דו"ח טכנולוגי: הקמתם רשת חברתית? מספר גולשים זה לא הכל

כאבי גדילה

גוגל+, התחליף החיוור של גוגל לרשת חברתית, מוצאת את עצמה בפרדוקס: מצד אחד, היא הרשת החברתית שצומחת במהירות הגבוהה ביותר מבחינת מספר המשתמשים. מצד שני, אותם משתמשים לא עושים שם כלום והמקום זוכה לתעבורה של מדבר חולה בצרעת.

לקתרין פייק, יזמית רשת עם כמה הצלחות על חגורתה – פליקר, האנץ' – יש הסבר לכך. הדבר המסוכן ביותר לשירות חברתי, היא אומרת, הוא הצלחה מהירה. כדי שהוא יצליח, הוא צריך לצמוח לאט – לתת לקהילה המתהווה זמן להתגבש.

לדברי פייק, המהירות העצומה של צמיחת גוגל+, שגוגל דחפה בכל הכוח – היא הגיעה ל-50 מיליון משתמשים רשומים בזמן שיא של 88 יום – לא איפשרה את התגבשותה של קהילת-גרעין של משתמשים, שתפתח מוסכמות של התנהגות בגוגל+. הרעיון של פרסום האתר כדי למשוך משתמשים איום ונורא בעיניה. אוקיי, הם באו. מה הלאה? גוגל, במילים לא-דיפלומטיות, "התמסטלה מהחומר שלה": ההצלחה המספרית סובבה לה את הראש.

אז מה צריך לעשות? לבנות מוצר שלגולשים יהיה מה לעשות בו. ואם הם לא באים? לשפר את המוצר עד שהם יבואו. לא להציף אותו. ובמילים אחרות, תרגיעו.

סימני התבגרות בטאמבלר

 

עוד שירות שצומח במהירות חריגה הוא טמבלר, שמאפשר לגולשים לפתוח במהירות ובקלות בלוג, פחות או יותר על כל נושא. אחד מתחומי ההתמחות של השירות הוא פרודיות וממים (המקרה של עדן אברג'יל נחשף בטאמבלר מהסוג הזה), אבל הוא לא היחיד. באתר קיבלו בברכה, ויש להניח שגם בהפתעה, את הצמיחה המטאורית שלו.

לזכות מפעילי טאמבלר ייאמר שבסוף השבוע קיבלו שם החלטה קשה: שיש סוג של צמיחה שהם לא רוצים. יש קבוצה קטנה יחסית אך קולנית של בלוגים שמוקדשים לפגיעה עצמית – מהסוג שמעודד בולמיה, אנורקסיה, פציעה עצמית או התאבדות.

אחרי היסוסים רבים הודיעה טאמבלר שמעתה, בלוגים שמשבחים ומהללים התנהגות "פוגענית כלפי עצמך" יצטרכו למצוא לעצמם בית אחר. היא מקפידה להבהיר מה מותר ומה אסור: מותר לך לומר שבא לך לחתוך את הוורידים אחרי שצפית במהדורת חדשות אקראית, אסור לך לקדם טכניקות לפתיחת ורידים.

השינוי במדיניות ייכנס לתוקפו בשבוע הבא, ולבלוגים החשודים – הם יודעים מי הם – תהיה תקופת חסד של שבוע להסיר את התכנים הבעייתיים. יתר על כן, טאמבלר תקפיד לפרסם, כאשר משתמשים יחפשו את המושגים הרלבנטיים, אזהרה שפגיעה עצמית עלולה לגרום נזק ארוך טווח, ותפנה את הגולש לארגוני תמיכה. ובחרת בחיים.

פקיסטן תצנזר את הרשת

הדיקטטורה המוסלמית שכבר השיגה פצצה גרעינית, הידועה גם כפקיסטן, הגיעה למסקנה שלתושבים שלה יש יותר מדי חירות באינטרנט, אז היא הולכת לשנות את זה. המדינה רוצה לחקות את בעלת הברית העיקרית שלה, סין, לא רק בתחום ייצור הטאבלטים – אלא גם בבניית חומת אש גדולה משלה.

על פי המפרט שפרסמה הממשלה, בהנחה שיש כזו בפקיסטן, היא רוצה חסימה לאומית, שתהיה מסוגלת לסנן לא פחות מ-50 מיליון כתובות URL, תוך האטה של פחות מאלפית השניה בעיבוד המידע. שיהיה בהצלחה עם זה. כשממשלת אוסטרליה ניסתה פרויקט סינון הרבה פחות שאפתני, ספקיות הרשת שלה הבהירו בנימוס שאין מצב שזה יקרה בלי האטה ניכרת במהירות הגלישה.

שורה של ארגוני זכויות גולשים בפקיסטן כבר מחו על התוכנית הממשלתית החדשה. המחאות מתמקדות בכך שמה שפקיסטן צריכה כרגע הוא יותר דיאלוג בין התושבים השונים שלה, ולא תוספת צנזורה. קצת קשה לדבר על תעשיה מבוססת מידע כשאתה מצנזר את הרשת, מזכירים באותם ארגונים.

זו לא הפעם הראשונה שפקיסטן נוקטת צעדים מסוג זה: בעבר היא אסרה על שימוש בפייסבוק משום שהרשת החברתית לא מחקה תחרות קריקטורות של מוחמד, וגם חסמה את יוטיוב כמה וכמה פעמים מסיבות דומות - ובשל העובדה שהשירות העלה סרטון שנשיא המדינה ראה כמשפיל. היא גם מפעילה כבר מערכת סינון, אבל זו ידנית ולא מי יודע מוצלחת. בין שאר הצרות, את המערכת החדשה אמורה להפעיל חברה פרטית. נהדר.

