צילום: עמית שעל
האדמה רועדת תחת תאגידי כוח האדם
החלטה של משרד האוצר ורשות ההגירה מעבירה את הסמכות לגיוס עובדי בנייה זרים מתאגידי כוח האדם לידי המדינה. המטרה: לגדוע שוק של עמלות תיווך לא חוקיות המגלגל מאות מיליוני דולרים בשנה. התאגידים, החוששים לאבד שליטה על מנגנון הגיוס, הגישו עתירה ויוצאים לקרב משפטי ופוליטי בניסיון להשיב את הגלגל לאחור
בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים דן אתמול בעתירה שהגישו התאחדות תאגידי כוח האדם הזר לבניין ושבע חברות נדל"ן, ביניהן חברות הענק תדהר, א.דורי ובוני התיכון, נגד רשות ההגירה במשרד הפנים. העתירה עומדת במוקד מאבק שמנהלים תאגידי כוח האדם נגד הסכם שנחתם לפני כחצי שנה בין האוצר, רשות ההגירה והתאחדות הקבלנים.
לפי ההסכם, הכוח לגייס עובדים זרים יעבור מידי התאגידים לידי המדינה, והעובדים יגיעו אך ורק ממדינות שיסכימו לחתום על הסכמים בילטרליים עם ישראל המסדירים את תנאי העסקתם. מטרת־העל של הסכם זה היתה למנוע את תופעת עמלות התיווך העצומות שמשלמים העובדים כדי לעבוד בישראל, שהלכה והתעצמה בשנים האחרונות. לפי ההערכות, שוק עמלות התיווך מגלגל מאות מיליוני שקלים בשנה, והוא מעמיד את ישראל בשורה אחת עם מדינות המעודדות סחר עבדים.
התאחדות התאגידים גייסה את משרד עו"ד רם כספי להגשת העתירה המינהלית, ובה היא מתנגדת לסעיפים בהסכם שמונעים מתאגיד לגייס ולמיין את העובדים בכוחות עצמו, אלא לקבל את העובדים לאחר שעברו מיון של שירות התעסוקה במדינת המוצא.
במקביל להגשת העתירה, הגיע הדיון בנושא גם לוועדת השרים לחקיקה. בתחילת השבוע שעבר הגישו הח"כים מירי רגב ואריה ביבי הצעת חוק שמטרתה להבטיח כי ניהול העובדים הזרים בענף הבניין יישאר בידיהם של תאגידי כוח האדם, וכי הם ימשיכו לבצע את הליך הגיוס והמיון של העובדים. לדברי רגב, דאגתה אינה מופנית כלל כלפי התאגידים אלא כלפי רוכשי הדירות. "מחירי הדיור העולים קשורים למחסור בידיים עובדות. המדינה מפריטה כמעט כל תחום, אבל כשזה מגיע לעובדים זרים פתאום היא רוצה לנהל את זה. אני מתנגדת לכך כי זה מייקר את המוצר לצרכנים", היא אומרת. אלא שוועדת השרים דחתה את הצעת החוק.
כעת, כל שנותר לתאגידים לסמוך עליו הוא העתירה. כישלון שם עשוי להיות מכה ניצחת לתאגידים. אהרון ברזאני, ראש מינהל שירות למעסיקים ועובדים זרים ברשות ההגירה, מאמין כי תבוסה של התאגידים בבית המשפט תביא לגדיעתו של שוק המגלגל מאות מיליוני שקלים בשנה. בהתאחדות התאגידים רואים את הדברים אחרת: "רשות ההגירה טוענת כי תופעת העמלות הולכת וגדלה, אך יש לזכור כי התאגידים לא הביאו עובדים לארץ זה ארבע שנים", מסרו בתגובה. לדבריהם, "מעולם לא הוכחה העובדה שתאגיד לקח עמלה או שהיה מעורב בגביית עמלה מעובד זר שהיה אמור להגיע ארצה. בכל מדינות העולם השלישי החברות המקומיות הן שגובות עמלה מעובד זר עבור הגיוס בגובה משכורת שנתית של העובד".
העמלות גדלו
כדי להבין את המערך הכלכלי שהתפתח סביב הבאתם של עובדים זרים ארצה יש לחזור לשנת 2005. בשנה זו אימצה הממשלה את דו"ח אנדורן הקובע כי יש להסדיר את הבאת העובדים הזרים, וכן כי גיוס עובדים זרים ייעשה בפיקוח ארגון ההגירה הבינלאומי, ה־IOM. לפי נתוני עמותת קו לעובד, עמלות התיווך שגבו מתווכים זרים וגם כמה ישראלים על הבאת עובדים זרים עד 2005 הגיעו לכ־10,000 דולר לכל עובד בממוצע. השיטה החדשה היתה אמורה למגר תופעה זו, אך עדויות של עובדים זרים מתארות דווקא החמרה. לפי עדויות שגבתה העמותה מעובדים זרים בענף הבנייה, זינקו העמלות הממוצעות מכמה אלפי דולרים ל־20–31 אלף דולר בממוצע לעובד בשנת 2008.
לפי החוק בישראל, העובד הסיני יכול לשלם לא יותר מכ־3,400 שקל על אגרות והיטלים, אולם כאמור בפועל הסכומים גבוהים הרבה יותר. ממסמך של מחלקת המחקר של הכנסת שאותו ערך ד"ר גלעד נתן בשנת 2011, עולה כי בשנת 2007 הוערך היקף דמי התיווך לכל הענפים במשק ב־250 מיליון דולר בשנה. תאגידי הבנייה אינם אמורים לקבל נתח מהכספים האלה, ורווחיהם מבוססים על תשלום שהם מקבלים מהקבלנים עצמם עבור ימי עבודה.
בשנת 2008, בשל מדיניות השמים הסגורים של הממשלה, חלה הפחתה במספר העובדים הזרים שקיבלו אישור כניסה ארצה. הקבלנים החלו להתלונן על מחסור אקוטי בידיים עובדות, וקריאות אלה התגברו עם עליית מחירי הדירות, שלטענת הקבלנים קשורה קשר ישיר למחסור בעובדים זרים. בשנתיים האחרונות הפך המחסור בעובדים זרים לנושא הבוער ביותר בהתאחדות הקבלנים, ולא היתה במה שלא נוצלה להעלאת הנושא לסדר היום וקריאה לשרים הרלבנטיים לשחרור הפקק שנוצר. ניתן לומר שהלחץ שהופעל מצד הקבלנים על גופי הממשל הצליח, גם אם באופן חלקי. לפי ההסכם שנחתם מול האוצר ורשות ההגירה, השמים ייפתחו לתקופת זמן של שלוש שנים. ההסכם הזה כולל גם הטבות שיקבלו קבלנים אשר יעסיקו עובדים ישראלים בשווי עשרות אלפי שקלים לכל עובד.
מאז שנחתם ההסכם הצליח משרד החוץ לחתום על הסכם בילטרלי ראשון עם ממשלת בולגריה והיה נראה כי בעיית הקבלנים נפתרה. אבל מסתמן שלמרות ההטבות והפתרון מול הבולגרים, לקבלנים עדיין יש בעיות רבות עם ההסכם. לפי העתירה שהגישו התאגידים והקבלנים הבודדים שהצטרפו אליהם באמצעות משרד עו"ד כספי, לעותרים אין כל בעיה עם חתימת ההסכמים והם אפילו מברכים על כך.
מהעתירה עולה כי הם מודאגים מטיב העובדים שיגיעו אליהם בעקבות השינוי במנגנוני הגיוס. בעתירה הם טוענים כי כאשר הם מגייסים עובד בסין, הם מסננים אותו "תוך בחינות קפדניות הבוחנות את כישוריו בתנאי שטח משתנים, בתנאי מזג אוויר משתנים. התאגיד בודק את מיומנותו, יעילותו ותפוקתו לפי המקצוע שלו". כמו כן, "התאגיד המגייס בוחן את עמידותו של העובד במצבי לחץ, יכולת שיתוף פעולה בעבודת צוות, ומשוחח עמו במושגים המקצועיים המוכרים לו".
לטענת העותרים, עם שינוי השיטה מי שיבחר את העובדים יהיה משרד ההגירה, ועל פי העתירה העובדים יגיעו לאתרי הבנייה באופן רנדומלי ועלולים לפגוע בטיב הפרויקטים. לא רק, אלא שהתאגידים אף יפסידו כסף כי לטענתם הם יצטרכו להמשיך ולשלם לאותם עובדים משכורות, תנאים סוציאליים, ולשאת בתשלום ההיטלים והאגרות בסך 15 אלף שקל בשנה לעובד, אף על פי שאין קבלן שמוכן להעסיקם.
ברשות ההגירה מסבירים כי מדובר בטענה חסרת שחר, וכי ההוראות קובעות שהתאגיד יקבל החזרים עבור עובד לא כשיר מרגע עזיבת העובד את הארץ או מרגע שהעובד נקלט בתאגיד אחר. "אנחנו מוכנים לבוא לקראת התאגידים, ואם הם ימצאו שהעובד לא כשיר נבדוק את כשירותו בוועדה מיוחדת", מסביר ברזאני. הצעה זו עלתה בדיון שהתקיים בבית המשפט אתמול. התאגידים כמצופה מתנגדים מתוך חשש לבירוקרטיה מיותרת. ברשות ההגירה מאמינים כי זו הדרך היחידה למנוע מהתאגידים להתמרד נגד מנגנון הגיוס החדש, והם מבטיחים כי תאגיד יקבל תשובה על כשירות העובד בתוך 21 יום לכל המאוחר.
"הניסיון הקודם: דיג"
בקו לעובד לא מצליחים להבין על אילו מבחני קבלה מדברים התאגידים. מעדויות של עובדים זרים שהגיעו מסין ושוחחו עם מתנדבי העמותה עולה כי העובדים לא הגיעו עם הוכחות לניסיון קודם. באחת מתוך עשרות עדויות מספר עובד סיני כי קודם להגעתו ארצה עסק בדיג, וכי לא עבר כל תהליך סינון בבחירתו מלבד הדרישה כי ישלם כ־25 אלף דולר שיקנו לו ויזת עבודה בארץ.
עו"ד חני בן ישראל מעמותת קו לעובד מסבירה כי המאבק האמיתי הוא על השליטה בגיוס העובדים, שמאחוריו, לדבריה, מניעים כלכליים רבי־עוצמה. "כיום ישנם כ־30 תאגידים, רובם נמצאים בשליטה של הקבלנים וחברות בנייה, והאדמה רועדת מתחת לרגליהם", היא אומרת. לדבריה, "עד היום מפתחות הכניסה לארץ היו מצויים בידיהם, וההסכמים הבילטרליים למעשה מנטרלים אותם מעמדת הכוח הזו. זו כנראה הסיבה האמיתית שבגללה הם נעמדים על רגליהם האחוריות".
התאגידים מתנגדים בכל תוקף לטענה זו. "בניגוד לאמור, החל משנת 2005 ועד לסגירת השמים בתחילת שנת 2008 ערכו התאגידים בחינות, מיונים וסינונים לעובדים שהגיעו ארצה לעבודה בענף הבניין. זאת עובדה ויש בידינו תיעוד הממחיש את תהליך המיון שבוצע", נמסר מהתאגידים.
"עובדים מעבר למכסה המוצהרת"
דמי התיווך הגבוהים, מסבירים בקו לעובד, מולידים גם תוצר לוואי אצל העובדים הסינים, והוא חריצות יתר. "מדובר בהון עתק עבור כל עובד. לעתים קרובות כל הכפר שלו מתגייס בשביל לשלוח אותו ארצה. העובדים האלו מחויבים לעבוד כמה שיותר כדי לממן את החזר החוב, ומכאן גם שיש להם מוטיבציה נמוכה מאוד להתלונן על המעסיק או לעשות בעיות בעבודה. עובדים סינים רבים מועסקים בפועל גם מעבר למכסה המוצהרת של 211 שעות חודשיות, ונשארים לעבוד שעות נוספות כדי להגדיל את שכרם. לפי העדויות של אותם העובדים הסינים, לדברי קו לעובד, תוספת השכר הזו משולמת להם במזומן, ללא דיווח לרשויות המס. לעתים קבלנים מנצלים גם את המצב הזה, וחלקם מלינים את השכר כי לעובד קשה מאוד להוכיח שלא שילמו לו על שעות לא מדווחות", מסבירה חנה זהר, האחראית על תחום הבניין בקו לעובד.
לפי נתוני קו לעובד, עובדים רבים שלא מצליחים להחזיר את החובות שלהם בתקופת השהייה החוקית שלהם, נשארים באופן לא חוקי בארץ מתוך פחד לחזור למדינת המוצא שלהם. המדינה, שהבינה כנראה שדמי התיווך הגבוהים הפכו למעשה תמריץ לשהייה לא חוקית, מעוניינת להפסיק את התופעה בכל הכוח. "2,500 העובדים שאמורים להגיע לישראל בשנת 2012, אם אכן יובאו מסין בשיטה הנוהגת כיום, ישלמו בערך כ־77 מיליון דולר יחד. מכאן מאבק האיתנים שמקדשים בעלי עניין שונים למהלך בחודשים האחרונים", אומרת בן ישראל.
3 תגובות לכתיבת תגובה