"אירופה תגנה את ישראל אם עורכי הדין לא יחויבו בדיווחי הלבנת הון"

מועצת אירופה עלולה לגנות בחריפות את ישראל אם עד לביקורת הבינלאומית המקיפה של מועצת אירופה בישראל בתחילת שנת 2013, לא תהיה חקיקה בתחום איסור הלבנת הון על נותני שירות עסקי, ובכלל זה החלת חובות על עורכי דין. כך מזהיר עו"ד פול לנדס, ראש הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור. "במרבית מדינות ה- OECD ובכל מדינות האיחוד האירופי", אמר לנדס, "משטר זה מוחל על עו"ד ורו"ח".

לנדס הגיב בצעד יוצא דופן לביקורת הקשה שהשמיע שופט המחלקה הכלכלית בתל אביב חאלד כבוב נגד ההצעה המטילה על עורכי דין חובות כמו זיהוי והכרת הלקוח כתנאי לעשיית פעולה ברכושו, וחובת דיווח לרשות לאיסור הלבנת הון על פעולות מסוימות ברכוש הלקוח.

המחלוקת מקורה בחובת "ההלשנה" של עורכי הדין. לפני כחצי שנה הופץ תזכיר לתיקון חוק איסור הלבנת הון שמציע להוסיף חובות דיווח על נותני שירותים עסקיים ביחס לפעולות בעלות אופי פיננסי המבוצעות עבור הלקוח.

ההצעה זכתה לגינוי וביקורת נוקבת מצד עורכי הדין. אליהם הצטרף כאמור בשבוע שעבר השופט כבוב בפורום הפלילי של לשכת עורכי הדין באילת: "יש להסיר את מקצוע עריכת הדין מהתזכיר. חובות החיסיון הקיימות בישראל הן לב לבו של המקצוע. פגיעה בהם היא פגיעה בציפור נפשו של עורך הדין וציבור לקוחותיהם, כלומר הציבור הרחב. החיסיון הוא הקרקע שעליה צומח האמון שבין הלקוח לעורך דין וחובה לשומרו מכל משמר. חובות החיסיון, המסויגות גם על ידי כוח המשימה הכלכלי הבינלאומי למלחמה בהלבנת הון וגם על ידי התזכיר, זוכות לפרשנות רחבה בפסיקה".

ברשות התלוננו על כך שלשכת עורכי הדין הפיצה בהרחבה את דברי כבוב בכנס ואילו תשובתה של היועצת המשפטית של הרשות, עו"ד שולמית וגמן לא הופצה במקביל. "לצערנו, דבריה של ד"ר וגמן לא נכללו בהודעת לעיתונות שפורסמה בידי לשכת עוה"ד, ולפיכך מצאנו לנכון להבהיר את עמדת הרשות שהובאה בדברי וגמן: "תכליתם של הכללים הבינלאומיים שנקבעו היא למנוע ניצול לרעה של מומחים לצרכי פשיעה, ובמסגרת זו נכללים גם עורכי דין, רואי חשבון וגורמים עסקיים אחרים. התיקון המוצע לחוק הינו על פי הכללים הבינלאומיים, אינו פוגע בחסיון עו"ד-לקוח – כפי שנקבע בו במפורש – ועניינו אך ורק בדיווח אודות פעולות פיננסיות בלבד, אותן ניתן לבצע גם באמצעות כל גורם אחר שאינו עורך דין. הדבר אינו רלוונטי לעורכי הדין הפליליים העוסקים בייצוג נאשמים. הצעת החוק קובעת במפורש כי הדיווח לא חל מקום בו עומד ללקוח חסיון".

ד"ר וגמן הוסיפה, כי הרשות עשתה ועושה כל מאמץ על מנת להגיע להסכמות עם לשכת עוה"ד על אופן החלת החובות, והרשות אף נפגשה עם הלשכה מספר פעמים על מנת לנסות לגבש נוסח מוסכם. במסגרת זו, הרשות אף הסכימה להתגמש ולקבוע כי מקום בו לא מעוניין עורך הדין לתת השירות המבוקש בשל חשש כי הפעולה אינה כשרה, הוא לא יהיה מחויב בדיווח. וגמן הבהירה כי לאור הלחץ הכבד המופעל על מדינת ישראל, אין ברירה אלא להחיל את החובות על עורכי הדין.

החשש שהעלה השופט כבוב הוא כי הלקוח לא ימסור חלק מהמידע לעורך דינו, מה שיעקר את האפקטיביות של השירות המקצועי. לדבריו התזכיר "כולל מונחים מעורפלים הדורשים הבהרה".

כך למשל, הדגים כבוב כי הדרישה כי על החשד של עורך הדין בלקוח להיות בעל 'סממנים אובייקטיביים' וכי עליו להיות 'חשד בפועל' כדי להקים את חובת הדיווח, אינה ברורה מספיק. כבוב שאל "אם מדובר על תחושת בטן?" וסיכם: "יוצא כי בעוד שהחוק אמור לפגוע בעברייני הלבנת ההון, פגיעתו מתרחבת מעבר לגבול הראוי - גם אל קהל נותני השירות בכלל ועורכי הדין, שחובת החיסיון המיוחדת המוטלת עליהם קריטית ואינהרנטית למקצועם בפרט".