אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
ליגה טובה, אבל טובעת צילום: איי פי

ליגה טובה, אבל טובעת

אם מישהו בארגנטינה היה מקפיד באמת על חוקי הבקרה התקציבית, הכדורגל המקצועני במדינה היה פשוט נעלם ועונת הקלאוסורה, שיצאה לפני שבוע לדרך, כלל לא הייתה נפתחת

15.02.2012, 17:41 | רונן וודלינגר

סביר להניח שמעולם לא שמעתם על מועדון הכדורגל "ספורטיבו דֵסָמפַּרַדוֹס" מן העיר סן-חואן שבמערב ארגנטינה. אחרי הכל, "הנחשים", כפי שהם מכונים, מייצגים מועדון צנוע שמעולם לא זכה בתואר כלשהו ואשר בעונה האחרונה נאבק בליגה השנייה כנגד הירידה. ולמרות הפתיחה הלא-מרשימה הזו, המועדון הקטן הזה מחזיק בתואר נדיר במיוחד: מדובר בקבוצה היחידה מבין כל הקבוצות המקצועניות בארגנטינה שלא חייבת כסף לרשויות המס.

למעשה, אם מישהו בארגנטינה היה מקפיד באמת על חוקי הבקרה התקציבית, הכדורגל המקצועני במדינה היה פשוט נעלם ועונת הקלאוסורה, שיצאה לפני שבוע לדרך, כלל לא הייתה נפתחת. אלא שהקפדה על חוקים מעולם לא הייתה הצד החזק של הארגנטינאים, מה גם שלאף אחד מהגורמים הקובעים (פוליטיקאים, עסקנים) אין כנראה אינטרס אמיתי שהמצב הנוכחי ישתנה. וכך לכוד הכדורגל הארגנטיני במעגל קסמים טרגי: שילוב של משבר כלכלי מתמשך, שחיתות מושרשת ואלימות קשה הפכו את הליגה – אחת הכישרוניות והמרתקות בעולם – לסיוט.

אוהד ריבר פלייט. הוחלט לקרוא לעונת הכדורגל "חנרל בלגראנו", על שמה של ספינת הקרב שהוטבעה בידי הצבא האנגלי במלחמה שהתנהלה בין הצדדים לפני 30 שנים בדיוק, צילום: רויטרס אוהד ריבר פלייט. הוחלט לקרוא לעונת הכדורגל "חנרל בלגראנו", על שמה של ספינת הקרב שהוטבעה בידי הצבא האנגלי במלחמה שהתנהלה בין הצדדים לפני 30 שנים בדיוק | צילום: רויטרס אוהד ריבר פלייט. הוחלט לקרוא לעונת הכדורגל "חנרל בלגראנו", על שמה של ספינת הקרב שהוטבעה בידי הצבא האנגלי במלחמה שהתנהלה בין הצדדים לפני 30 שנים בדיוק, צילום: רויטרס

מרוויחים יותר, חייבים הרבה יותר

 

לפני שבועות אחדים חשף עיתון "לה נסיון" את המספרים של שנת התקציב שהסתיימה ב-2011, ומהם עולה תמונה מבלבלת. מצד אחד, 20 הקבוצות שבליגה הבכירה (בתוספת ריבר פלייט מהליגה השנייה) רשמו ביחד מאזן חיובי שעמד על 189 מיליון פסו. מצד שני, הקבוצות לא מצליחות לצמצם את החובות העצומים שחונקים אותן. נהפוך הוא, החובות אפילו גדלו בשנה שעברה ב-16% והגיעו ל-1,3 מיליארד פסו. החוב לרשויות המס לבדו מגיע ל-275 מיליון פסו. נקודות האור הבודדות הן אותן קבוצות (ספורות) שחייבות סכומים זניחים בלבד. רק "ספורטיבו דֵסָמפַּרַדוֹס" לא חייבת כסף לאף אחד.

אז איך ייתכן שהקבוצות מרוויחות, אבל החובות גדלים? סיבה אחת היא הטריק החשבונאי שבאמצעותו מייחסים המועדונים את ההתחייבויות שלהם לשנים הבאות, מה שמאפשר להם להציג מאזנים שנתיים מרשימים, בעוד החובות העתידיים ממשיכים לגדול. טריק פופולארי אחר הוא לעוות את הערכות השווי של שחקנים כלפיי מעלה, מה שמגדיל לכאורה את שווי הנכסים. בעיקרו של דבר מדובר בניהול גרוע ובהרגל הקבוע להתחייב למשכורות של שחקנים ומאמנים מכסף שלא קיים.

ריבר פלייט, שנמצאת כזכור בליגה השנייה, היא אולי הדוגמה המובהקת ביותר לתופעה. אמנם את שנת התקציב הקודמת סיימו המיליונרים בעודף תקציבי מרשים של 89 מיליון פסו, אבל החוב העצום של הקבוצה המשיך לצמוח והגיע ל-235 מיליון פסו.

מן הצד השני של העיר בואנוס איירס נמצאת האלופה הנוכחית, בוקה ג'וניורס, שרשמה השנה מאזן חיובי של 50 מיליון פסו, בעיקר הודות להתרחבות השיווקית ברחבי העולם ולמכירת שחקנים צעירים לאירופה. אלא שכל זה לא מנע מהחוב של הז'נסיס לתפוח - מ-98 מיליון פסו ל-123 מיליון.

אולם את הצרות הגדולות ביותר אפשר למצוא דווקא באזורים אחרים של בירת ארגנטינה: אצל אינפנדיאנטה משכונת אבז'נדה, שהפסידה בשנה האחרונה 16 מיליון פסו והחוב שלה זינק בעשרות אחוזים ומגיע ל-190 מיליון (בארגנטינה מעריכים שעם פרסום נתוני המחצית השנייה של 2011 צפוי הגרעון להגיע ליותר מ-300); ואצל סן לורנסו משכונת אלמגרו, שנמצאת על סף פשיטת רגל וחייבת 172 מיליון פסו – זינוק של יותר מ-70 מיליון בתוך שנה.

המטרה: הישרדות

כך הפכו המועדונים בארגנטינה לגרסה עגומה של התוכנית הישרדות, ובעודם כבולים בידי החובות שלהם, הם זקוקים יותר ויותר לעזרתו של הממשל כדי שיציל אותם מעצמם. הוא מצידו שמח לסייע, ובעוד הממשלה מגדילה את התמיכה שהיא מעניקה לכדורגל - מ-600 מיליון פסו בשנה ל-825 מיליון – היא זוכה בדרך לדיבידנדים פוליטיים ובעיקר מגדילה את התלות של הענף במפלגת השלטון.

למרות הגירעונות, הרצון לרצות את האוהדים ולהשיג תארים מביא את מנהלי המועדונים לפעול בצורה פופוליסטית ולהוציא כסף שלא קיים. במצב הנוכחי מעטים המנהלים והנשיאים שמוכנים לקחת את הסיכון הפוליטי (והספורטיבי) ולהבריא את הקבוצות שהם מנהלים. תחת צילו הענק של חוליו גרונדונה, נשיאה של ההתאחדות ב-33 השנים האחרונות, יכולים המנהלים לעקם מאזנים, לצבור חובות מופרכים ובעיקר להשריש בכדורגל הרגלי התנהלות מעוותים. כך הופכות הלנות השכר לדבר שבשגרה ואילו ארגוני האוהדים האלימים, הבאראס-בראבס, רק הולכים ומתחזקים.

רצח בתוך המועדון

 

במה שנוגע לאלימות, הרי שכבר מזמן לא מדובר רק בעימותים בין ארגונים של כנופיות אוהדים של קבוצות יריבות, אלא גם במלחמות פנימיות בתוך מועדונים, ואפילו בקטנים שבהם. זה בדיוק מה שקרה לפני כשבועיים, כשאוהד של קבוצת נואבה צ'יקגו מהליגה השלישית הוכה למוות בידי חבורת אוהדים מתחרה, מה שהצית שורה של מתקפות הדדיות ואיומים ברצח על נשיא המועדון. שבוע אחר כך נרצח בפרובינציה של בואנוס איירס אוהד מהבאראס-בראבאס של של ריבר. המשטרה חושדת באחד מ"חבריו" לכנופיה.

כרגיל, לפני תחילת העונה, עשתה ההתאחדות הארגנטינית (AFA) קולות של דאגה, וחבריה העלו שורה של רעיונות כדי להציל את המועדונים: למשל, להעביר את נטל תשלום המס על העברת שחקנים מן המועדונים אל הכדורגלנים עצמם. כרגיל, במקום החלטות, הוקמו ועדות, ודבר לא נעשה. ספק אם ייעשה.

השנה, על רקע חידוש המגעים בין ארגנטינה לבריטניה בדבר עתידם של איי המלווינאס (פוקלנד), הוחלט לקרוא לעונת הכדורגל "חנרל בלגראנו", על שמה של ספינת הקרב שהוטבעה בידי הצבא האנגלי במלחמה שהתנהלה בין הצדדים לפני 30 שנים בדיוק. כמו שהדברים נראים, ספינה טובעת היא בהחלט דימוי ראוי לליגה הארגנטינית. נשאר רק לקוות שרמת הכדורגל והדרמות שמאפיינות את הליגה יצליחו להשכיח מעט את הצרות האמיתיות.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות