גברים בעבודה: המירוץ לסוף העולם
בפטגוניה נערך השבוע אירוע המשלב 600 ק"מ של ריצה, רכיבה, חתירה וטיפוס הרים עם נופים של אחד ממחוזות הטבע הפראי האחרונים
באתר הרשמי של התחרות יבטיחו לכם הרים וגבעות. אך לפני שאתם מזוודים ציוד ומתפתים לצאת לדרך, אנחנו כאן כדי ליידע אתכם שהמירוץ הזה ממש לא מסתפק בהרים (הממש גבוהים) ובגבעות (בגובה של הרים) אלא לוקח את העניין הזה של "נראה־כמה־אנשים־מוכנים־לסבול־בשביל־לראות נוף" ממש ברצינות. כאילו לא באו לעולם מסוקים וסירות מנוע וערוץ החיים הטובים. ה־Patagonian Expedition Race יביא אתכם, אם תצטרפו, אל השפיץ של הקצה של מה שחשבתם שאתם מסוגלים לעשות, בשפיץ של הקצה של יבשת דרום אמריקה, במקום שבו צ'ילה כמעט נוגעת באנטארקטיקה.
תוואי המסלול של המירוץ משתנה כל שנה ועובר באחד ממחוזות הטבע הפראי האחרונים שנשארו על הכדור המעונה שלנו. 20 צוותים, בני ארבעה משתתפים כל אחד, שהגיעו מ־20 מדינות ויותר, זינקו למירוץ. אורכו הכולל, 600 ק"מ, אולי לא נראה מפחיד כל כך, אבל הוא כן. תוואי המירוץ מחולק לקטעי מסלולים רגליים בהרים, רכיבה על אופני הרים ואיך לא, חתירה בקיאק ימי במים המגניבים של אוקיינוס הקרח הדרומי.
בדרכו חוצה המירוץ תצורות נוף מהמגוונות והקיצוניות בכדור הארץ. הוא מציע בתפריט היומי קרחוני ענק, נהרות ומפלים שוצפים, גבעות מיוערות בעצי מחט ומרופדות במשטחי טחב ירוק וחלקלק. המשתתפים ינווטו בין פסגות גבוהות, ובערבות רחבות ידיים של עשב מתובל ברוחות של המון קמ"שים, שעושות כיף ללכת או לרכוב. גם כישורי טיפוס ההרים והגלישה ממצוקים ייבחנו כאן, ועדיף שתדעו מה עושים עם חבל מלבד לתלות כביסה. ואל תיתנו למזג האוויר לבלבל אתכם. נכון שבחצי הכדור הדרומי עכשיו קיץ, אבל כל זה נכון במקומות שגרים בהם בני אדם שפויים. מצד שני, במקום שבו אפשר להסתכל לפינגווינים בלבן שבעיניים ממש לא חשוב שלוח השנה נמצא על פברואר.
אגב, ולא פחות חשוב – כל המפעל הזה, שחוגג השנה כאמור עשר שנים להיווסדו, נולד כדי לגייס תרומות להצלת ה־Huemul, שהוא אחד מזני הצבאים הנדירים החיים רק שם, למטה למטה, בקצה היבשת, ונמצא בסכנת הכחדה ממשית וחמורה. צאו לדרך.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה