עיני פוגע בעובדי הקבלן

נתחיל בעובדות: עובדי הקבלן מנוצלים, לפחות חלקם, באופן מחפיר. אין ספק שצריך לשפר את המצב, אבל השאלה היא איך? ככלל, כדי לפתור בעיה חייבים להבין כיצד היא נוצרה - ובמקרה שלנו מדוע יש כל כך הרבה עובדי קבלן? התשובה טמונה בעובדים הקבועים.

אתמול שמעתי את אחד מ"בכירי ההסתדרות" אומר שזה לא הגיוני שהוא משלם 1.54 שקל לארוחת צהריים, כאשר עובד קבלן משלם עבור אותה ארוחה 15 שקל. אותו בכיר, שמדבר מתוך בועתו הציבורית והמסואבת, לא קולט כי מה שלא הגיוני זה שהוא משלם 1.54 שקל. כאן בעצם הבעיה.

רוצים דוגמה נוספת? הנה. לפני שנתיים ליוותי בהתנדבות את היחידה לשיפור השירותי הממשלתי לאזרח. אחד מהפרוייקטים היה לשלב מערכת מחשב חדשה ברשות ציבורית. המערכת אינה דורשת פיטורים, התייעלות, שינוי שעות או פגיעה בתנאי העבודה של עובדי אותה רשות בשום צורה. עשרות אלפי אזרחים מקבלים שירות מאותה הרשות בכל חודש, רובם מהשכבות החלשות, והמערכת החדשה היתה אמורה לשפר באופן משמעותי את השירות.

אלא שוועד העובדים התנגד לכך נחרצות. גם לאחר שהאוצר הציע הכשרה על חשבון שעות העבודה הוא סירב, גם לאחר שהאוצר הציע שההכשרה הזו תיחשב לגמול השתלמות, לפנים משורת הדין, דבר שיגלם הטבה של משמעותית לכל עובד, הוועד סירב.

זה מה שקורה בשירות הציבורי של היום: הוועד קובע וההנהלה שותקת. מי שקובע את סדר העדיפויות של מדינת ישראל הוא ועד עובדים, שבכלל לא איכפת לו מהמדינה. וכך, המערכת עליה דיברתי לא הופעלה, למרות השקעה עצומה בהקמתה על ידי המדינה. והאזרחים? הם ממשיכים לסבול.

במצב כזה של חוסר איזון לא ניתן לנהל שום אירגון. לא חברה קטנה ולא מדינה. לכן המעסיקים נאלצים לפנות לפתרון של עובדי הקבלן. משום מה הציבור חושב שעובדי קבלן הם חיסכון למדינה. זה פשוט לא נכון. המדינה משלמת ברוב הפעמים הרבה יותר על עובד קבלן, לפעמים פי 2. היא מוכנה לעשות זאת על מנת שהיא תוכל לנהל אותו, במקום שהוא ינהל אותה. מקבלי ההחלטות לא יכולים לנהל אירגון ששולטת בו העבודה הקבועה, ולכן הם ימשיכו לקבל החלטות שמעבירות עוד ועוד משרות לעבודה קבלנית.

ההסתדרות חייבת להבין שחייבים להחזיר את האיזון. שוועד העובדים צריך להיות בעל השפעה בנושאים הקשורים לתנאי ההעסקה בלבד. שצריך ליצור מנגנון לפיטורי עובדי מדינה גרועים בהסכמה בין הצדדים. שצריך ליצור כלים למדידת התפוקות על המגזר הציבורי, וחייבים לאפשר לתגמל עובדי מדינה מצוינים, ויש הרבה שיכולים להיות כאלה אם רק יתנו להם. המאבק הזה, על אופי ה"עבודה הקבועה" הוא הזדמנות פז לאוצר לבקש לפתוח את תנאי הקביעות.

אם לא יצליחו ליצור איזון חדש, אז עובדי הקבלן ימשיכו להתקיים. כמקובל במדינה תהיה מכבסת מילים ויקראו להם בשם אחר. אבל יהיו עובדי קבלן, ובצדק, כי חייבים להשיג תוצאות, חייבים להתקדם הלאה, ולא ניתן לעשות זאת עם העובדים הקבועים. הסכמה להכניס את עובדי הקבלן לתנאי ה"עבודה הקבועה" הנוכחיים יביא להמשך שקיעתה ולפגיעה בכוחה של הממשלה, להמשך ההתדררדות במשילות, לחיזוק השחיתות הציבורית, ולפגיעה במדינת ישראל.

החלשת עובדי הקבלן נוצרה בגלל עודף כוח שניתן לעובדים הקבועים, שמשתקים את המערכת. חייבים לחזק את עובדי הקבלן, והדרך היחידה לעשות זאת היא על ידי השבת וועדי העובדים למקומם הנכון, והעברת הניהול בחזרה למקבלי ההחלטות.

לכן אני קורא לשר האוצר יובל שטייניץ: תמשיך לעמוד בפרץ אל מול הפופוליזם הציני של עיני,  אתה חייב לדרוש לפתוח לדיון את כללי העבודה הקבועה כתנאי לשילובם של עובדי הקבלן כשווי זכויות. אתה חייב את זה לך, לילדך ולילדי, לאזרחי מדינת ישראל. אני תומך בך, ואיתי רבים אחרים. 

טל זהר הוא מנכ"ל בית ההשקעות  FXCM ישראל