HOT מתחממת והתחרות באינטרנט מצטננת

המהלך שביצעה אתמול HOT הוא מסוג המהלכים שאליהם יש להתייחס בפרספקטיבה ארוכת טווח, ולא רק כהכרזה צרכנית פשוטה. חברת הכבלים הודיעה על כניסתה לעולם ספקיות האינטרנט, הנשלט בידי שלוש חברות גדולות - בזק בינלאומי מקבוצת בזק, סמייל מקבוצת פרטנר ונטוויז'ן מקבוצת סלקום - כשלצדן כ־30 חברות קטנות יותר המשרתות נישות שונות.

אלא שאין מדובר כאן רק בכניסה של שחקנית נוספת לתחרות. HOT, בראשות המנכ"ל הרצל עוזר, מציעה את השירות במחיר כמעט בלתי נתפס: 20 שקל לחודש עבור כל מהירות תשתית, לעומת המחיר הזול ביותר שהוצע קודם לכן בידי 018 ועמד על 35 שקל לחודש. בעוד שבחודשים האחרונים, על רקע הפחתת כנסות היציאה, הספקיות הגדולות נוטות להיאבק באיום הנטישה באמצעות תרגילי "שלושה חודשים בתשלום ורביעי בחינם" - HOT מקווה לגייס צרכנים ולשמור אותם אצלה באמצעות מחיר הנמוך ב־50% מזה של רוב הספקיות.

הקרב בין ספקיות האינטרנט הוא רק אחיו התאום של קרב גדול לא פחות - בתחום התשתית. HOT הודיעה אתמול על הורדת מחיר תשתית האינטרנט ל־100 מגה ל־179 שקל, לעומת 599 שקל עד כה. זאת בעוד שהמתחרה בזק, בראשות המנכ"ל אבי גבאי, ביצעה בשנה האחרונה כמה הורדות מחירים שהעמידו את מחירי המהירויות הגבוהות - 20 מגה ומעלה - לכשליש משהיו. אתמול הכריזה בזק גם על שדרוג חינם למהירות 20 מגה ללקוחות המחוברים למהירויות נמוכות מכך.

בהתאם לשינויים אלה עודכנו גם חבילות הטריפל של HOT (טלוויזיה בכבלים, אינטרנט וטלפון), כך שהחל מהיום הן כוללות מהירות אינטרנט גבוהה יותר, דקות שיחה בלתי מוגבלות בחבילה היקרה בטלפון הקווי, ותשתית אינטרנט במהירות של 100 מגה.

לכאורה נדמה כאילו מצבו של לקוח האינטרנט מעולם לא היה טוב יותר. עם זאת, כרגיל אולי, מתחת לפני השטח כבר מסתתרים המשברים הבאים המאיימים לא רק על חלק מהחברות הקטנות אלא על התחרות כולה בשוק. "כלכליסט" מנסה לעשות סדר בגל האינטרנט המהיר ששוטף את המדינה, ולהעמיד כמה הבטחות צרכניות גדולות במקום.

האם המהלך האחרון של HOT טוב לצרכנים?

בהווה, בוודאי. התוכנית של HOT היא מקבילה למעשה לכניסתו של רמי לוי לתחום הסלולר. שני צעדים אלה אמורים להביא לירידה משמעותית של מחירים, ולייצר אמות מידה שלפיהן החברות האחרות נמדדות. ההיגיון אומר שאם HOT מסוגלת לספק שירות במחירים נמוכים ולא להפסיד, הרי שגם החברות האחרות צריכות להוכיח ללקוח כי אינן מרוויחות על חשבונו, ולכן יורידו מחירים.

ההבדל בין רמי לוי הסלולרי ל־HOT הקווית הוא כמובן בגודל, אך גם ביכולת השליטה בתשתית: רמי לוי נסמך על רשת שאינה שלו, פלאפון, ונדרש לשלם עבור השימוש בה. מבחינתו, תשלום זה מהווה רף הוצאות שהוא אינו יכול להציע מחיר הנמוך ממנו. ל־HOT, לעומת זאת, יש תשתית משלה, והיא יכולה להרשות לעצמה להציע לכאורה גם מחיר הפסדי או כזה המבטא רווח מזערי, כדי לגייס לקוחות לחבילות הטריפל. כך היא תוכל להניב מהם רווח בשירותים אחרים שלה, דוגמת טלוויזיה בכבלים, ובעיקר רכישת תכנים מחוץ לחבילה, כמו VOD.

אם כן, מדוע מזדעקות כל החברות המתחרות ופונות לשר התקשורת בדרישה להתערבותו?

ספקיות האינטרנט, ובהן סמייל, נטוויז'ן ו־018, טוענות כי התמחור הנוכחי של HOT יקטין למעשה משמעותית את יכולתן להתחרות בה. התוצאה תהיה התחזקות של HOT ובזק על חשבון שאר החברות. לטענת הספקיות, עלול להיווצר מצב שבו קיימות שתי קבוצות תקשורת חזקות מול שורה של חברות מוחלשות.

איך אפשר לפתור פגיעה כזו בתחרות?

ל־HOT ולבזק יש תשתית קווית משלהן, המאפשרת להן גמישות רבה יותר בתמחור שירותי האינטרנט. הסיכוי שחברה נוספת תפרוס תשתית לאורך כל המדינה הוא אפסי, ולפיכך הועלה רעיון "השוק הסיטונאי". על פי רעיון זה, כל חברה תוכל לשלם לבזק או ל־HOT עבור שימוש בחיבור שבין בית הלקוח לנקודת התקשורת הקרובה. כך, לא רק שתבוטל החלוקה המיותרת בין תשתית לספק אינטרנט, אלא גם יתאפשר תסריט שלפיו סלקום או פרטנר יציעו ללקוח חבילה מלאה של שירותי תקשורת וטלוויזיה.

מתי יהיה אפשר להפעיל שוק סיטונאי כזה?

השוק הסיטונאי מצוי במרחק של לפחות שנה־שנתיים. עד אז חברות כסלקום ופרטנר יכולות לשלם עבור שימוש בתשתית הקווית של בזק או HOT, אך שתי אלה אינן מחויבות להציע זאת במחירים אטרקטיביים, ואינן נדרשות להציע את התשתית במודל סיטונאי המעניק הנחה לרוכש כמויות גדולות.

האם שר התקשורת יכול לבטל כעת את המבצעים החדשים של HOT?

על פניו, HOT עומדת בכל הכללים המופיעים ברישיונה ובחוק התקשורת: חברת הכבלים אכן מקיימת הפרדה מבנית בין פעילות ה־ISP לשאר פעילותה, ומפרידה לחלוטין את מוצר אספקת האינטרנט מחבילת הטריפל. תמחורו האטרקטיבי צפוי לגרום ללקוחות הטריפל לצרף גם את מוצר אספקת האינטרנט של החברה לחשבון החודשי שלהם. כך למעשה תמכור HOT "חבילה מרובעת" במודל של 3+1, שאינו סותר את הוראות משרד התקשורת.

אז מדוע בכל זאת בוחן משרד התקשורת את המחירים החדשים?

במשרד התקשורת טוענים כי במקרה ש־HOT מפלה בין לקוחות, הם יוכלו לנקוט צעדים מסוימים נגדה. את אותה אפליה הם מנסים להוכיח באמצעות פירוק של רכיבי החבילות והשוואת המחירים למחירי המוצרים כשהם נמכרים בנפרד. HOT מציעה כעת חבילה הכוללת טלוויזיה, טלפוניה קווית ותשתית אינטרנט של 100 מגה תמורת 329 שקל לחודש. את תשתית האינטרנט במהירות 100 מגה לבדה היא מציעה במחיר של 179 שקל. אם יופחת מחיר מוצר זה מעלות החבילה כולה, יתברר לכאורה ש־HOT מציעה את שירות הטלוויזיה והטלפון שלה תמורת 150 שקל. זהו מחיר שאינו מוצע ללקוחות המבקשים לרכוש רק את מוצר הטלוויזיה יחד עם הטלפון הקווי. בהסתכלות הפוכה, גביית 179 שקל עבור מוצר האינטרנט גבוהה משמעותית מעלותו בתוך החבילה. במשרד התקשורת ינסו לטעון כי תמחור מפלה זה אינו מאפשר ללקוחות לבחור במוצרים בודדים של החברה, אלא רק בחבילות. בכך לכאורה קיימת אפליה בין סוגי הלקוחות.

מדוע שבזק לא תציע גם כן חבילות כאלה?

בזק אינה יכולה כיום להתחרות ב־HOT בגזרת המחיר. ההבדל העיקרי בין בזק ל־HOT הוא שכמעט כל פעולה של בזק מפוקחת בידי המדינה, כשריד לתקופה שבה היא היתה חברה ממשלתית. בזק עדיין מוכרזת כמונופול, וחוק התקשורת ורישיונה מאפשרים לשר התקשורת לקבוע כמעט כל מחיר ושירות שהחברה מציעה - למעט תשתית האינטרנט. לאורך השנים קיבלה בזק הקלות מסוימות שנגזרו מהירידה בנתח השוק שלה, אולם גם היום היא אינה מורשית למכור חבילות הדומות לחבילות המשולשות של HOT. חבילות הטריפל של בזק חייבות להיות ניתנות לפירוק - ולאפשר ללקוח לרכוש כל רכיב בהן כמוצר נפרד באותו מחיר שבו הוא משולב בחבילה.

כיצד ניתן לשנות את המצב, ולגרום לבזק להתחרות ב־HOT בגזרת המחיר?

בזק טוענת כבר שנים כי המגבלות החלות עליה מונעות ממנה להפוך את השוק לתחרותי יותר, כיוון שמתחרותיה יכולות להיצמד למחיריה "מלמטה", ולהימנע מהורדת מחירים. ועדת חייק, שבחנה את הצורך בהמשך הפיקוח על תעריפי בזק, המליצה לשר התקשורת לנטוש את המודל הנוכחי של קביעת תעריפים במדויק - ולעבור למודל של קביעת תעריפי מקסימום. כך, טענה הוועדה, השר ימנע מבזק להעלות מחירים, אך יאפשר לה להוריד מחירים ולעורר את התחרות בשוק. כחלון טרם גיבש את עמדתו באשר להמלצה זו, ורק בהמשך השנה יכריע בנושא.