הסובארו של החד הוריות

לא מקובל, אפילו לא מכובד להעריך ולהמר על תוצאות פסק דין. ובכל זאת מותר להניח שנשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, לא בחרה סתם את הבג"ץ החוקתי עמו תיפרד מחר מבית המשפט העליון. לאחרונה שחרר בג"ץ לא מעט פסקי דין בעתירות חוקתיות: אישור חוק האזרחות שמונע איחוד משפחות עם בני זוג מהשטחים, ביטול חוק טל, אישור החנינות נגד עברייני ההתנתקות. הסדר הזה אישור-ביטול-אישור מזמין מחר ביטול. ומדובר בחוק שביטולו לא יעורר כעס גדול מדי אצל הפוליטיקאים (אולי קצת אצל שטייניץ).

מדובר בעתירה לביטול סעיף בחוק הבטחת הכנסה ששולל גימלת הבטחת הכנסה מנשים חד הוריות שמשתמשות רחמנא ליצלן ברכב. את העתירה הגישו ארגונים חברתיים כעמותת איתך, עמותת מחויבות לשלום ולצדק חברתי ועדאללה. הטענה היא שבעלות או שימוש ברכב אינן מצדיקות את שלילת הבטחת הכנסה.

הדוגמא של סיגל, אחת העותרות ממחישה. אם חד-הורית שמתגוררת ביפו ועובדת בבי"ח שיבא. שכרה כ-2,800 שקל. כל בוקר היא מסיעה את בתה להוריה בגבעתיים ומשם לעבודה. אילו הייתה משתמשת בתחבורה ציבורית, היה עליה לקחת ארבעה אוטובוסים לכל כיוון ולהיטלטל – עם תינוקת – כשעתיים לכל כיוון. סיגל משתמשת בסובארו שחגגה מזמן עשור, אותה קיבלה מהוריה.

בעתירה נטען נגד האבסורד שבשלילת הגימלה: "זכותו של אדם לגימלת הבטחת הכנסה נשללת אך ורק בשל שימוש ו/או בעלות ברכב, גם אם בנסיבות חייו אין השימוש ו/או הבעלות ברכב כדי להעיד על כך כי לתובע/ת הגימלה אמצעים לקיום בכבוד".

העתירה עברה שני גלגולים. בשלב הקודם שלל החוק את הגימלה רק ממי שבבעלותו רכב. אלא שביטוח לאומי הרחיב מיוזמתו גם ל"שימוש" ברכב. בעקבות העתירה הראשונה שהוגשה ב-2004 תיקנה המדינה מעט וקילקלה הרבה: מצד אחד היא קבעה בחוק שגם השימוש שולל את הגימלה, מצד שני היא קבעה סף השתכרות של 1,850 שקל שרק מעליו נשללת הגימלה. העתירה הנוכחית היא איפוא חוקתית – נגד החוק שתוקן. חוק שיוצר חזקה כי בעלות או שימוש בסובארו עתיקה מקרטעת אינה מזכה בגימלה אם חד-הורית שמשתכרת 2,000 שקל. גם אם יש לה חמישה ילדים, ולהסיע אותם כל יום למשמורת כזו או אחרת, יקרה יותר מעלות החזקת הרכב.

בעתירה מתבקש ביטול החוק או לפחות תיקון מדיניות הביטוח לאומי, בכך שתתאפשר סתירת החזקה - כלומר, לטעון שלמרות הרכב, המצב עדיין בכי רע. עדיין שלילת הגימלה נוגעת לפגיעה ב"כבוד האדם". רכב לאמהות חד הוריות כאלה אינו מותרות אלא תנאי בסיסי לכך שיוכלו להשתלב בשוק העבודה ולשנע את ילדיהן בצורה נסבלת.

העתירה נוגעת להיקף הביקורת החוקתית על מדיניות רווחה ובעקיפין על תקציב המדינה. המסורת של בית המשפט העליון בעתירות כאלה אינה מרשימה. עתה יש לביניש הזדמנות לתקן במשהו את הרקורד החברתי של בג"ץ. האם היא הייתה קובעת את פסק הדין הזה להקראה מחר אילו התכוונה להחמיץ את ההזדמנות?