דו"ח טכנולוגי: איך חיים האנשים שמייצרים בשבילכם את האייפון?

תבדקו אותנו 

עם מותו של סטיב ג'ובס, נאלצת אפל להתמודד עם בעיה קריטית: חסרונו של שדה עיוות המציאות שלו. כל זמן שג'ובס ניהל אותה, היא היתה כמעט חסינה לביקורת. עכשיו הוא מת, ולא מעט אנשים מדברים על הדרך המלוכלכת שבו החברה עושה את כספה – ניצול עובדים בעולם השלישי, דרך יצרניות כמו פוקסקון. כן, הרבה מאוד חברות עושות את זה, אבל יש מעט מאוד חברות רווחיות כמו אפל, כך שכאן העוול זועק במיוחד.

אז אחרי שאפל קיבלה קרוב למיליון חתימות של אנשים שדורשים ממנה לייצר "אייפון אתי", החברה הודיעה שהיא ביקשה מארגון זכויות עובדים, ה-Fair Labor Association, לערוך בדיקות עצמאיות על מצב העובדים במפעלים שהיא מפעילה במיקור חוץ בסין.

אפל הכריזה חגיגית שהארגון צפוי להכריז על תוצאות הבדיקה שלו כבר בחודש הבא. מצד שני, היא לא התחייבה לשום דבר – ולא ציינה, למשל, שתפסיק לעבוד עם ספק המשתמש בעובדים שלו כחלקי חילוף. במילים אחרות, זה נראה היה כמו מהלך יח"צ נאה, שלא צפוי לפגוע יותר מדי ברווחים של אפל. כלומר, זה היה מהלך יח"צ נאה עד שארגוני זכויות עובדים אחרים הצביעו על כך שלארגון שיבצע את הבדיקה יש היסטוריה בעייתית: לדבריהם, הוא משמש בעיקר כעלה תאנה.

הסיבה לכך היא שכמו בלוגרי טכנולוגיה מסוימים (ועל כך בהמשך), ה-FLA חשודה ביחסים קרובים מדי עם החברות, ולעתים קרובות נשלחת לבצע ביקורת מטעמם. ואנחנו יודעים מה שווה ביקורת מטעם. ב-FLA אמרו שאמת, הם לא מצליחים להתמודד עם רוב מוחלט של הבעיות, אבל שהם כבר הצליחו לפתור כמה מקרי ניצול מזעזעים במיוחד. נראה.

איראן נסגרת

 

זה ארבעה ימים, אומרת גוגל, אי אפשר לקבל גישה באיראן לג'ימייל, יוטיוב ושירותים אחרים שלה. זו לא טענה בעלמא: סוכנות הידיעות האיראנית מהר הודיעה שכ-30 מיליון משתמשים באיראן מנועים מלהגיע לחשבונות האימייל שלהם, וזה לא מוגבל לג'ימייל אלא גם להוטמייל ושירותים אחרים.

גם הגישה לפייסבוק ולטוויטר חסומה, והמשטר ממשיך למנוע גישה לאתרים ממוגני-SSL. משרד התקשורת האיראני – בסותרו את סוכנות הידיעות של המשטר, עדות קלאסית למאבק פנימי בתוך הרפובליקה האיסלאמית – התעקש ואמר שאין שום בעיה והכל בסדר.

לא ברור למה עברה איראן למצב צוללת. בפעם האחרונה שהיא עשתה את זה, ב-2009, המשטר התמודד עם המהפכה הירוקה, שאותה שרד בעור שיניו. למה הוא מנסה למנוע מהתושבים שלו לקבל גישה חופשית למידע דווקא עכשיו? אילו הייתי אנליסט בארגון מודיעין, הייתי מציין בדאגה שהחסימה מגיעה בו זמנית עם ההתקפות על שגרירויות ישראל בגיאורגיה והודו, ועם הפיגוע המשונה שאירע הבוקר בתאילנד. אבל זאת רק ספקולציה.

 

מי שילם לכם כדי לכתוב את זה? 

 

דיווחנו אתמול על כך שכתב ה"ניו יורק טיימס", ניק בילטון, ציין שכל הבלאגן סביב פאת' מעיד על בעיה רצינית של עמק הסיליקון: שלחברות שלו לא באמת אכפת מאבטחה או מפרטיות המשתמשים. בילטון הזכיר לנו שאיסוף המידע הזה לא קורה במקרה: מישהו צריך לכתוב את הקוד, מישהו צריך לשלם עבור זה. עכשיו אפשר להזכיר בעיה נוספת: גילוי העריות של חלק ניכר מהכותבים על טכנולוגיה.

לאורך כל הפרשיה של פאת' – שהיא לא באמת חשובה אלא כדוגמה, ולכן לא נתייחס אליה שוב – תקף מייקל ארינגטון את מבקריה של החברה. ארינגטון הוא הדוגמא הבולטת לבעיה: הוא מנהל קרן השקעות, שאותה הוא ביסס על ההיסטוריה שלו ככתב/בלוגר טכנולוגיה. אפילו השם שלה – קראנץ'-פנד – מבוסס על שמו של הבלוג שארינגטון הקים ועף ממנו על טיל, טק-קראנץ'.

עוד אדם שנמצא בעמדת כלאיים הוא מ.ג'י. סיגלר, כתב הטכנולוגיה הגרוע ביקום הנודע, שמשמש בו זמנית כעובד של קרן ההשקעות קראנץ'-פנד, כותב בטק-קראנץ', ומפעיל בלוג טכנולוגיה משלו. גם סיגלר תקף את בילטון אחרי הכתבה הביקורתית שלו על פאת'. אם ארינגטון השווה את בילטון לכלב תקיפה שנושך כלב שכבר מבקש רחמים, סיגלר כבר האשים את בילטון בעצלנות, וליווה את הכתיבה שלו ביבבות על המצב העגום של עיתונות הטכנולוגיה.

שניהם לא טרחו להדגיש נקודה קריטית: קראנץ'-פד משקיעה בפאת'. ארינגטון ניסה לתת איזה גילוי נאות, אבל הוא והכתבלב שלו נמצאים, שוב, בעמדה בלתי ניתנת להגנה מבחינת אתיקה. הבעיה הזו לגמרי לא מוגבלת לארינגטון וסיגלר: הם פשוט הדוגמאות הבולטות ביותר שלה.

דן ליונז, שיותר ויותר מסתמן כמבקר החריף ביותר של הקשרים בין בלוגרים למשקיעים, טוען שהעמדה של סיגלר וארינגטון מעידה על דבר אחד ברור: תחת שם הכיסוי של קרן קראנץ'-פנד, הם הפכו לכלבי תקיפה של שורת סטארט-אפים. מישהו כותב עליך את האמת הלא נעימה? אם טרחת לוודא שארינגטון השקיע בך, הוא יתקוף את מי שחשף את האמת. ליונז מציין בלגלוג שרק לפני כמה חודשים ארינגטון שיבח את בילטון עד השמיים, ואמר שהוא היה רוצה לשכור אותו. כמובן, זה היה לפני שארינגטון וסיגלר מכרו את נשמתם, בהנחה שאי פעם היתה להם כזו.

עכשיו, קשרים לא ראויים בין עיתונאים ומושאי הסיקור שלהם הם לגמרי לא דבר חדש. הדילמה הישנה – אם אתה רוצה גישה לבכירים, אתה לא יכול לקרוע להם את הצורה, אחרת זו תהיה גישה חד פעמית – מוכרת בכל תחום. אבל ספק אם יש תחום, אולי להוציא חדשות הספורט, שבו הבעיה הזו בוטה כל כך כמו בבלוגוספירה הטכנולוגית. לתשומת לב הקוראים.

הגיבור של ההורים 

לא, מבהיר טומי ג'ורדן בהנאה בלתי מוסתרת, אין לו כל כוונה לרוץ לנשיאות. יש לו מספיק צרות גם ככה. ואם כבר, אז הוא תומך ברון פול. יש מעט מאוד אנשים שצריכים להכחיש שהם רצים לנשיאות, וג'ורדן – איש IT בעל מבטא דרומי – הוא לא בדיוק המועמד הקלאסי. אז מה קרה פה?

ובכן, כפי שדיווחנו השבוע ב-Play, לפני כמה ימים העלה ג'ורדן סרטון שבו הוא נוזף ארוכות בבתו על השמצות שכתבה עליו ועל אמהּ בחשבון הפייסבוק שלה. אחרי שהוא קורע לגזרים את טענותיה של הילדה האנוכית, הוא שולף את האקדח שלו, ומרוקן מחסנית על המחשב הנייד שלה. את המחשב הבא, הוא מבהיר לה, היא תצטרך לקנות בעצמה.

הסרטון הפך לקלאסיקה מיידית ביוטיוב, ונכון לשעת כתיבת הטור הוא מתקרב ל-23 מיליוני צפיות – רבות מהן, יש להניח, מצד הורים שבסתר לבם היו רוצים גם הם לירות במחשבים של ילדיהם ושהפכו את ג'ורדן לגיבור השעה.

ג'ורדן מספר שהוא קיבל בעקבות המעשה ביקורים מצד המשטרה והרשויות להגנת הילד, שנאלצו לדבריו לשוב על עקבותיהם בלי שיהיה להם יותר מדי לומר. למרות זאת, הוא היה יורה במחשב ההוא שוב – רק עם כובע מכוער פחות, והוא היה מקפיד לנקות את המגפיים שלו. השוטרים, הוא אומר, דווקא נהנו מהסרטון ואמרו לו שהם ידרשו מילדיהם לצפות בו. מחנכים חלוקים בדעותיהם לגבי השיטות הבלתי קונבנציונליות של ג'ורדן, אבל נראה שההורים קצת פחות.

 

קצרצרים

אמנת המלחמה בפיראטיות, ACTA, ממשיכה להיתקל בצרות באירופה: ימים ספורים לאחר שהפגנות גדולות נגדה נערכו ברחבי היבשת, כעת תוקף אותה נשיא הפרלמנט האירופי, מרטין שולץ. לדברי שולץ, ACTA דואגת הרבה יותר מדי לבעלי זכויות היוצרים והרבה פחות מדי לחירויות הפרט. מדובר במכה כפולה ליוזמה, כיוון שמשרד המשפטים הגרמני הודיע שברלין לא תאשרר את האמנה אלא לאחר שהפרלמנט האירופי יאשר אותה - ועכשיו נראה שזה לא יהיה קל. 

וויטני יוסטון התפגרה במלון, כפי שכתב אתר ישראלי כלשהו ברגע של פואטיקה, והיה מי שרץ לעשות מזה קופה. סוני העלתה במהירות את מחירי האלבומים של יוסטון באייטיונז - במיוחד את מחירו של האוסף שלה, שזינק משלושה ליש"ט ערב מותה של יוסטון לשמונה ליש"ט תוך חצי שעה מרגע המוות. משתמשים זועמים גילו שהם אינם יכולים להשלים את ההורדה שכבר התחילו, משום שהם רכשו את האלבום במחיר הישן. איך אמר בשעתו אריאל שרון? מההלוויה הזו אף אחד כבר לא ייהנה.

פעם, לא כל כך מזמן, דיברו על ביטקוין כעתיד של עולם המטבעות. על פי הטענות של מקדמי הרעיון, אי אפשר לפרוץ את ההגנות של המטבע הווירטואלי, ועל כן גם אי אפשר לזייף אותו. ואז, כמובן, מישהו פרץ את ההגנות. התוצאה היתה מחול שדים קטן, וכעת הודיעה בורסת ביטקוין משגשגת לשעבר, TradeHill, שעקב כל הבלאגן ותשומת הלב הפתאומית של הרגולטורים הם סוגרים את העסק. לזכותם ייאמר שהם בולעים את ההפסד ומחזירים את כספי הלקוחות שעוד נשארו בידיהם.

אתמול דיווחנו על אמצעי האבטחה החריגים שנהוסעים לסין נוקטים כדי שלא ליפול קורבן לריגול מצד המשטר. כעת מסתבר שלמשטר יש יכולת מרשימה לנהל מתקפות ארוכות טווח ומתוחכמות נגד חברות: על פי הידיעה, שמטבע הדברים לא אושרה על ידי הצבא הסיני, האקרים סינים נהנו במשך כעשור מגישה נרחבת למחשבים של בכירי חברת נורטל. ההתקפה בוצעה באמצעות חשיפת הסיסמאות של שבעה בכירים בחברה, בהם המנכ"ל. למרבה הזוועה, נראה שהחברה לא נקטה שום אמצעי התגוננות, חוץ מאשר לקבוע סיסמאות חדשות – וכשהתחילה למכור את עצמה בחתיכות, לא עדכנה את הקונים על ההתקפה הזו.

ואם כבר אבטחה, טוויטר הודיע לפני שנה שהוא מאפשר למשתמשים חיבור בטוח יותר באמצעות HTTPS במקום פרוטוקול HTTP הרגיל. מעתה, החיבור באמצעות HTTPS הוא ברירת המחדל של השירות. מעניין אם קרה משהו: כשגוגל העבירה את ג'ימייל ל-HTTPS כברירת מחדל, זה היה אחרי ההתקפה המסיבית של האקרים סינים עליה. ברירת המחדל של פייסבוק, שמחזיקה הרבה יותר מידע אישי על הגולשים, היא עדיין HTTP.  

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
  
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
  
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"