אמץ לך קבוצת מחמד

הניצחונות של קבוצת הכדורגלעירוני (איתוראן) קריית שמונה, ובמיוחד של קבוצות כגון הפועל תל אביב ומכבי חיפה, קירבו את הקבוצה הקטנה מהצפון לתואר אליפות היסטורי, מה שיכול היה להישמע רק לפני כמה חודשים כמו פרק מסיפור בדיוני. בניגוד ליצרים שמאפיינים את עולם הספורט והכדורגל בפרט, מפתיעות השלווה והסימפטיה, הכמעט גורפות, שנלוות להצלחותיה של קריית שמונה.

מדורי הספורט מלאי פרגון, אוהדים של קבוצות אחרות אינם יוצאים מדעתם לנוכח התואר הקרב ובא וקשה לזהות גורם שמביע אכזבה מהתוצאות המרשימות של הקבוצה ומסלילת דרכה הבטוחה אל התואר. איך ניתן להסביר, אם כן, את שלוות הנפש שבה מתקבלת התופעה, במרחב הספורטיבי האימפולסיבי, שבו אהדה לקבוצה היא בעצם שנאה של האחרות. שבו הצלחה של קבוצה נתפסת ככישלון של האחרת ושבו היריבות, הקנאה והמתיחות הן חלק מובנה מחוויית האהדה?

אוהדי עירוני קריית שמונה. האם הקבוצה צריכה להתחבר יותר לאוהדים המקומיים? | צילום: טל שחר

לא רק סינדרלה

ברור כי בראש ובראשונה, מדובר בסיפור סינדרלה קלאסי, שמעצם טבעו מייצר הזדהות ויחס אוהד. הקבוצה הקטנה, שמגיעה מהפריפריה ומנצחת את הקבוצות הגדולות, במצב של נחיתות מובהקת ביחסי כוחות. בתקציב נמוך יותר, כמעט ללא כוכבים ובעיקר ללא מסורת או מורשת של הצלחות, מצליחה קריית שמונה לנצח, בזו אחר זו, את הקבוצות הגדולות, ומעוררת בכך התפעלות והערכה רבה להישגיה. במובן הזה, החיבה לקריית שמונה דומה לסיפורים רבים מעולם הספורט, בהם ספורטאים לא מוכרים או נבחרות קטנות מדיחים מתחרים עדיפים, וגורפים כתוצאה מכך יחס אוהד. הפנטזיה על הספונטניות של המשחק ועל יכולתו של החלש לנצח את החזק עומדת למעשה בבסיס המשיכה לספורט. כשהיא כבר מתממשת, לעתים רחוקות יותר משזה נראה, ודאי שהיא מלווה גם ברגשות חמים. אולם בסיפור של קריית שמונה, יש ככל הנראה גם ממדים נוספים, שהופכים את ההסכמה על מועמדותה המועדפת לאליפות על ידי קהלים מקבוצות שונות ממש לקונצנזוס.

עבור כל אחת מהקבוצות הגדולות, וכנראה שגם בדרגים האחרים, קריית שמונה היא האלטרנטיבה הטובה ביותר לזכייה באליפות, בהנחה שהן עצמן כבר לא יזכו בה. בעולם הספורט, שבו כאמור הרגש משחק תפקיד מפתח, הישג של קבוצה מהווה פעמים רבות הסיוט של האחרות. במקרה של קריית שמונה הצלחתה לא מעיקה על הקבוצות האחרות ואוהדיהן. מכיוון שמדובר בקבוצה צעירה יחסית, בוודאי ברמות המקצועיות הבכירות, שלא נושאת על גבה מורשת, קריית שמונה לא צברה שונאים, והישגיה על כן מתקבלים ברוח טובה.

העובדה שקריית שמונה נמצאת מבחינת גיאוגרפית הרחק מן המרכז הסואן תורמת אף היא לניתוקה ממערבולת הרגשות של אוהדי הכדורגל, שרואים, לא אחת, בקבוצות שכנות (בטח מאותה העיר, אבל לא רק) גורם מתחרה על ההגמוניה באזור.

רן בן שמעון. רוצים שהוא יצליח | צילום: ראובן שוורץ

הבעלים הנדיב

ובתוך כך, בעליה של עירוני קריית שמונה, איזי שרצקי, הוא אחד הגורמים המשמעותיים ביחס האוהד לקריית שמונה. שרצקי, בשל פועלו בצפון, נתפס ממש כרובין הוד מקומי. בשונה מבעלי קבוצות כדורגל רבים, שנראה שלעתים מנסים לנצל את הספורט כדי לקדם את שמם או את עסקיהם האחרים, מצטייר שרצקי כבעלים מסוג אחר.

מעין גורם טהור במרחב ציני שבו גורמיםרבים מבקשים להפיק תועלת אישית באמצעות הפופולריות של הספורט. הדאגה הכנה של שרצקי לקריית שמונה, מעל ומעבר לספורט, מייצרת סימפטיה לאדם, שמוקרנת באופן טבעי גם לקבוצה. דרישתו של הבעלים משחקני הקבוצה להתגורר בעיר משתלבת עם ההשקעות הנוספות שעושה שרצקי בקריית שמונה ומעוררת הערכה רבה לפרויקט המרשים. במקביל להשקעה של שרצקי בעיר ובקבוצה, ניתן לשער כי רגישותו כלפי שחקני הקבוצה קנתה לו מקום נוסף בלבם של רבים. שרצקי לא עמד בפני כוכביו כשאלו ביקשו לעזוב את הקבוצה ולעבור לקבוצות הגדולות. ההבנה שגילה בעלי הקבוצה לצורכיהם של ויאם עמאשה ואלרואי כהן, שייתכן שעוד תהיה בעוכריו אם ימשיך לשחרר את כוכביו, הוסיפה לו נקודות זכות רבות בעיני אוהדים רבים. גם אלו של קבוצות אשר כיום מנוצחות על ידי קריית שמונה.

איזי שרצקי ואייל שרצקי. נתפסים כטהורים | צילום: אוראל כהן

גם המאמן אשם

נוסף לבעלים, גם למאמן הקבוצה רן בן שמעון יש חלק נכבד ביחס החיובי שלו זוכה הקבוצה. מעבר ליכולת המקצועית, שעליה חתום בן שמעון באופן ישיר, משהו בזהות

ובהיסטוריית האימון הקצרה של המאמן מקרין על ההתייחסות לקבוצה. בן שמעון, שאינו מזוהה עם קבוצה גדולה (את רוב שנותיו כמקצוען בילה בהפועל חיפה ובמכבי פתח תקווה), לא מגיע לתפקיד עם שונאים שמחכים למעידתו רק מעצם הזיהוי שלו עם קבוצה מסוימת (בשונה למשל ממשה סיני, אלי אוחנה, אבי נמני, ניר קלינגר ורבים אחרים). יתרה מכך, העובדה שלמרות הצלחותיו הקודמות לא מיצה בן שמעון את ההזדמנות לאימון בקבוצה גדולה ופוטר כבר בתחילת העונה ממכבי תל אביב, יצרה טעם של פספוס. תחושה שההבטחה והפוטנציאל לא מומשו. הצלחתו כעת מהווה מעין פיצוי על הסבלנות הדלה, בעיני רבים, שלה זכה המאמן במכבי ת"א.

מעבר לכל אלה, משהו במרקם האנושי של הקבוצה משתלב היטב עם ההוויה הישראלית ומהווה בסיס נוסף להזדהות עם הקבוצה. הרכב השחקנים של קריית שמונה, הכולל ערבי, יהודי, אשכנזי, מזרחי, קיבוצניק ועוד, משקף ייצוג מגזרי מגוון, שמנטרל זיהוי ממוקד של הקבוצה. השילוב בין שחקנים צעירים וותיקים והפריחה המאוחרת של שחקנים בשלהי הקריירה הופך את עירוני קריית שמונה לקבוצת כדורגל שקל להתחבר אליה ועוד יותר קשה למצוא סיבות לסלוד ממנה.

מה ישראלי בעיניך?

עד כמה תוכל קריית שמונה לשמר את ההצלחה? נדמה שהדבר תלוי מאוד באיזון שיושג בין ההשקעה בקבוצה לבין העניין של הקהל בקבוצה. מצד אחד, ניתן להתרשם מההשקעה של בעל הקבוצה במחלקות הנוער, שמהוות את הבסיס האמיתי של הקבוצה. מנגד, קשה להתעלם מהעניין המצומצם בקבוצה, שבא לידי ביטוי בכמות הצנועה של הצופים במשחקי הבית. נדמה שצד אחד של המשוואה (השקעה שהופכת להצלחה) יכול בהחלט לשפר ולקדם את הצד השני (העניין בקבוצה), אולם הסכנה היותר מוחשית היא שהצד השני במשוואה (העניין בקבוצה) יכול גם לשחוק את המוטיבציה של הבעלים להמשיך ולהשקיע במפעל שלא זוכה להערכה מספקת מבית. היחס החיובי של התקשורת ושל אוהדי קבוצות אחרות לקריית שמונה ודאי מחמם את לבם של רבים במועדון, אבל היחס של תושבי העיר והאזור לקבוצה חשוב פי כמה וכמה כדי שההצלחה לא תהפוך לפרק קצרצר בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי.

הכותב הוא מרצה לתקשורת ומומחה לתקשורת ספורט במרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון ובאוניברסיטת בר־אילן