הכספת הווירטואלית 

שתי פסיקות התקבלו בסוף השבוע בבתי משפט בארצות הברית, שנוגעות לדרישה של הרשויות שהגולשים יחשפו תוכן המוצפן במחשבים שלהם. באחד המקרים, שבו כבר עסקו בעבר, החליט בית המשפט שהחשודה חייבת לספק את הסיסמה למחשב המוצפן שלה.במקרה אחר, קבע בית המשפט שהנאשם, שחשוד בהחזקת חומר פדופילי, זכאי להגנת התיקון החמישי לחוקה מפני הפללה עצמית.

מה ההבדל? ובכן, על פי עורך הדין של ה-EFF, ארגון זכויות הגולשים הוותיק, ההבדל הוא בציפיות של הממשלה. אם לממשלה אין שמץ של מושג מה עשוי להיות על הכונן הקשיח שלך, שעשוי גם להיות ריק, בתי המשפט ייצמדו לתיקון החמישי לחוקה ולא יאפשרו מסע דיג במחשב שלך. במקרה של החשוד בפורנוגרפיה, לחוקרים לא היה מושג מה יש על המחשב.

במקרה האחר, מצד שני, לחוקרים היתה הקלטה שבה החשודה התוודתה שהחומר המפליל נמצא על המחשב שלה. במצב כזה, קובע בית המשפט, מאחר שהנאשם והחוקרים יודעים שיש שם חומר מפליל, הנאשם לא יכול להסתתר מאחורי ההגנה נגד הפללה עצמית.

פסיקה מעניינת אחרת במשפט האמריקאי, שיש לה השלכות רחבות, קובעת שהעובדה שמישהו טרח להצפין את הקבצים שלו לא בהכרח אומרת שיש לו מה להסתיר. בית המשפט השווה את המצב לזה של כספת: היא יכולה להכיל חומר מפליל, חומר רגיל, ואפילו להיות ריקה. כדי שהחוקרים יקבלו רשות לפתוח אותה, הם צריכים להוכיח שהיא באמת מכילה פורנוגרפיית ילדים, למשל. אין הוכחה כזאת? אין מה לעשות.

קצרצרים

גוגל מאפשרת מעתה הצגה של כפתור Do Not Track בכרום, כאפליקציה בחנות היישומים שלה לדפדפן. עם זאת, הכפתור מגיע עם תחינה נואשת – מצד גוגל, יש להניח – שלא לעשות בו שימוש: "אתרים... מציעים לך תוכן ושירותים חינמיים משום שהם ממומנים באמצעות פרסומות. חסימת פרסומות עוצרת את ערוץ ההכנסות העיקרי של רוב הכותבים ברשת. אנחנו רוצים לתת למשתמשים שליטה על הפרטיות שלהם בזמן שהם גולשים, לא להביא עסקים קטנים לפשיטת רגל". בתוך כך נמסר כי איגוד התנינים האפריקאי תובע את גוגל בשל גניבת הדמעות של חבריו.

פתגם איטלקי הישן – "כשהפילים מתקוטטים, הנמלים נמעכות" – מתאים במיוחד לתאר את מלחמות הפטנטים בעולם הטכנולוגיה. מוטורולה הצליחה לאסור על אפל להשתמש בגרמניה בשירותי מייל בדחיפה, שמסתבר שיש לה פטנט עליהם. התוצאה, כצפוי, היא שמשתמשי אפל נפגעים: הם לא יכולים לקבל יותר מייל בדחיפה, היום בגרמניה ומחר אולי בעולם כולו.

זו ציפור נופלת? מטוס בוער? לא, זה עוד שירות של גוגל שמתרסק. גוגל מיוזיק, שעורר התרגשות בקרב כמה אנשים כשהוצג לפני כמה חודשים, הולך בדרכם של רוב השירותים של החברה ובדרך למות מחוסר עניין. בגוגל מדגישים שהוא קיים רק שלושה חודשים כך ששום דבר עוד לא סגור, ושיש משהו כמו 200 מיליון מכשירי אנדרואיד בעולם שמחזיקיהם עשויים ממש להתלהב ממנו, רק שמשום מה הם לא עשו זאת עד כה. במילים אחרות, אפשר לומר שהתחילה הספירה לאחור.

הרשויות בסין בדרך כלל מעלימו עין מזיופים בוטים של מכשירים, אלא אם הם זיופים בוטים מדי. לאחרונה הוחרמו כמה מאות גרוטאות חצופות במיוחד: כיריים שחברה מפוקפקת ציירה עליהן את לוגו אפל ואת המילה "אייפון", בניסיון משונה במיוחד לרכוב על התהילה. החברה הזאת עוד יצאה בזול: אפל עוד לא שיסתה בה את עוכרי הדין שלה, בתביעה מוצדקת ביותר על הפרת סימנים רשומים ועל היעדר חוש לאסתטיקה.

ונסיים בעוד מבזק ממעבדתו של ד"ר נו "שיט" שרלוק: מסתבר שאם קוראים סטטוסים של אנשים בפייסבוק, אפשר להסיק מכך לפעמים שהם לוקים בדכאון. סימן מובהק לכך, מותר להניח, הוא סטטוס נוסח "היה שלום, עולם אכזר". פסיכולוגים – כאלה שרוצים עוד עבודה, יש להניח – טוענים שאם אתם נתקלים בסטטוסים כאלה, אתם צריכים להפנות את הכותב לטיפול. אין לי כל כוונה לזלזל בדכאון: זו מחלה אמיתית מאוד שאנשים לא מעטים מתים ממנה מדי שנה. מה שמציק כאן הוא התפיסה שאם אנחנו רוצים לכתוב על דכאון, צריך לקשר לזה בכוח לפייסבוק.  

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"