צנע תחת מתקפה

נראה שאירופה אובססיבית בכל הנוגע לצנע. מדינה אחרי מדינה נדרשת על ידי השווקים או האיחוד האירופי להתחיל לקצץ את הגירעון של המגזר הציבורי שלה. וכאילו זה לא מספיק, 25 מתוך 27 המדינות המרכיבות את האיחוד האירופי חתמו על אמנה חדשה שתחייב אותן להחזיק בתקציב מאוזן תמידית שלא יחרוג ביותר מ־0.5% מהתמ"ג. לשם השוואה, הגירעון בתקציב של ארה"ב עמד ב־2011 על קרוב ל־8%.

אך בשעה שהכלכלה האירופית מסתכנת בהידרדרות למיתון, מתבוננים רבים מן הצד תוהים עד כמה "הצנע" עלול להתברר כחרב פיפיות. האם הורדה בהוצאות הממשלתיות (או העלאת מסים) יכולה להוביל לירידה כה חדה בפעילות הכלכלית כך שההכנסות יירדו והפוזיציה הפיסקאלית של הגוש רק תידרדר עוד יותר?

מדובר בתרחיש מאוד לא סביר, בהתחשב באופן שבו הכלכלות שלנו פועלות. בנוסף, לו היה הדבר נכון, זה היה קורה אחרי שקיצוצי המסים הללו היו מפחיתים את הגירעון, משום שצמיחה כלכלית מהירה מעלה גם את ההכנסות ממסים, אפילו כשהם בשיעור נמוך. הפרדיגמה הזו עמדה כבר במבחן המציאות כמה פעמים, כאשר קיצוצי מס בארה"ב הגיעו תמיד אחרי גירעונות גבוהים.

דווקא גירעון נמוך עלול להגביר מתיחות

במקום זאת, האירופים מודאגים כיום יותר מבעיית יחס החוב־תוצר. הדאגה היא שהתמ"ג שיירד בעקבות הצנע במשק יעבור בשיעורו את התמ"ג, שיעלה בעקבות תוכנית הצנע. מכיוון שמשקיעים מסתכלים בעיקר על היחס חוב־תוצר כאינדיקטור לחוסן כלכלי, דווקא גירעון נמוך עלול להעלות את רמת המתיחות בשווקים.

אולם יש להבין שבטווח הארוך, אין למדיניות פיסקאלית השפעה מהותית על התפוקה. הדבר מרמז לכך שתהיה ההשלכה השלילית של הפחתת הביקושים על התמ"ג אשר תהיה, היא עדיין תהיה פחותה מהעלייה בביקושים שיגיעו מרגע שהכלכלה תתייצב.

יתרה מזאת, אפילו אם נניח לרגע שהשלכות הקיצוץ בהוצאות הציבוריות על התפוקה ועל הביקושים יהיו קבועות, הירידה בתמ"ג תהיה תופעה יחידה שתשנה אחר כך את מסלולה, בעוד שהגירעון הנמוך יותר יגרום לאפקט חיובי מתמשך על הכלכלה, שנה אחר שנה.

לאור נתונים אלה, הופכת השאלה המרכזית בדיוננו לזו: מה חשוב יותר, ההשלכות של קיצוצי הגירעון על יחס החוב־תוצר בטווח הארוך או בטווח הקצר?

לא כולם נוהגים ברציונליות

קונים פוטנציאליים של אג"ח ממשלתיות איטלקיות לעשר שנים צריכים לבחון את ההשלכות ארוכות הטווח של קיצוץ הגירעון על רמות החוב, השלכות שיהיו כמעט בוודאות חיוביות. אך כמובן שכמה ממשתתפי השוק לא ינהגו באופן רציונלי, ויידרשו פרמיות סיכון גבוהות יותר מיד בסמוך להידרדרות קצרת טווח ביחס החוב־תוצר. אולם אלה המתרכזים בטווח הקצר מסתכנים בהפסד כספם, משום שפרמיות הסיכון יירדו ככל שיחס החוב־תוצר ישנה את מסלולו.

נטישה של תוכנית הצנע מתוך פחד שהשווקים יפגינו קצרות־רואי תדחה בסך הכל את יום ההתפכחות, מפני שרמת החוב תגבר בטווח הארוך. יתרה מזאת, אין זה הגיוני להניח שאיטליה תשלם פרמיית סיכון נמוכה יותר אם היא תחזיק בגירעונות הולכים וגדלים. מדינות גוש היורו בעלות הגירעונות הגדולים ייטלו סיכון גדול מאוד אם הן ינטשו כעת את מסלול הצנע שבו הן הולכות. יישומן של תוכניות צנע אמינות עדיין נחשב לרע במיעוטו, אפילו אם הדבר יגביר לכאורה את ההידרדרות הספירלית בטווח הקצר.

הכותב הוא מנהל המרכז ללימודי מדיניות אירופיים. פרוג'קט סינדיקט 2012, מיוחד ל"כלכליסט"