראה ששחקן החיזוק הפוטנציאלי מוצא עצמו המום מכך שהכדור הוא עגול ולא משולש, למשל. הצורה החמקמקה הזו מאוד מבלבלת ויודע כל זב חוטם – הרבה יותר קל לעצור משהו עם צלעות וזוויות מאשר איזה עיגול המתגלגל לו במהירות. זו הסיבה שהנבחן מוצא עצמו רץ אנה ואנה בתקווה לתפוס את הצורה ההנדסית הבעייתית כל כך. ובכן, זה מציף בעיה אחרת. לנוכח העדר היכולת צריך לעשות משהו בכדי להסתיר מכל אותם נזקקים שההוא שנחת ושלא סגור עם איזה איבר משחקים כדורגל, הוא לא באמת שחקן.

לשם כך מתגייס מערך יחסי ציבור שלם – עיתונות הספורט. במהלך 11 חודשי השנה מתאפיינת עיתונות הספורט הארצישראלית בחקרנות אין קץ, בסקופים יוצאים מן הכלל ובניתוח קר ומקצועי של אירועי ספורט שונים, כל עוד הם נערכים בחנות בגדים מסוימת בקניון הקרוב למקום מגוריכם. בחודש הנותר – הלא הוא חודש ינואר – מתגייסת עיתונות הספורט להלבין את כל מבצע התרומה.

איך? בשיטה הידועה גם כ"העמס פרטים, הסתר את האמת". זה עובד כך – לכל אחד שמגיע לארץ (נקרא לו "שחקן") מוצמד תיאור מלא משמעות על איפה הוא גדל ובסגל של איזו קבוצה הוא היה. קחו את ההוא, לדוגמה. כן, זה שלא מבין למה יש שפיצים על הסוליות של נעלי הכדורגל. ובכן, יש לו לא פחות מ-502 הופעות בנבחרת שלו! אף משחק לא היה רשמי, ולכן אין לזה שום תיעוד, מה גם שעדיין מנסים לברר באיזה ענף שיחקה הנבחרת הזו – אבל תיעוד ובדיקה זה למי שלא רוצה לעשות טוב לאנשים! חוץ מזה, הזימון היה הגיוני משום שהוא נמנה באותה תקופה על הסגל המורחב של קבוצת הפאר מילאן, שנאבקה עליו מול באיירן מינכן וזכתה לבסוף בשירותיו.

הכל אמת! נכון שהוא בעיקר ניקה את חדרי ההלבשה באותה התקופה, אבל כמה שחקנים ישראלים יכולים לספר שהיו באותו חדר הלבשה עם כוכבי מילאן הגדולה? בטח משהו נדבק! רגע, מה אמרת? שיחק במילאן קינשסה? האפריקאים השובבים האלה... עזוב, אף אחד לא ישים לב.

משולש הכוחות הקדוש הזה מסמן את כל מה שטוב ויפה בכדורגל הישראלי. הרי ברור לכל בר דעת שהקמת מערך סקאוטינג היה הופך את כל התהליך ליעיל יותר. מערך כזה היה עובד כל השנה ולא רק במהלך חודש אחד, בודק ובוחן שחקנים מבלי ליפול שדודים להמלצות ריקות מתוכן של סוכניהם ומאפשר לקבוצות הלא-ממש-עשירות להביא שחקנים זולים שניתן יהיה למכור ביוקר בעתיד, שלא לדבר על החיסכון העצום שהיה נובע מכך שלא היו מביאים את כל השחקנים להבחן במשחק אימון מול קבוצת הנוער ולהישלח חזרה לארצם אחרי 30 דקות בערך. כל זה נכון, אבל מערך סקאוטינג היה מאפשר לבעלי הבית לתרום רק למספר מצומצם של אנשים (מה שקרוי "משכורת") בעוד שהם חושבים בגדול – הם רוצים לעזור לכמה שיותר אנשים, מכמה שיותר מדינות, בכמה שיותר תחומים וזה שהוחתמו בערך 0.31% מסך הנבחנים שהגיעו לא רק שלא מפריע להם – אלא מעודד אותם להמשיך כך בעונה הבאה, מתוך מטרה להביא יותר נבחנים ולהחתים אחוז קטן עוד יותר.

בדרך זו כולם מרוצים. אלפי צליינים מגיעים לארץ וזוכים לאימון כדורגל עם כוכבי ליגת העל הישראלים, בעלי הבית חולקים את עושרם עם העולם ואיספור אנשי מקצוע מתחום התחבורה זוכים לקצת נחת ואפשרות לשחרר את החגורה הכלכלית. כדורגל איכותי? זרים ברמה גבוהה? קידום הספורט ודפוסי ההתנהגות המקצועיים? זה יכול לחכות בצד.

שקט. עכשיו תורמים.
שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות