השבוע: לקחים קשים

"היסטרית" – כך הגדיר שר החוץ הרוסי את תגובת המערב לרצח העם בסוריה. היכולת של רוסיה וסין לברור בפינצטה צינית את האינטרסים הגלובליים שלהן בין הגופות המושלכות ברחובות הערים בסוריה לא מפתיעה בהתייחס לרקורד של השלטון בשתי המעצמות הללו. העולם הנאור כבול בידי המוסדות שאותם ברא. מועצת הביטחון היא ארגון חסר שיניים, שאינו יכול לנשוך ונביחותיו נשמעות כקול ענות חלושה. טענתו של נתניהו שמדינת ישראל יכולה לסמוך על עצמה בלבד מבוססת בין היתר על רפיסות הארגונים הבינלאומיים. מכאן נראה האיום האיראני מבעית כמו פטרייה גרעינית, ומכאן ניתן להבין את ההתרגשות סביב מינויו של מפקד חיל האוויר, ששזר במילות התודה למברכים הרבים את מודעותו לגודל האחריות שהוטלה על כתפיו.

הדברים של אמיר אשל מצאו חן בעיני לאו דווקא בהקשר של הגרעין האיראני. "גודל האחריות" הן לא עוד שתי מילים בעלמא. ועל כן מי שתפקידו מטיל עליו אחריות לחיי אדם, טוב יהיה אם ישנן את משמעותן בכל בוקר כשהוא פוקח את עיניו, כמו תפילה. מראש הממשלה ועד אחרון המפקדים בצבא. המג"ד ששכח את הקשר שלו בכפר הפלסטיני שכח עם אותו חייל את הדבר הבסיסי ביותר הנדרש ממנו כמפקד. ואין זה משנה אם אותו מג"ד הוא מלח הארץ על פי הגדרת חבריו. הרמטכ"ל, על פי הפרסומים, הדיח את המג"ד מתפקידו כי לא אמר אמת בתחקיר, ולא מפני שהשאיר את החייל שלו בשטח. עמדתו הערכית של הרמטכ"ל ראויה להערכה. בד בבד ההתייחסות הבלתי מתפשרת נכון שתיגזר בראש ובראשונה מחומרת האירוע. חייל הוא לא פריט ציוד שאפשר להשלים, ולכן מפקד ששכח חייל בשטח מקומו אינו בין שורות מפקדי הצבא, גם אם הוא לוחם מבריק ומעידתו חד־פעמית.

מעידה מסוג אחר, אך בלתי נסלחת ולו משום שאירעה קבל עם ועולם, היתה השבוע לדוגמנית ג'יזל במשחק הסופרבול ה־46 של ארצות הברית. ג'יזל האשימה את חבריו לקבוצה של בעלה בכישלון קבוצתו, הניו אינגלנד פטריוטס. "בעלי לא יכול גם לזרוק וגם לתפוס", היא נתפסה אומרת בכעס אחרי התבוסה לניו יורק ג'איינטס. ג'יזל שכחה לרגע שהיא מכבסת את הכביסה המלוכלכת מול 111.3 מיליון צופים באירוע הספורט הנצפה ביותר בהיסטוריה של הטלוויזיה האמריקאית. גם ההופעה הגרנדיוזית של מדונה לא הצליחה להרגיע את אוהדי הניו אינגלנד פטריוטס, שרתחו מזעם על הדוגמנית. טום בריידי, בעלה של ג'יזל, הוא הקווטרבק של הניו אינגלנד פטריוטס. במילים אחרות הוא הקפטן, כלומר: מנהיג קבוצה. זו רק אחת הסיבות שאוהדי הקבוצה והשחקנים חשבו שלאשתו, גם אם היא דוגמנית הורסת של הלבשה תחתונה, יש תפקיד אחד כשהקבוצה מפסידה - לאכול את הלב ולשתוק כל הדרך הביתה.