כך הפסיד המשק הישראלי גז: תוקף רישיון הקידוח במאגר "אור1" יפוג בחצות

חברות ישראמקו ונפטא שיגרו לפני שעה קלה (ה') הודעה לבורסה לפיה רישיון הקידוח במאגר הגז "אור1" שבחזקת "מד יבנה" יפוג בחצות. ההודעה הלקונית מסתירה מאחוריה סיפור מוזר של "יד ימין לא יודעת מה עושה יד שמאל", לפיו המדינה ויתרה על האפשרות לקבל גז טבעי בדיוק בתקופה בה הוא זקוק לכל רזרבה נתונה.

רישיון "אור1" התגלה וניתן לשותפות ב-11 ביוני שנת 2000, והוא ממוקם כ30 ק"מ מערבית לאשדוד, בתווך בין מאגר "ים תטיס" (מאגר הגז הישראלי היחיד שפעיל כיום) לבין מאגר "נועה צפון" שמיועד להפקה מסחרית בספטמבר הקרוב. עד היום נמנעו השותפות שם מלפתחו, כאשר הסיבות העיקריות יוחסו לחוסר כדאיות כלכלית מצד אחד ולמורכבות המבנה מצד שני. האחזקות שם מתחלקות בין השותפות במאגר הן ישראמקו נגב 2 (49.86%), חנ"ל שמשמשת גם כקבלן הקידוח (14.77%), רציו (12.3%), נפטא (3.5%), אקוויטל (3.32%), י.ו.א.ל (Jerusalem Oil Exploration, 4.43%), ישראמקו (0.7%), פטרוכימים (5.53%) ודור ( באמצעות דור גז ודור כימיקלים - 5.53% ). אקוויטל היא בעלת השליטה ביואל, בחנ"ל, בנפט"א ובישראמקו.

נפח הגז הטבעי הפוטנציאלי מגיע לכ-1.4 מיליארד מ"ק גז, כ-28% מהיקף הצריכה שנרשמה בישראל ב2011. עם זאת, המאגר אינו הומוגני במבנהו, והוא מורכב מכמה "כיסים", כך שהפיתוח שלו ידרוש מספר קידוחים וחיבור אופקי של צנרת הולכה.

אולם המגבלות הגיאולוגיות או הכלכליות הפסיקו להטריד את משרד האנרגיה, ובעקבות פיגועי החבלה בצנרת הגז המצרי, ומחסור הגז אליו נקלע המשק, ביוני האחרון הורה משרד האנרגיה והמים לפתח את המאגר לאלתר.

הממונה אוסר, המדינה לא מעניקה רשת ביטחון

כדי לצמצם את לוח הזמנים לקראת הפקה מסחרית, השותפות שם ביקשו להשתמש בתשתית ההולכה הקיימת של ים תטיס, בבעלות נובל אנרג'י (47%) וקבוצת דלק (53%) כדי להפיק את הגז מהר ככל האפשר. מדובר היה בסיטואציה של WIN WIN במסגרתה היזמים היו מצמצמים הוצאות והמדינה הייתה מרווחיה גז יקר עבור משק האנרגיה המקומי הקורס. הבעיה היחידה הגיעה מכיוון הממונה על ההגבלים העסקיים, שטען ששימוש בתשתיות קיימות יוצר מונופול הולכה, ולכן על השותפות לפתחו בנפרד. התוצאה: השותפות נאלצו לזנוח רעיון של שימוש בתשתיות קיימות ולהזדרז ולגייס כסף לפתחו כדי שהמשק הישראלי לא יישאר בלי גז. פתרון נוסף שעלה הוא קבלת ערבות מדינה להפסדים שיגרמו להם מפיתוח עקר, אולם המדינה סירבה לאשרו. יצוין שעלויות הקידוח (לרבות צנרת הולכה) נאמדות ב-150 עד 200 מיליון דולר.

התוצאה - השותפות ויתרו על אפשרות הפיתוח, והמאגר, כאמור, נותר יתום. אבל כאן מקבל הסיפור תפנית מעניינת: משרד האנרגיה פנה לפני מספר שבועות לשותפות ים תטיס ובחן אפשרות שהיא תפתח את המאגר בעצמה. הרעיון היה שמי שמחזיק ציוד הולכה ואסדה קרובה יוכל להפיק את הגז לטובת המשק הישראלי ש"נוסע על אדים". בשותפות ים תטיס קיבלו את הבקשה בהפתעה, זאת כיוון שהמדינה, באמצעות הממונה על ההגבלים העסקיים, טענה מול נובל אנרג'י וקבוצת דלק שהם מחזיקים כ-12 רישיונות קידוח מעבר למותר, ולכל עליהם לוותר על כמה מהן. "אחרי שקראו לנו מונופול עתיר רישיונות פתאום נזכרו שדלק אנרגיה יכולים לפתח ורצו לתת להם רישיון נוסף", אומר בכיר במשק האנרגיה. אם לא די בכך, לא ברור מדוע משרד האנרגיה לא דרש את פיתוח המאגר בכל העשור הקודם ומדוע הוא נזכר באפשרות להעבירו לים תטיס כחצי שנה לאחר שהבעלים הנוכחיים כבר אמרו שהם לא יפתחו אותו. "המשק יכל להיות עם עוד גז, מהלך שהיה מקל על חברת החשמל לשמור על כשור הייצור שלה ומשרד האנרגיה לא היה מתריע בפני הציבור שיתכנו הפסקות חשמל", הוא מסכם.