המסננת הפוליטית נכנסת לפעולה

ראשי הוועדות בכנסת אוהבים לומר ששום חוק ממשלתי שנחת על שולחנם לא יצא כפי שנכנס. בכך הם שואפים להוכיח, מצד אחד, כי אינם דורסניים כמו הממשלה, ומצד שני, שאינם משמשים כחותמת גומי. אלא שהדיונים בכנסת לא אחת משמשים כבמה להשתפשפות רטורית חסרת משמעות - בעיקר במשטר ייצוגי עם קואליציה סחטנית, שבה ההחלטות מתקבלות בחדר הסגור. וההחלטות הן פוליטיות.

המסננת הפוליטית כבר קיצצה חלק מההישגים שנרשמו. כך כנראה בחר ראש הממשלה בנימין נתניהו להשמיט את הפרק החרדי האמיץ מדו"ח טרכטנברג, ודילג על הזרקת הקריטריון למיצוי כושר ההשתכרות למיזמי הדיור בר־השגה. ההחלטות בנושא היו פוליטיות מיסודן, ולכן התקבלו כבר ברמה הממשלתית. כעת, עם נחיתת המסקנות בכנסת, הדינמיקה תתחלף לאו דווקא לטובת הציבור. הח"כים שחורצים את גורל המסקנות זמינים יותר מחברי הממשלה - וגם לחיצים יותר. הם יעמדו בין פטיש הבחירות המתקרבות לבין סדן לחצי החברות השונות במשק.

הציבור בישראל עדיין מתמהמה כשהוא צריך להפעיל לחץ כדי לחולל תמורה ממוקדת. לעומתו, החברות מפעילות לוביסטים ואנשי צללים שזו אומנותם. אלה יגבשו אסטרטגיות במטרה למזער את הנזקים הצפויים להם מההתערבות הרגולטורית. כדי למנוע ממסקנות ועדת הריכוזיות להשפיע על חברה מסוימת, למשל, הם יפקדו את עובדיהם לליכוד, או יביאו לוועדה את המשפחות של העובדים שלכאורה "יפוטרו" כתוצאה מאימוץ המסקנות. את הדיונים יציפו אנשי אקדמיה וח"כים לשעבר שיגזרו קופונים שמנים כדי להוכיח מדוע מסקנות הוועדות יהפכו את ישראל לשדה ניסויים מסוכן, לכאורה.

אחת האסטרטגיות המעניינות לסיכול הצעה ממשלתית היא הדרישה להקצין אותה או לערוך בה שינויים בלתי אפשריים. זוכרים את מס העשירים, הסעיף היצירתי בדו"ח טרכטנברג שהתאייד בוועדת הכספים? אף ח"כ לא העז להתבטא נגדו. אלא שנבחרי הציבור התעקשו למצוא בו פרצה שבצורה עלומה תפגע גם בקשישים.

המקצוענים משפיעים יותר. הם יודעים איזה ח"כ אוהב לקרוא הודעות SMS, מי היה ראש עיר ויתגייס לטובת מפעל מקומי, ולמי יש קרוב שהוא יבואן. והכי חשוב - יש להם נגישות לאנשים בחדר הסגור. באותו חדר, בדרך כלל הלשכות של נתניהו, יובל שטייניץ, שלום שמחון ומשה גפני - ייחתכו בסוף ההחלטות. זה כנראה יקרה מהסיבות שאתם חושבים שזה יקרה. הציבור ברובו, מנגד, ימשיך להפציץ את הח"כים בטוקבקים ובאימיילים שהם לעולם לא יקראו.