לא כולם ייהנו מיישום המלצות הוועדות השונות שסיימו לאחרונה את עבודתן, ומן הסתם גם לא כל הנהנים ייהנו במידה שווה. אבל השורה התחתונה בסיפור הוועדות היא ללא ספק חיובית, והבשורה שעולה ממנה היא שמקבלי ההחלטות הכלכליות בגבעת רם בירושלים לא תמיד אדישים לקולות שעולים מהרחוב.
שר האוצר שטייניץ ושר־העל לענייני כלכלה נתניהו יכולים להסביר עכשיו שוב ושוב את גודל תרומתם לצדק החברתי. אבל ללא המחאה החברתית בקיץ היינו נשארים עם רפורמת המסים שלהם עד 2016. ובלימת המשך הרפורמה הרב־שנתית במס הכנסה, זו שיזם שר האוצר נתניהו עוד ב־2003, היא אולי הדבר החשוב ביותר שקיבלנו מגל המחאה, ומוועדת טרכטנברג שהוקמה בעקבותיו.
במילים פשוטות, הרפורמה במס הכנסה היתה מסע של אדם אחד, בנימין נתניהו, שאימץ תיאוריה כלכלית שנויה במחלוקת על תרומת הפחתת שיעורי המס לצמיחה, וסירב לסגת ממנה למרות רשימת המתנגדים הארוכה. "אפילו נגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר, אומר שהתיאוריה שעליה מתבססת רפורמת המסים שלך לפעמים עובדת ולפעמים לא", נאמר לראש הממשלה במהלך המחאה החברתית. "אז נגיד בנק ישראל חושב ככה", ענה נתניהו, "ואני חושב שהוא טועה".
במילים עוד יותר פשוטות, הרפורמה במס הכנסה היתה רעה כי היא נתנה לאלה שכבר יש להם, ולקחה מאלה שיש להם הרבה פחות. הרפורמה הקטינה את שיעורי המס הישיר, שהוא מס פרוגרסיבי המוטל בשיעורים הולכים ועולים ככל שגדלה ההכנסה, ולכן הוא פוגע יותר בבעלי ההכנסות הגבוהות. כדי לסתום את החור שנוצר בהכנסות העלתה הממשלה את שיעורי המסים העקיפים, כמו המע"מ, המס על הדלק ועל הסיגריות. המס העקיף הוא כבר מס רגרסיבי המוטל בשיעור אחיד על ההוצאה, ללא התחשבות בגובה ההכנסה של מי שרוכש את המוצר או השירות, ולכן הוא פוגע בעיקר בבעלי ההכנסות הנמוכות.
בכסף, מדובר בסכומים כמעט בלתי נתפסים. אם ועדת טרכטנברג לא היתה עוצרת את המהלך, היה החשבון הכולל שמוגש לנו מסתכם ב־32 מיליארד שקל למימון הפחתת מס הכנסה על יחידים (שכירים ועצמאים) וב־10 מיליארד שקל נוספים למימון הפחתת מס החברות. עבודות שונות שנעשו בנושא הראו כי חלקו הגדול של הכסף שהרפורמה הספיקה לגרוע מקופת המדינה התחלק בין שלושת העשירונים העליונים בלבד. לכן, אם ועדת טרכטנברג פטרה אותנו רק מעונשה של הרפורמה במס הכנסה, דיינו.
התוצאות של חלק מיתר המלצות הוועדות טעונות עדיין הוכחה, אך השאלה המסקרנת היא האם ההמלצות ייתנו תשובה לדרישה העיקרית שעלתה בקיץ האחרון מהכיכרות עמוסות המפגינים. אם המשמעות של צדק חברתי היא צמצום פערים, התשובה היא כנראה חיובית. פרק המסים בדו"ח טרכטנברג, למשל, כולל כמה המלצות שאושרו כבר ונכנסו לתוקף, ופועלות בכיוון: הרחבת מס הכנסה שלילי לפריסה ארצית תיטיב עם בעלי ההכנסות הנמוכות, מתן נקודות זיכוי לגברים יגדיל את ההכנסה הפנויה של משפחות צעירות, וגם בשילוב של פחות מס הכנסה לבעלי ההכנסות הבינוניות, עם העלאת שיעור המס על רווחי הון, יש יותר משמץ של צדק פואטי.
אבל האמת היא שזה לא ממש משנה. אם מכלול המלצות הוועדות ישפר את מצבם של בעלי ההכנסות הבינוניות והנמוכות, זה פחות חשוב אם גם בעלי היכולת ייהנו מהן. מזכיר קצת את אמרתו המפורסמת של אבי הרפורמות הכלכליות של סין דנג שיאופינג, "לא משנה אם החתול שחור או לבן, העיקר שיתפוס עכברים".
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה