הקרב על הכדורגל השבדי והרלבנטיות שלו לישראל

הדיון הציבורי בעולם הספורט בנוגע לממשל של הכדורגל חוצה גבולות. הבעיות של הענף חוזרות על עצמן בכל מדינה בווריאציות שונות. בשבדיה, ממשל הספורט השבדי מנוהל בדיוק כמו זה הגרמני, ומבוסס על חוק ה-50%+1. 50 אחוז ועוד מניה בבעלות אגודת הספורט, שבבעלות חבריה - כלומר האוהדים. השיטה שבה מובטח רוב של הקהילה במבנה השליטה על המועדון.

בימים אלו הסתיים שלב נוסף בקמפיין ציבורי של ארגון האוהדים השבדי, לשמירה על מבנה הבעלות הזה. למרות השוני המהותי במבנה הבעלות, הטיעונים והמוטיבציות של הצדדים המעורבים דומים מאוד לאלו שמועלים כיום בישראל. זאת על רקע מחאת אוהדי הפועל תל אביב, ועדת שטרוזמן והצעת חוק השקיפות.

משחקים פוליטיים

 

כדי להסביר את העלילה הפתלתלה צריך לדעת כיצד מאורגן הספורט השבדי. התאחדות הכדורגל השבדית הנה אחת מ־70 התאחדויות החברות במועצת הספורט השבדית. זו אחראית על חלוקת המשאבים הממשלתיים הכספיים, החל מכדורגל והוקי דרך פוטבול ועד להיאבקות. החוק 50%+1 מפוקח ברמה של התאחדות הספורט השבדית, דבר שמשמעו הוא שהתאחדות לכדורגל איננה יכולה לשנות את דרך התנהלות מוסדותיה והחברים בה, ללא רוב של שני שלישים באסיפה השנתית של המועצה הלאומית.

ב־2009, התאחדויות הכדורגל וההוקי החלו תהליך של הוצאת האחריות לסעיף ה־50%+1 מהמועצה הלאומית, וניסו להעביר אותו תחת אחריותן, במטרה לבטלו. באותה שנה התקיימה במועצה הצבעה על הנושא אשר דחתה את הרעיון. אך כדרכה של הפוליטיקה, מונתה ועדת בדיקה של המחלקה המשפטית של המועצה לבחון את הנושא.

בדצמבר 2010 החלו לאסוף עמדות מההתאחדויות השונות, ולא נמצאה סיבה לשנות את הנושא כפי שביקשו התאחדויות ההוקי והכדורגל. אך הבדיקה התמקדה רק בהיבט המשפטי. התאחדות הכדורגל השבדית כתבה לוועדה כי השינוי הנו בעל השלכות עמוקות הרבה יותר מאלו המשפטיות, ולכן המחלקה המשפטית של ההתאחדות הלאומית לא מימשה את המנדט שניתן לה על ידי האסיפה הכללית ב־2009.

בזכות ארגון האוהדים השבדי, החל דיון ציבורי בכלי התקשורת בנושא, בניגוד לאסטרטגיה של התאחדות הכדורגל השבדית, להותיר את הדיון מאחורי הקלעים. כמה שבועות לפני האסיפה השנתית של 2011, המועצה הלאומית פרסמה את עמדתה בנושא, על כך שתמליץ לחבריה לא לקבל את בקשת התאחדות הכדורגל.

בסוף האסיפה הכללית הוחלט להקים שוב ועדת בדיקה אשר תבחן בוועידה השנתית הבאה ב־2013 כיצד מתנהל הספורט ברחבי אירופה, ואת היתרונות של חוק ה־50%+1 . האחרון היה דרישה של ארגון האוהדים השבדי.

נשמע מוכר

ההתאחדות השבדית העלתה שלושה טיעונים לשינוי החוק: גיוס כסף חיצוני נוסף למועדונים המקצוענים: הליגה השבדית ירדה בעשור האחרון מהמקום ה־15 למקום 30 בדירוג אופ"א, כשליגות שכנות כנורבגיה ודנמרק (ואף קפריסין) חולפות על פניה. כל זאת בשל מחסור במשאבים כספיים, אשר לא מגיעים מכיוון שהחוק הנוכחי מונע ממשקיעים פרטים להפוך למחזיקי המניות העיקריים ולהזרים את הונם לקבוצות.

