גולשים בהודו? האינטרנט שלכם יגיע חם בתוך 30 דקות

• לכתבה הראשונה בסדרה: אפריקה - החדשנות עוקפת את המערב
• לכתבה השנייה בסדרה: אפגניסטן - לגלוש באינטרנט בעזרת קופסאות שימורים
  

יש לא מעט מדינות שבהן יש יותר מכשירי סלולר מאשר מחשבים אישיים, אבל אין מדינה שבה הפער הזה גדול כמו הודו. בתת־היבשת הענקית יש יותר מכשירים ניידים מאשר בסין, שאוכלוסייתה גדולה מזו של הודו, אבל רק למעטים יש חיבור זמין לאינטרנט.

למעשה, בעוד שברוב העולם כבר רואים ניצנים של מעבר לדור הסלולרי הרביעי, הודו החלה את פריסת הדור השלישי רק ב־2010, משימה שעל פי הערכות תסתיים רק בעוד יותר משש שנים. אך בעוד שהמדינה עצמה מתקשה לספק פתרון ברמת התשתיות, התושבים עצמם וחברות פרטיות כבר הגו כמה רעיונות יצירתיים, שמאפשרים גם לכפרים המרוחקים ביותר להתחבר אל העולם.

את אחד הפתרונות היצירתיים יותר מציעה חברת VNL שמייצרת אנטנות סלולר קטנות וניידות, שמכסות רדיוס של 5 ק"מ ומסוגלות לעמוד בעד 2,000 חיבורים בו־זמנית. האנטנות, הניזונות מאנרגיה סלולרית, קלות מספיק כדי שניתן יהיה לגרור אותן בעגלה מכפר לכפר, ושני אנשים בלבד יכולים לפרק ולהרכיב אותן בתוך כמה שעות. הציוד של החברה משרת כיום מאות כפרים, שבכמה מקרים פשוט חולקים את האנטנות ומעבירים אותן מזה לזה על בסיס יומיומי או שבועי.

אינטרנט קיבוצי

היעדר האמצעים מביא לכך שהגישה השיתופית מאוד נפוצה בהודו. חלק מהכפרים העניים ביותר במדינה, אלה שאין בהם אפילו אנטנת סלולר קבועה, מתחברים לרשת באמצעות אוטובוסים הנודדים מיישוב ליישוב ומתפקדים כנקודות חיבור ניידות לרשת.

בנוסף לכלי הרכב הגדולים, הנושאים על הגג צלחת לוויין, מספקות חברות אחרות פתרון נייד זריז וקל יותר: אופנועי רשת. כלי הרכב המהירים מגיעים אל כפרים מרוחקים ומספקים עדכונים לאתרי חדשות ופורטלים פופולריים, לרוב כאלה שהורדו מראש ונשמרו על מחשבים או התקנים נישאים.

אמיר אלכסנדר חסון, מייסדו של United Villages Initiative, אחד הארגונים האלה, מספר שלאנשיו לקח זמן ללמוד את הצרכים האמיתיים של תושבי הכפרים המרוחקים. "במקום לשלם עבור היכולת לשלוח אימיילים ולגלוש ברשת, הם מעדיפים לשלוח אימייל למישהו שימצא את המידע עבורם ויחזיר להם תשובה מסודרת".

תושבי הכפרים צמאים בעיקר למידע שימושי מן החוץ, ולכן ארגון United Villages Initiative מרוויח בעיקר ממכירת חבילות אינטרנטיות של חיפוש משרות ומקטלוגים מעודכנים של מוצרי צריכה, שאותם הם מזמינים ישירות מהרשת בעזרת אנשי הארגון, שגם מביאים אליהם את המוצרים בביקורם הבא בכפר. חברה נוספת שמקרבת את העולם החיצוני אל הכפרים היא MiG33, המספקת פתרון יצירתי לרכישת שירותים מקוונים וסחורה וירטואלית במדינה שבה הבנק הקרוב לעתים נמצא במרחק עשרות קילומטרים.

במדינה רק 2% מהתושבים מחזיקים בכרטיס אשראי, החברה מוכרת למשתמשים כסף וירטואלי, שאותו הם יכולים לנצל כדי לרכוש שירותים כמו שליחת הודעות SMS, שיחות VoIP, וכדי להזמין מוצרים דרך האינטרנט. כיום החברה פרוסה כבר בעשרות אלפי כפרים ולפי ההערכות, עד שנת 2015 תגיע ל־400 מיליון משתמשים.

"שליחי אינטרנט" בהודו

מתבססים על SMS

בכלל, בהיעדר תשתית אינטרנט בפריסה רחבה, הצליחו ההודים להפוך את ה־SMS והסטטוסים הקוליים לכלים מרכזיים בחיים הדיגיטליים שלהם. שירותי טקסט מבוססי SMS הפכו לכה פופולריים במדינה, עד שלאחרונה הממשלה הורתה על מגבלה של שליחת 100 מסרונים ביום לכל משתמש.

הרשת החברתית הפופולרית במדינה היא לא טוויטר או פייסבוק, אלא GupShup, שירות המבוסס על שליחת הודעות טקסט ואחראי ל־4 מיליארד עדכוני סטטוס בחודש בהודו בלבד. לרשת יש יותר מ־50 מיליון משתמשים פעילים, ובעורפה נושפת באבלי שהיא מעין הכלאה בין טוויטר ושירות פודקאסטים.

באבלי מאפשר למשתמשים להקליט, לשדר ולשתף עדכוני סטטוס קוליים קצרים, באורך של עד דקה. הרשת, שגדלה במהירות, כבר הגיעה ליותר מ־10 מיליון משתמשים פעילים ברחבי הודו. על פי הערכות, השנה יוציאו ההודים לא פחות מ־63 מיליארד דולר על שירותים הקשורים בתעשיית הסלולר.

אבל בסופו של דבר, הודו גם זקוקה למחשבים. מסיבה זו, שר החינוך קאפיל סיאבל הורה על פיתוח של טאבלט במחיר מסובסד של 35 דולר, שיימכר לבתי ספר וכפרים בכל רחבי המדינה. החברה העומדת מאחורי הפרויקט מתכוונת לייצר ולפזר לא פחות מ־10 מיליון מכשירים כאלה בכל רחבי הודו בחודשים הקרובים.