למה אנחנו אוהבים להפסיד?

פרופסור יקר,

אני עובד בחברה למסחר בבורסה, ויש לי גישה למאגר של אלפי לקוחות. מהצצה בנתונים עולה שרוב האנשים סוגרים עסקאות ברווח קטן ומוכנים לספוג הפסד גדול. מה הסיבה לכך?

אלעד

התופעה הזאת נפוצה לא רק בקרב הלקוחות שלך, ולא רק אצל לקוחות ישראלים. זו תוצאה של שתי תכונות אנושיות הגיוניות ומובנות לחלוטין, שיחד הופכות את רוב האנשים למשקיעים גרועים ולא רציונליים.

תכונה אחת היא הנטייה שלנו לזכור כמה שילמנו על המניה. כששילמנו את הסכום חשבנו שהמניה שווה אותו, ואולי אף יותר, וזה נשאר אצלנו בראש. התכונה השנייה, שבוודאי שמעת עליה, היא שנאת ההפסד. אנחנו שונאים להפסיד הרבה יותר משאנחנו נהנים להרוויח. אם קנינו מניה ב־80 שקל ומחירה עלה ל־82, אנחנו נמכור אותה שמחים וטובי לב, נלך לקנות בכסף משהו חדש ולא נקדיש לזה עוד הרבה מחשבה. אבל נגיד ששילמנו על המניה 80 שקל, ועכשיו היא ירדה ל־70. כאן שנאת ההפסד משתלטת על שיקול הדעת שלנו. אם נמכור את המניה, ההפסד שלנו ייהפך לרשמי ומזה אנחנו נרתעים, ולכן רבים מעדיפים להמשיך להחזיק בה, בתקווה שמחירה יעלה בחזרה ורק אז ניפטר ממנה. הבעיה היא שלרוב מה שמוריד מניה מ־80 ל־70 ממשיך להוריד אותה, וכך המשקיע, עם נכונות או בלעדיה, סופג הפסד גדול.

לכן, יש בהשקעות כלל אצבע שממליץ תמיד להתעלם מהמחיר שבו קנינו את המניה. מה שהחלטנו אז התרחש בזמן אחר ולא עדכני. זו טריוויה היסטורית ולא יותר. השאלה הרלבנטית היחידה היא מה יקרה למניה עכשיו, האם מכאן סביר יותר שהיא תעלה, או שמא תרד. אם יש סיבות להאמין שתבוא תפנית חיובית, כדאי להחזיק. אם סביר יותר שהיא תמשיך לרדת, משתלם למכור אותה כמה שיותר מהר.

ובכלל, הייתי רוצה להמליץ על האסטרטגיה הבאה: בכל פעם שחושבים לשנות את תיק ההשקעות, כדאי לדמיין שזאת הפעם הראשונה שבונים אותו. לדמיין שאין שם כלום, ועכשיו מרכיבים אותו מאפס. הניתוק מהסנטימנטים לעבר שווה הרבה כסף.

שאלות לדן אריאלי: askdan@calcalist.co.il