ארגון האוהדים השבדי סתר טיעון זה בכך שטען כי המשקיעים שרוצים כיום להשקיע בענף עושים זאת על ידי מתן חסויות. לא סביר שאותם אנשים ישקיעו יותר אם יהפכו למחזיקי המניות העיקריים, וסביר יותר שהם ינהגו להפך. הרי מדוע עליהם להשקיע יותר כסף פרטי בחברה שכבר בבעלותם? רמת הכספים תישאר דומה, והאוהדים ייאלצו לוותר על השליטה במועדונים עבור תשלום חד־פעמי. בנוסף, אותם אלו שמעוניינים להשקיע בענף יגיעו לענף עם מוטיבציות אחרות ללא חוק ה־50+1, כמו ההתערבות וקביעת תוצאות משחקים על ידי קונגלומרט ההימורים האסייתיים בליגה הפינית. בישראל, מיותר לציין שזו המציאות המקיימת: חוסר מוטיבציה לפתח את הענף.

הטיעון השני היה כי על התאחדויות הספורט להיות בעלות אוטונומיה גדולה ככל האפשר – על הכדורגל למשול בכדורגל. בפועל הטיעון היה תגובה לקמפיין של ארגון האוהדים השבדי נגד חוסר הדמוקרטיה והשקיפות בהתאחדות השבדית. ההתאחדות השבדית טענה, שאחרי שינוי החוק, היא תקים ועדה עצמאית שתבחן מה טוב לכדורגל. ארגון האוהדים השבדי ביטל טענה זו: "מדוע לפעול לשינוי החוק אם אתם בעצמכם לא בטוחים שאתם רוצים שינוי?".

הטיעון השלישי היה כי עולם הכדורגל משתנה - מבנה הבעלות השבדי, של בעלות על מועדונים, הנו תוצר של מאבקי איגודי הפועלים לחנך את הציבור להשפיע על החברה. המאבקים לפני יותר מ־100 שנה במאה ה־19. גם ארגון האוהדים השבדי מסכים שיש צדק מסוים בטענות ההתאחדות על הצורך להתאמות מודרניות של הענף, אך לא ברור מדוע זה צריך על חשבון הבעלות הציבורית על המועדונים. יותר מזאת, הסיבה היחידה שהספורט השבדי מקבל תמיכה מהממשל היא לחנך את הציבור להיות אזרחים מודעים ודמוקרטיים. אם החברות במועדונים תבוטל, לממשל השבדי לא תהיה יותר סיבה לתמוך בספורט, ומעורב בו. נקודה שגם מעוררת שאלות עבור ישראל, והסיבות לתקצוב המועדונים.

לכן במקום שינויים קוסמטיים מהירים, יש צורך בבדיקה מעמיקה. צריך לשאול מדוע המועדונים בשבדיה עניים. מדוע הכדורגל השבדי כל כך "זול"?

בדיקה עצמית

 

בסופו של דבר התאחדות האוהדים השבדית חשפה את הנושא לדיון ציבורי רחב, על ידי פעילות הן ביציעים והן מול מקבלי ההחלטות. חלק מהותי בקמפיין האוהדים היה הפעלת חברי המועדונים עצמם, כך שהמועדונים החברים בהתאחדות בחרו לתמוך בקריאה לבדוק את יתרונות הבעלות הקהילתית.

דרישת האוהדים לשמור על החוק ולבחון את היתרונות והחסרונות של מודל ה־50%+1 התקבלה. כמו כן הם העבירו את הדיון לשדה הציבורי, שבו ההתאחדות לכדורגל שרצתה ליזום שינוי נאלצה להסביר מדוע יש לשנות את המצב.

המסקנה הסופית של הנושא היתה כי הספורט השבדי בראש ובראשונה הנו כלי לחינוך על כל המשתמע מכך. חלק מכריע מכך הנו החינוך לדמוקרטיה של צעירים דרך ההליכים הדמוקרטיים שמתנהלים במועדונים הנובעים מהמבנה שלהם. ולכן יש לשמר את החוק 50%+1.

בגרמניה משוחקת הליגה היציבה באירופה. יציבה, מאוזנת ואף רווחית יותר מליגות בינלאומיות יותר כגון אנגליה, ספרד או איטליה. ההבדל המרכזי הוא חוק ה־50%+1, ששומר את הקבוצות בידי האוהדים. אפילו נתוני אופ"א מראים שהליגות של גרמניה ושבדיה הן היחידות שאינן מפסידות כספים באירופה.

באופן מפתיע ולא לגמרי צפוי, היו קולות לנוכח הפייר פלי הפיננסי של אופ"א, לא לבטל את הבעלות הקהילתית בטענה שאופ"א תעשה את העבודה. כבר היום נצפים "משקיעים פרטיים" ו"קרנות גידור" אשר עוקפים את הפייר פליי, כך שהבעלות הקהילתית של 50%+1 עשויה להיות הכרח משלים לפייר פלי הפיננסי של אופ"א - כדי למנוע כניסת משקיעים שכדורגל אינו בראש מעייניהם.